אחרי ששברו את שביתת המורים, באוצר מבקשים לקצר את שבוע הלימודים

התוכנית לקיצור שבוע הלימודים לחמישה ימים, כפי שמופיעה בטיוטת חוק ההסדרים, היא עוד הוכחה לטענה שהחוק הזה הוא אוסף של תוכניות שנשלפות מהמגירה. לוועדת שפירא לבדיקת מערך החינוך המיוחד יש תוכנית חדשה לקיצור שבוע הלימודים, שכבר אומצה על ידי שר החינוך יואב קיש, והתועלות הכלכליות שבצידה גדולות בהרבה מאלה שמציין האוצר, אך למרות זאת מסקנות ועדת שפירא כלל לא מוזכרות בהצעת חוק ההסדרים.

באוצר מבקשים לקצר את שבוע הלימודים לחמישה ימים בשבוע, כפי שנהוג ברוב המשק, ולהפחית את שעות הלימוד – ובמקביל לצמצם את החופשות במערכת החינוך כך שתהיה יותר התאמה לחופשות של ההורים. כמו כל התוכנית הכלכלית של הממשלה הנוכחית, הסיכויים שקיצור שבוע הלימודים באמת יקרה נראים קלושים במיוחד. ובכל זאת, עצם העובדה שהאוצר מכניס לחוק ההסדרים תוכנית שהיא מהפכה בשיטת ההעסקה של המורים – ושארגוני המורים מתנגדים לה מסורתית – נראית כמו הפגנת שרירים. אחרי שקיפלו את השביתה של רן ארז, אפשר גם להודיע שיכפו על המורים מעבר לחמישה ימים.

הצעת חוק ההסדרים קובעת שהממשלה מנחה את הממונה על השכר הממונה על התקציבים ואת מנכ"ל משרד החינוך לגבש מתווה למעבר של מערכת החינוך הממלכתית לשבוע לימודים בן חמישה ימים. במסגרת המתווה "ייבחן שינוי לוח החופשות במערכת החינוך הממלכתית כך שתגבר ההתאמה בין חופשות התלמידים לחופשות ההורים ויפחת היקף השעות בתוכנית הלימודים". על פי ההצעה, המתווה יגובש תוך חצי שנה כך שאפשר יהיה להחיל אותו בשנת הלימודים הבאה, כאילו שיש סיכוי שמישהו באמת יעסוק השנה במהפכות בלוח השנה של מערכת החינוך.

פחות ימי לימוד, יותר חיסכון למשק

ההסבר של האוצר הגיוני וברור. ישראל היא המדינה עם מספר ימי הלימוד הגדול ב־OECD ומספר שעות לימוד גבוה יחסית. למרות זאת, בשל חוסר ההתאמה בין חופשת ההורים לחופשות הילדים, העומס על ההורים גדול במיוחד וכך גם העלות למשק במונחי תוצר ופריון. השאיפה של הממשלה היא לעבור לשבוע עבודה מקוצר של ראשון עד חמישי, על חשבון חלק מימי החופשה במערכת החינוך. כך תגדל ההתאמה בין החופשות של הילדים לאלה של ההורים, מה שבסופו של דבר יביא לחיסכון למשק.

דו"ח מיוחד של האוצר שבדק דרכים להעלאת הפריון במשק המליץ ב־2019 על ביטול הלימודים בימי שישי. על פי הדו"ח, "היעדר הסנכרון בין חופשות מערכת החינוך לחופשות ביתר המשק – תופעה בולטת במיוחד בישראל – פוגע ביעילות העבודה של הורים לילדים קטנים". לפיכך, ממליצים מחבריו לעבור לשבוע לימודים בן 5 ימים ובמקביל "לבטל את ימי החופשה הנהוגים בימי העבודה של שאר המשק בהיקף שעות דומה, כך שסך ימי הלימוד לא ישתנה".

בבנק ישראל ציינו כי בעיית החפיפה בין ימי החופש בישראל מחמירה מפני ששיעור הפריון לאיש בישראל גבוה יותר (כשלושה ילדים בממוצע לעומת 1.6 במדינות המפותחות), ולכן נטל פער ימי החופשה עלול להימשך כמה שנים יותר.

על פי בנק ישראל, המהלך יביא לגידול ישיר בתוצר הנאמד במיליארד שקל בשנה לכל הפחות, לפי חישוב של צמצום חוסר ההתאמה בין ימי החופש של ההורים והתלמידים ב־20 יום והכפלתם ב־60 מיליון שקל ליום. ביטול בתי הספר של החופש הגדול יכול להביא לחיסכון נוסף של חצי מיליארד שקל או להפניית הכסף למסגרות בימי שישי.

