חרדים בבני ברק | צילום: ענר גרין
הפערים נחשפים: משק בית חרדי מקבל 4,000 שקל בחודש, חילוני משלם 6,000
מחקר של הפורום הכלכלי של מכון קהלת חושף את המספרים מאחורי חלוקת העושר במדינה. מספר ילדים גבוה ועבודות בעלות פריון נמוך גורמות למשקי בית חרדיים וערביים לשלם פחות מסים ולקבל יותר שירותים מהמדינה. דוגמה בולטת היא בהוצאה הממשלתית לחינוך למשק בית: חרדי – 4,158 שקל בחודש, לעומת יהודים לא-חרדים - 1,677
אין זה סוד כי משקי בית לא-חרדיים משלמים מסים לקופת המדינה יותר מאשר הם מקבלים, וכי משקי הבית חרדיים וערביים מקבלים מקופת המדינה יותר מאשר שווי המסים אותם הם משלמים. עם זאת, מחקר חדש ומקיף, שמביא בחשבון את כלל המסים המשולמים על ידי האזרחים (בנוסף למס הכנסה, גם מע"מ, מסי חברות, מכסים, מסי טבק, מסי נדל"ן ועוד) ואת כלל השירותים שהאזרחים מקבלים (בריאות, רווחה, חינוך, תרבות, דת. ובגרסאות מסוימות אף תשתיות וביטחון) חושף את התמונה המלאה ואת הפערים העצומים בין המגזרים.
המחקר שנערך על ידי הפורום הכלכלי של מכון קהלת, מעלה כי משק בית חרדי ממוצע מקבל כ-4,000 שקל מהממשלה יותר ממה שהוא משלם, משק בית ערבי ממוצע מקבל כ-1,000 שקל יותר ממה שהוא משלם, ואילו משק בית יהודי לא-חרדי משלם למדינה בממוצע מדי חודש כ-6,000 שקל יותר ממה שהוא מקבל. הפער בין משק בית חרדי למשק בית שאינו חרדי, בשל התערבות הממשלה, עומד לפיכך על כ-10,000 שקל.
עוד עולה מהמחקר כי 70% ממשקי הבית הלא-חרדים משלמים יותר ממה שהם מקבלים, ואילו 80% ממשקי הבית החרדים ו-60% ממשקי הבית הערביים מקבלים יותר ממה שהם משלמים.
חשיפת נתונים, לא קביעת עמדה
כדאי לפתוח בהערה מקדימה לגבי ההקשר של המחקר, שיכול להיראות לא-לגטימי. כיצד ניתן להשוות בין אוכלוסיות ולסמן אוכלוסייה מסוימת כנשענת על אוכלוסייה אחרת? האם מטרת המחקר היא להעמיק את הפילוג והשסע החברתי הקיימים כיום בישראל? התשובה היא כי החלוקה המגזרית, לחרדים, שאינם חרדים וערבים לא נוצרה על ידי כלכלנים, אלא חלוקה שמשקפת את המבנה החברתי, הפוליטי והמוסדי בישראל. זו תהיה היתממות לקבוע מדיניות ציבורית ולהתעלם מהמאפיינים הייחודיים של כל חברה. החוקרים מדגישים במחקר שהם אינם "נורמטיביים", כלומר אינם מביעים עמדה ערכית וגם לא מציעים מדיניות ממשלתית חלופית, אלא עוסקים בתיאור המצב.
הסתכלות על המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל לדורותיהן קריטית לא רק למי ששואל את עצמו "מה עלינו לעשות הלאה?", אלא גם להבנת המצב החברתי בארץ, זה עשוי להסביר את השסע שבין חרדים לאלה שאינם, את שיעורי ההצבעה החרדיים הגבוהים ואת ההתעקשות להיות בקואליציה.
המחקר חושף, כי בשונה ממה שישראלים רבים נוטים לחשוב, הפערים הגדולים בין המאזן של משקי הבית החרדיים והערביים כלפי המדינה לבין המאזן של משקי הבית היהודים לא-חרדיים, לא נובע מתקציבי עתק לישיבות או מקצבאות ממשלתיות ישירות שמועברות לחרדים. הפערים נובעים ממאפיינים אחרים.
הראשון הוא, שמשקי הבית החרדיים והערביים משלמים פחות מסים (בעיקר בגלל הכנסות נמוכות שנובעות משיעורי תעסוקה נמוכים ותעסוקה בפריון נמוך, וגם בשל הטבות מס בגין ילודה). והמאפיין השני, שרלוונטי יותר לחברה החרדית, הוא הילודה הגבוהה שגורמת לכך כי הממשלה מוציאה בממוצע על משק בית חרדי הרבה יותר כסף. יצוין כי המחקר מתחשב בכך שההוצאה על תלמיד במערכת החינוך החרדית נמוכה מאשר במערכת החינוך הלא-חרדית, למעט במעונות.
המשמעות, היא שהצפת הפערים בין הקבוצות איננה האשמה כלפי החרדים, אין כאן טענה על "סחטנות חרדית", אלא הצפת העובדה שמבנה המס וההוצאה הממשלתיים בנויים כיום באופן שקבוצה ייחודית כמו החברה החרדית, שמסתפקת בצריכה מועטת, ובעלת העדפות אחרות בנוגע למספר ילדים וניצול הזמן הפנוי, מקבלת הרבה יותר ממה שהיא משלמת, והרבה יותר מקבוצות אחרות באוכלוסייה. קובעי המדיניות צריכים לשאול את עצמם, האם זה מבנה שנכון להמשיך ולתחזק אותו? מה המחירים החברתיים והכלכליים שלו?
