אחרי שוויתר על 12% מתקציבו, דיכטר קיבל שם פומפוזי למשרד

ממשלת נתניהו החליטה אתמול לשנות את שמו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, למשרד החקלאות וביטחון המזון. את השינוי הוביל שר החקלאות אבי דיכטר, אשר משרדו מגבש בימים אלו אסטרטגיות ביטחון מזון לשנים הבאות. אותה ממשלה שהתכנסה בכובד ראש כדי לשנות את שמו של משרד החקלאות היא זו שרק לפני כמה חודשים החליטה להנחית על אותו משרד את המכה הקשה ביותר ולקצץ את תקציבו ב־12%. תוכנית לביטחון מזון טרם הוצגה לציבור, ולצעד החגיגי של שינוי השם, לא הוצגה אף הבטחה לתקציבים בנושא בתקופה של קיצוצים חסרי תקדים, וספק אם תוצג. בישראל כמו בישראל, אף אסטרטגיה או תקציב לא הוצגו לציבור במקביל לשינוי השם הפומפוזי.

קשה שלא לשאול מדוע דווקא כעת למשרד החקלאות דחוף לשנות את שמו. רק לאחרונה, כאמור, התוודענו שעבור ממשלת ישראל עצמה ומשרד האוצר, חקלאות כלל לא נתפסת כרכיב בביטחון הלאומי. הקיצוץ שבוצע בתקציב מעיד יותר מכל על סדר העדיפויות סביב שולחן ממשלת נתניהו: הכי רחוק מביטחון מזון, דווקא בתקופה שבה חקלאי ישראל מעבדים שדות תחת סיכון ביטחוני יום אחר יום. ואם בשעת מלחמה החקלאות הישראלית לא נתפסת עבור הממשלה כנכס אסטרטגי שיש להשקיע בו, או כנושא של ביטחון לאומי, מה יגיד דיכטר ביום שאחרי?

שינוי שמם של משרדים בישראל הוא תהליך מוכר, שפעמים רבות בעיקר נועד להוסיף נפח של אג׳נדת השר לתפקיד. בשנת 1995 לשם משרד החקלאות התווסף "פיתוח הכפר". משרד איכות הסביבה שונה למשרד להגנת הסביבה, בצעד שנתפס חשוב ונועד גם לשנות את המיתוג לעובדי המשרד עצמו, ולגרום להם לפעול כשומרי הסף המגנים על הסביבה ועל בריאות האדם. אלא שללא מערכות מזון מתפקדות לאף מדינה אין ביטחון. במשרד החקלאות אמנם מובילים היום גיבוש תוכנית לאומית לביטחון מזון עד שנת 2050 עם יעדי ביניים לשנים 2023 ו־2040, אבל לא סביר ששינוי מיתוג השם ישנה את היחס של הממשלה, הפוליטיקאים ופקידי האוצר לתחום.

בשנת 2006 ייבשה ממשלת אולמרט את תפקיד נציב הדורות הבאים, וב־2010 ממשלת נתניהו ביטלה את אותה יחידה. ממשלה אחר ממשלה, החליטו לא לייחס חשיבות יתרה לעתיד אלא לתכנן את ההווה בלבד. כשזאת הרוח, אל תעצרו את נשימתכם בציפייה לשינוי כלשהו במשרד החקלאות בהתאם לשינוי השם. האתגרים שעל הפרק אינם חדשים, ועד כה אף ממשלה לא טרחה לעשות כמעט דבר כדי להוביל לפתרונם.

מה צריך לעשות? קודם כל, לא לייבש את המחקר החקלאי. לתקציבו של מכון וולקני, אותו מכון שמסייע לחקלאים למצוא פרקטיקות להתמודד עם מזיקים שמשמידים יבול או להגדיל את כמות התוצרת לתא שטח ולצמצם את השימוש בחומרי הדברה רעילים, עדיין חסרים כ־20 מיליון שקל כדי להשאיר את הראש מעל המים ולא לקצץ מחקרים. זאת לאחר שממשלת נתניהו החליטה לחתוך את תקציבו. כדי להתקדם לעתיד של ביטחון מזון, ישראל תידרש לצעדים מרחיקי לכת — חלקם יהיו נעימים פחות לחקלאים וגם לציבור. היא גם תידרש להשקעת תקציבים גדולים מאוד, ולטפל בכשלים רבים הקיימים היום בזירה החקלאית. אבל בישראל כמו בישראל, אף אסטרטגיה או תקציב בנושא לא הוצגו לציבור, מלבד קיצוצים חדים. את שני מיליון השקלים שהושקעו בשינוי השם כבר עכשיו, סכום אמנם פעוט, אפשר היה להזרים לתקציבו של מכון וולקני — שם עדיין מחפשים את הכסף.

חוקרים שעוקבים אחרי הנעשה בישראל ובעולם ממתינים לצעדים בשטח ופחות סיסמאות בחדר הממשלה. לדברי פרופ׳ מרסלו שטרנברג מבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון באוניברסיטת תל אביב, ״רוב המזון שאנחנו צורכים הוא מיובא, לכן אין לנו אפשרות לקבל ביטחון מלא בישראל. קצב הגידול של האוכלוסייה הוא גבוה והקרקעות הזמינות מוגבלות. צריך לדאוג לתמיכה ישירה בחקלאים - כמו באירופה. זה לא קורה בישראל. אבטחת מזון מחייבת את המשרד גם להתייחס לחדשנות בחקלאות. ללא הדברים האלו לחקלאות אין שום עתיד. לשנות את השם בלי לשנות לשנות את המדיניות לא יתרום להבטחת קיום החקלאות במדינת ישראל״.

