פורד סופרטראק שמצויד בשלושה מנועים חשמליים שמפיקים ביחד 1600 כוחות סוס, במרוץ פייקס פיק | צילום: יצרן
חשמל על: המרוץ אל העננים התחבר לשקע
השנה השתתפו במרוץ האתגרי פייקס פיק, שקיים מ-1916 ונערך על פסגת הר בגובה של כמעט 3 ק"מ, כמה מכוניות חשמליות מעניינות מאוד. בינהן יונדאי איוניק 5 N, גרסתה הספורטיבית האימתנית של איוניק המשפחתית, טנדר העל ריוויאן R1T והסופר טראק המיוחד של פורד. ומי ניצח?
בארצות הברית, מרוצי מכוניות הם בדרך עיניין הרבה יותר קיצוני ממקביליהם באירופה, גם בגלל התנאים הפיזיים, הכוונה היא לרמת הקושי של הכבישים והשינויים בתנאי המרוץ – וגם בגלל ההיסטוריה: מרוצי מכוניות באירופה בדרך כלל החלו את דרכם בתחילת המאה הקודמת בהסכמים ג'נטלמניים בין רוזנים ואצילים שהסכימו להתערב על סכומי כסף.
מרוצי מכוניות בארצות הברית לעומת זאת החלו לעתים כשמבריחי אלכוהול שידרגו את המכוניות שלהם כדי שיהיו מהירות יותר מאלה של השוטרים וכאשר האלכוהול נהיה חוקי אחרי תקופת היובש המבריחים גילו שלנהוג מהר זה כיף, מה שהוליד את מרוצי נאסקאר, או במקרה של פייקס פיק, המרוץ אל העננים. המרוצים החלו ב-1916 אחרי שספנסר פנרוז, יזם אמריקאי החליט לפתוח דרך אגרה משלו וכדי לחנוך אותה הוא הכריז על מרוץ שבמסגרתו יקבע מי יהיה הנהג שיעפיל את פסגת פייסק פיק הכי מהר. החודש המועדף הוא יוני והשנה המרוץ התקיים ב-23, כלומר אתמול.
למי שמגיע אל פייקס פיק בימים שאינם מיועדים למרוצי מכוניות נכונה נהיגה אתגרית ומפרכת, למרות שלא מדובר בכביש ארוך: מסלול פייקס פיק הוא למעשה כביש שקרוי על שם זבולון מונטגומרי פייק, הקצין האמריקאי ש"גילה" את ההר ב-1806 כשעמד בראש משלחת שחקרה את ההרים באזור. פייק ציין ביומניו שההר היה "כמעט בלתי עביר" בחודשי החורף ובפועל – גם בקיץ מדובר במסלול אתגרי מאוד: הכביש שעולה אל ראש פייקס פיק משתרע על אורך של 19.9 קילומטרים בלבד אבל המסלול משתרע על 156 סיבובים ומהרגע שהנהג מתחיל לנהוג בו ועד סופו הוא עולה 2.8 קילומטרים בגובה, כלומר מקביל לגובהו של החרמון מבסיסו ועד ראשו שאינו נמצא בשטח ישראל. 156 הסיבובים האלה הם כולם מסוכנים – וככל שהגובה עולה כך פני השטח משתנים. הלחות משתנה, פה ושם יש גשם או לפעמים משטחים של שלג. איכות הסלילה משתנה גם היא (רק בשנת 2011 הוחלט לסלול את כל העלייה לפסגה, עד אז חלקים ממנה היו דרך עפר) והתוצאה הסופית היא כביש שרק משוגעים יעזו לנהוג בו מהר.
