הקרקע בחדרה הציתה מריבה בקהילה הפרסית

קרקע ליד שכונת עין הים בחדרה ניצבת במרכזו של סכסוך בין אנשי עסקים בתוך קהילת יהדות יוצאי איראן במנטהן בניו יורק. עסקה למכירת הקרקע שהסתבכה בשלבי המשא ומתן הובילה להגשת תביעה, ולאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה נתן פסק דין בעניינה. התובע הוא הצד שביקש לרכוש את הקרקע, והנתבעים הם בני משפחה המחזיקים בשטח.

הקרקע, שמשתרעת על 17.2 דונם ממערב לכביש החוף ומדרום־מזרח לשכונת עין הים, מיועדת לבנייה עתידית למגורים, וחלקה מיועד להישאר כשטח פתוח.

הקרקע שעמדה למכירה מוחזקת על ידי 18 בני משפחה (נזריאן, נאמן, פרזן, שיריאן) מקהילת יוצאי פרס, אשר קיבלו את הקרקע בירושה מאביהם שנמנה עם מקימי הארץ. חלק מבעלי הקרקע מתגוררים בניו יורק וחלקם בערים אחרות בארצות הברית, ורק אחת מהם מתגוררת בישראל. מתוך בעלי הקרקע הוקמה נציגות של שלושה בני משפחה המתגוררים במנהטן, וב־2021 התקבלה על ידם החלטה למכור את הקרקע.

התובע שביקש לרכוש את הקרקע הוא אברהם טלסאזן, איש עסקים יהודי המתמחה בנדל"ן, מתגורר במנהטן, ונמנה גם הוא עם קהילת יוצאי פרס. פעילותו כוללת בין היתר יזמות נדל"ן בישראל, ולאחר שנודע לו על הקרקע בחדרה הוא חתם ביולי 2021 על אופציה לרכישתה ב־17 מיליון שקל. בעסקה היו מעורבים גם שני מתווכים, ונקבע כי הוא ישלם להם 6 מיליון שקל, סכום המשקף עמלת תיווך חריגה של 33%.

אלא שזמן קצר לפני מימוש ההסכם הודיעו בעלי הקרקע לעורכי הדין כי הם מבקשים לבטל את ההתקשרות. בתגובה טלסאזן הגיש תביעה שבה הוא דורש לאכוף את ההסכם.

מההחלטה שהתקבלה על ידי השופט איל באומגרט מבית המשפט המחוזי בחיפה עולה כי אחת מנציגי הרוכשים נימקה את ביטול העסקה באובדן אמון בטלסאזן, שעימו היתה לה היכרות עסקית קודמת. עוד עולה מההחלטה כי עורכי הדין של הצדדים התקדמו עם העסקה, בלי שהרוכש והמוכרים ידעו זה על זה. לאחר שהרוכש גילה מי הם המוכרים, וכי יש לו היכרות עם אחת מהם, יצר עימה קשר, ועל פי הערכות (שעליהן היתה מחלוקת) סיפר לה על מרכיבי העסקה, כולל סכום התיווך הגבוה. לטענתה, היא כלל לא ידעה על דמי התיווך, וכאשר הרוכש הציע לה תוספת של 2 מיליון שקל עבור הקרקע נדלקו אצלה כל נורות אזהרה, והיא חשדה כי בכוונתו לסגור את העסקה מאחורי גבם של המתווכים וכך לשפר את העסקה מבחינתו. דמי התיווך הגבוהים גם גרמו לה להבין כי מלכתחילה הקרקע הוערכה בחסר, ושווייה בשוק ככל הנראה גבוה יותר.

באמצעות עורכי הדין ארז דר לולו ורעות בייץ ממשרד ליפא מאיר, טענו בעלי הקרקע בין היתר כי הם רשאים להפסיק את המשא ומתן ולסגת ממנו אם הם מגלים שהעסקה אינה טובה, וכך הם עשו.

עוד עולה מההחלטה כי השופט התרשם כי בעלי הקרקע מייחסים משקל רב ל"כשרות העסקה". כך למשל הובאו בהחלטה דבריה של אחת הבעלים מחקירתה הנגדית, שבה אמרה כי הם מרגישים שמכירת הקרקע, תוך מתן אפשרות לתובע "לדלג" על המתווכים, אינה ראויה ואינה מכבדת את זיכרון אביהם המנוח, גם אם הם ירוויחו ממנה. בהמשך אף קראה לעסקה "חמוצה".

לעומת זאת, על עדות התובע כתב השופט כי מדובר באיש מתוחכם, המתחמק ממתן תשובות ישירות ומנסה להתאים התשובות למצב שנוצר. לסיכום כתב השופט כי נוכח ההיכרות בין המוכרת לתובע, מטרת התובע היתה לעשות יד אחת עם הנתבעים, לדלג על המתווכים ולחסוך לעצמו כ־4 מיליון שקל.

עוד נכתב כי פרישת הנתבעים מהמשא ומתן באה על רקע הנתונים החדשים שהתגלו להם מהתובע עצמו, וכי מי שנהג בחוסר תום לב מול הנתבעים הוא התובע בעצמו. לסיום אישר השופט את ביטול העסקה, וחייב את התובע בהוצאות של כ־900 אלף שקל.