היוזמה של האוצר לקיצור שבוע הלימודים והתאמת הלוח של מערכת החינוך לחופשות ההורים שבה ועולה מדי פעם. ב־2021 אמר הממונה על התקציבים אז שאול מרידור בכנס כלכליסט: "יש יותר מ־70 ימים שמערכת החינוך שובתת ושוק העבודה עובד. זו מציאות קשה, ונטל גדול גם על ההורים וגם על המשק. את האנומליה הזאת צריך לשנות. נביא את הנושא לדיון עם מקבלי ההחלטות ועם המורים, אבל זה לא יקרה מחר בבוקר".

מי יסכים לקצר את החופש הגדול?

הצעת האוצר אינה מתייחסת כלל להמלצות ועדת שפירא לבדיקת החינוך המיוחד. ועדת שפירא מנסה לפתור את אחת הבעיות הכלכליות הגדולות של ישראל בשנים האחרונות: העלייה העצומה במספר תלמידי החינוך המיוחד ובעקבותיה העלייה של מיליארד שקל או יותר מדי שנה בתקציב החינוך המיוחד. ועדת שפירא, בהתבסס על תוכניות של חוקר כלכלת החינוך ממרכז טאוב נחום בלס, מציעה לנצל את מספר שעות הלימוד הגבוה בישראל לקיצור שבוע הלימודים ולהפחתת מספר התלמידים הממוצע בכיתות ל־19. זאת כדי שיתאפשר שילוב אמיתי של תלמידי חינוך מיוחד בכיתות.

לדברי בלס, "הנתונים בהחלט מאפשרים את זה. זה לא יביא לירידה משמעותית בהישגים אבל ישפר את שביעות הרצון של ההורים והתלמידים ויאפשר לקלוט תלמידי שילוב".

שני מכשולים בדרך ליישום מסקנות שפירא היא ההתנגדות בציבור החרדי והחרד"לי לשבוע לימודים מקוצר שהוא מבחינתם ביטול תורה וכן העובדה שהעסקת התלמידים בחינוך בלתי פורמלי בימי שישי תיצור עלויות גדולות.

כדי להבין את התנגדות המורים צריך לזכור שבניגוד מוחלט לתחושת ההורים בישראל, לא רק שאין בישראל הרבה ימי חופשה, אלא שישראל היא אלופת המדינות המפותחות בימי לימודים – 219 ימי לימודים ביסודי ו־209 בתיכון, כך לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ). ישראל מובילה בפער עצום על הבאה אחריה יפן (201 ימים), וב־34 ימים על הממוצע במדינות ה־OECD שעומד על 185 יום בלבד. הסיבה העיקרית לכך היא שבישראל לומדים בימי שישי. אבל גם אם נוריד כ־35 ימי שישי שלומדים בהם, ישראל עדיין תהיה קרוב לממוצע.

במצב הזה, ארגוני המורים לא מתלהבים ממעבר לחמישה ימי לימודים, בעיקר כי המשמעות היא ויתור על שישה שבועות של חופשה בקיץ. מאחר שאי אפשר להגיע לשישה שבועות רק מקיצור החופשות בחנוכה ובפסח יהיה צורך לקצר את החופש הגדול, שהוא תנאי העבודה הקדוש ביותר למורים. סיבה נוספת להתנגדות לביטול הלימודים ביום שישי היא שהמהלך יקטין מאוד את הגמישות של המורים בבחירות היום החופשי השבועי שלהם.

הניסיון האחרון של האוצר להביא ליותר התאמה בין שבוע הלימודים לחופשות ההורים נגמר בכך שהמורים החברים בהסתדרות המורים (כלומר כלל המורים והגננות, לא כולל תיכון) ויתרו על חמישה ימי חופשה מקוממים במיוחד (איסרו חגים, תענית אסתר) וקיבלו גשר בין יום הכיפורים לסוכות. הרבה תועלת למשק לא יצאה מזה.

בהסתדרות המורים בחרו שלא להגיב. לפני שנתיים אמרה בן דוד: "לא תהיה הלימה של החופשות של ההורים במשק לחופשה של ציבור עובדי ההוראה. אי אפשר לתקן עוולה בעוולה". לדבריה אם רוצים לשנות אז יש להגדיל את החופשות של ההורים, כך "שיתאימו לחופשות של המורים, אבל לא הפוך". היא טענה שהחופש הגדול, ביולי-אוגוסט, הוא בבחינת "החמצן של אנשי החינוך".