וזה בדיוק מה שקרה לראשונה ב-1916. המכונית שזכתה במרוץ היתה מכונית האדסון סופר סיקס אמריקאית שעלתה לפסגה תוך 18 דקות ו-24 שניות. ועוד עובדה חשובה: הפייקס פיק שהתקיים מאז 1916 (עם הפסקות במלחמות העולם) היה במשך שנים רבות מרוץ ללא חוקים, כלומר אפשר להגיע פחות או יותר עם כל דבר שיש לו ארבעה גלגלים ולהתחרות נגד השעון. הרוגים היו כמובן אבל במפתיע המספר יחסית נמוך: מאז 1916 נהרגו שבעה משתתפים – האחרון ב-2021. ב-1954 גם אופנועים נכנסו למרוץ ובשנות ה-80 גם יצרני רכב אירופים, מפיג'ו ועד אאודי נכנסו למרוץ. עם השנים נוצרו קטגוריות שונות לרכבים - והאחרונה והמעניינת ביותר היא זו של המכוניות החשמליות. בניגוד לענפי ספורט מוטורי אחרים, כמו לדוגמה מרוצי ראלי, לה מאן או פורמולה, שדורשים נסיעה במהירות גבוהה במשך שעות, עם מינימום זמן בתדלוק, הפייקס פיק הוא המרוץ המושלם לרכב חשמלי: 20 קילומטרים הם טווח שגם מכונית חשמלית עם חמישה אחוזי סוללה יכולה להשלים. מילוי של הסוללה לא גובה משקל מהמכונית והתאוצות המסחררות בין הסיבובים הן בדיוק מה שהמרוץ דורש כדי לצמצם את זמני ההעפלה לפסגה. בנוסף, מהירות מרבית לא משנה: פורשה 911 שמסוגלת להגיע ל-300 קמ"ש לא תזכה להגיע אפילו ל-250 קמ"ש בין הסיבובים בגלל שבכביש אין מספיק קטעים ישרים.
יצרני הרכב יודעים את העובדות האלה היטב ומחפשים דרכים לשלב מכוניות חשמליות בספורט מוטורי – והשנה המרוץ כולל כמה מכוניות מעניינות מאוד שנתמכות על ידי יצרני הרכב ישירות, כלומר לא מדובר במכוניות שנבנו על ידי סדנאות פרטיות. כך, יונדאי התייצבה למרוץ עם איוניק 5 N, גרסתה הספורטיבית האימתנית של יונדאי איוניק 5 המשפחתית. ה-N שתשווק גם בישראל מצוידת בצמד מנועים חשמליים בהספק כולל של 601 כוחות סוס, אך הנהג יכול בלחיצת כפתור להעלות את ההספק ל-641 כוחות סוס. ביונדאי לא טרחו להגדיל את הספק המנועים פשוט בגלל שלא צריך: ה-N כל כך חזקה כבר בתצורה ה"אזרחית" שהיא בכל מקרה מאיצה ל-10 קמ"ש תוך כמה שניות. המהירות המרבית, 250 קמ"ש לא שונתה בגלל שאין צורך ביותר מ-250 קמ"ש בין הסיבובים. האיוניק התחרתה בשתי קטגוריות. בראשונה - של רכבי כביש שטח היא קבעה זמן של 10: 48.902 שניות, רק שלוש עשיריות שניה פחות ממחזיקת השיא בקטגוריה: מכונית בנטלי בנטיאגה, שקבעה את השיא ב-2018.
בקטגוריה השנייה, רכבי "טיים אטאק" היותר מקצועית היונדאי קבעה זמן של 9:30.852 שניות - שיא לרכב חשמלי בקטגוריה. לצד היונדאי - ריוויאן הכניסה למרוץ טנדר על: ריוויאן R1T עם ארבעה מנועים חשמליים שמפיקים 1025 כוחות סוס. הטנדר של ריוויאן מסוגל לזנק ל-100 קמ"ש תוך 2.5 שניות ולמען האמת, ריוויאן לא נדרשה לשנות בו הרבה כדי להתחרות: עבודת מתלים, תא נוסעים מוכן למרוצים - וכל היתר כבר מוכן מהמפעל למהירות משוגעת. בניגוד לריוויאן, פורד עשתה שיעורי בית: היצרנית הביאה למרוץ את הטנדר החשמלי שלה בגרסה שהיצרנית מכנה "סופר טראק" והפעם מדובר ברכב שאינו דומה כלל לטנדר החשמלי הרגיל של פורד: הסופרטראק מצויד בשלושה מנועים חשמליים שמפיקים ביחד 1600 כוחות סוס – רק 200 כוחות סוס פחות מהמכונית החזקה ביותר של בוגאטי שהוצגה בסוף השבוע האחרון. בניגוד לטנדר הרגיל, הסופרטרא מצויד במתלים שונים וגם בחבילה אוירודינאמית שמיועדת לייצר כוח שיצמיד את הטנדר האימתני לכביש, כדי שלא יגיע אל התהומות העמוקות שבצידי הדרך, שאגב אינה תחומה בגדרות. שלא במפתיע, הסופרטראק ניצח: את המרוץ אל הפסגה הצליח הטנדר החשמלי לבצע תוך 8:53.553 שניות, הזמן המהיר ביותר שנקבע במרוץ – כמעט עשר דקות פחות מהמכונית הראשונה שהעפילה במרוץ לפסגת ההר ב-1916.