בשנים האחרונות נאלצים תושביהן של מדינות רבות להתמודד עם התייקרות מואצת במחירי המזון. בזמן שהשכר הולך ונשחק, ביוון, למשל, נאלצים התושבים לשלם בחודשים האחרונים 30% יותר על שמן הזית, בהשוואה לאשתקד. בפורטוגל, מאז החלה פלישת רוסיה לאוקראינה, עלו מחירי שמן הזית ב־84%. ברחבי העולם מאמירים מחירי הקפה והקקאו, כמו מחירי הפירות והירקות ההכרחיים לתפריט בריא וחיוני עבור מיליונים ברחבי העולם.

גם ישראל לא נותרה חפה מהתייקרויות, כשחודש אחר חודש מודיעות חברות שונות על כיווץ מוצרים או העלאת מחירם. עימותים גיאופוליטיים, אירועי מזג אוויר קיצוניים שהולכים ומחמירים משנה לשנה בצילו של משבר האקלים, עלויות ותשומות גבוהות וכך גם ביקושים גוברים — כולם לוקחים חלק בדחיפת ההתייקרויות. אך בעולם יש מי שמבין שלא מדובר באירועים נקודתיים אלא בתמונת מצב מבהילה שעלולה לעלות לקהילות רבות בביטחון התזונתי שלהן.

מערכות המזון פגיעות במיוחד לזעזועים שונים, אליהן מצטרפת תחזית גידול האוכלוסין בעולם. עד אמצע המאה יהלכו על פני כדור הארץ כעשרה מיליארד בני אדם, והאנושות תאלץ למצוא כיצד לספק מזון בריא ורציף ולהגדיל את ייצור המזון ב־60% עד 70%, במצב של היקף שטח נתון, בו יש לשמר טבע, למצוא פתרונות דיור ופיתוח עירוני ולגדל מזון. כאשר מחירי המזון העולמיים עלו, מספר האנשים המתמודדים עם רעב ברחבי העולם עלה ל־828 מיליון בשנת 2021 - 150 מיליון יותר מהרמות שלפני מגפת הקורונה.

בישראל, מדינת אי קטנה, המצב מורכב יותר, וסביר שהקשיים ילכו ויתנו אותותיהם יותר ויותר. דווקא בשעת מלחמה, ברור כי לא ניתן לסמוך על ייבוא מזון מהמדינות השכנות לישראל. אם מוצרים יימצאו במחסור בעולם, ספק אם דווקא ישראל תצליח להניח יד עליהם. מי שהבין זאת היטב, היא המועצה לביטחון לאומי. לאחרונה, כך נודע לכלכליסט, הוגדר ביטחון המזון כאחד האיומים המתמשכים המשמעותיים שעל מדינת ישראל לתת להם מענה והחל במל״ל תהליך לאפיון האיומים. במל״ל אולי הבינו, אך אותה הבנה טרם הופנמה בממשלה ובעומד בראשה שהעדיפו, כאמור, לקצץ בחקלאות.

נושא ביטחון המזון נמצא בשנים האחרונות בליבת העיסוק של ממשלות ופורומים בינלאומיים רבים. באיחוד האירופי הנושא הפך לאחד הבולטים בסדר היום הפוליטי, בצל פלישת רוסיה לאוקראינה. לפני כשנתיים הוצגו שורה של צעדים בנושא, לרבות תמיכה במערכות מזון של כ־70 מדינות במסגרת התקציב הרב שנתי עד 2027. האיחוד אף הגביר את הייצור החקלאי כדי לענות על הביקוש בצל המלחמה, וכך את התמיכה בחקלאים, באמצעות חבילת סיוע של 500 מיליון יורו ואמצעי סיוע מדינתיים. במדינות כמו סינגפור ובאיחוד האמירויות מחזקים את תעשיות הפודטק המקומיות. ביפן ובדרום קוריאה מוגדרים בחקיקה יעדים כמותיים להגברת היצור המקומי, מתוך הבנה שמדינות חייבות להצליח לספק לתושביהן מזון רציף בעידן של מצבי חירום תדירים. בשוויץ הוגדר קו מינימום של 50% לייצור מקומי באופן רוחבי, עבור כל המוצרים. באירלנד הוחלט ב־2022 להגדיל בכ־7% את השטחים לגידולים עתירי חלבון, וסינגפור ובחריין שנקלעו למשבר בעת הקורונה ונאלצו להשתמש במחסני חירום או לחתום על הסכמי יבוא זמניים, נדונות הצעות חוק להקמת מלאים אסטרטגיים.

מערכת המזון אחראית גם ליותר משליש מפליטת הפחמן העולמית - בעיקר בשל גידול בעלי חיים למאכל, ול־80% מכריתת היערות, ההכרחיים לציוויליזציה האנושית כאוויר לנשימה. המשמעות — הפרקטיקות החקלאיות חייבות להשתנות, כדי לספק מזון בריא ומזיק פחות לסביבה.

ישראל, למשל, היא אחת משיאניות השימוש בחומרי הדברה המזיקים לקרקע ולבריאות, וגם אחת משיאניות צריכת המזון מן החי. הדברים האלו יצטרכו להשתנות, ובעולם כבר יש ניצנים לכך. דנמרק הודיעה רק בשבוע שעבר כי תטיל מס פחמן על חקלאות: 100 יורו לכל פרה, בשל פליטות גזי החממה.