החידוש הגדול במחקר, שיפורסם בכתב העת האקדמי רבעון לכלכלה, הוא בביטול האבחנה המדומה בין כסף מזומן שמגיע לכיסנו מהממשלה (כמו קצבת ילדים) לבין שירותים ממשלתיים (נסיעה בתחבורה ציבורית מסובסדת, השתתפות באירוע תרבות, הליכה לקופת חולים או שליחת הילד לבית הספר). הגישה הזו גם מאפשרת למדוד את אי השיוויון באוכלוסייה בצורה טובה יותר. בדרך כלל מודדים מה רמת אי השיוויון בהכנסה כספית שיש בין הפרטים, אך מבחינות רבות, נכון להוסיף להכנסה של כל פרט, גם את השירותים שמספקת לו הממשלה.
הכנסות המדינה – לא כל המסים שווים
בכל הנוגע למיסוי, עולה מהמחקר הם כי משקי הבית בעשירון העליון משלמים מסים בממוצע של כ-36.5 אלף שקל בחודש, ובעשירון התחתון משלמים כ-3,800 שקל. באוכלוסיה החרדית, משק הבית בעשירון העליון משלם כ-19.8 אלף שקל בחודש, והתחתון משלם כ-4,000 שקל.
צד המסים מורכב ממסים רבים ומגוונים, ורמת הפרוגרסיביות של כל מס משתנה, כך מס הכנסה ורווחי הון הוא הפרוגרסיבי ביותר, ומשקי הבית בעשירון העליון משלמים כ-15 אלף שקל בחודש מסים אלו, בעוד שהעשירון התחתון משלם בממוצע 21 שקל. המע"מ שמושלם על צריכה, אחראי ל-100 מיליארד שקל מהכנסות המדינה ממסים, גם הוא פרוגרסיבי במובן זה שהעשירים משלמים יותר כי הם צורכים יותר. אך הפרוגרסיביות שלו נמוכה, בעשירון העליון משלמים כ-5.5 אלף שקל בחודש למע"מ, ובעשירון התחתון 1,700 שקל. במונחי שיעור מההכנסה, דווקא העשירונים הנמוכים משלמים שיעור גבוה יותר מהכנסתם למע"מ.
המחקר הנוכחי גם בדק את החלק היחסי של כל מגזר במסי חברות, מסי נדלן, מע"מ פיננסי, ומע"מ מלכ"רים. החוקרים התחשבו גם בעובדה שמבחינה כלכלית ייתכן כי למרות שמס החברות מוטל על בעלי החברה, הרי שייתכן שמי שנשא בנטל הוא הצרכן ששילם יותר. גם אחרי כל הבדיקות הללו, הפערים דרמטיים - משקי הבית החרדיים והערביים משלמים כ-9,000 שקל במסים אלה מדי חודש בממוצע, לעומת היהודים הלא-חרדים שמשלמים כ-14 אלף שקל.
החוקרים גם פירטו את התשלומים. משק בית יהודי לא-חרדי משלם בממוצע כמעט בכל מס יותר מאשר המגזרים האחרים, למעט מסי דלק, אלכוהול, טבק, ומכסים, שבהם משק בית ערבי משלם יותר משאר המגזרים. המס היחידי שמשקי הבית החרדים משלמים יותר מהמגזרים האחרים, אלו מסי נדל"ן. מעיון בנתונים נראה כי הסיבה לכך נובעת מכך שבמגזר החרדי גם העשירונים התחתונים משלמים מסי נדל"ן, שהיא עדות כלכלית לנורמה החרדית לרכוש דירות בגיל צעיר ובשיעור גבוה יותר.
חשוב להדגיש כי החוקרים חישבו רק תשלומים ישירים של משקי בית, מסים כמו "'חובת שירות למדינה" לא חושבו, למרות שכמובן יש להם שווי כלכלי. למעשה, משקי בית יהודים שאינם חרדים משלמים גם מס נוסף בדמות שירות צבאי ולאומי, החוקרים החליטו שלא להכניס את המס הזה לחישוב, מכיוון שיש קושי לתרגם אותו למונחים כלכליים.
הוצאות המדינה – כמות הילדים יוצרת פערים
שיוך הוצאות הממשלה למשקי בית הוא מלאכה מורכבת במיוחד. בחישוב המרכזי של החוקרים הם שמו בצד את ההוצאה לתשתיות ולביטחון, לריבית, ולפנסיה תקציבית, ולא שייכו אותה למשקי הבית (בנספח הטכני החוקרים הציגו מספר ניתוחים שבהם הם גם משייכים את ההוצאות הללו למשקי הבית, התמונה הכללית לא משתנה). החוקרים התמקדו ב-51% מהוצאות המדינה (כ-268 מיליארד שקל) שנצרכים באופן פרטני וישיר על ידי הפרט. הם בחנו את החינוך הציבורי, את הסבסוד האקדמי, בריאות ציבורית, רווחה, תחבורה ציבורית, דיור ציבורי, תרבות, ספורט, פנאי, ודת.
באופן כללי, ניתן לראות שבצד ההוצאות, הפערים בין העשירונים אינם כל כך גדולים, אך העשירונים הנמוכים מקבלים יותר מהעליונים. העשירון התחתון מקבל 10.5 אלף שקל בחודש, והעליון מקבל כ-7.8 אלף שקל. נזכיר שמשקי הבית בעשירון העליון משלמים כ-36.5 אלף שקל בממוצע, כך שהמאזן שלהם מול המדינה הוא סביב מינוס 29 אלף שקל.
בהסתכלות לפי מגזרים, משקי בית חרדים מקבלים בממוצע כ-13 אלף שקל בחודש מהממשלה. ערבים מקבלים כ-10 אלף שקל והלא-חרדים מקבלים כ-8,000 שקל, בהתפלגות שווה על פני עשירונים.
סעיף החינוך, ממעונות ועד סוף התיכון, שאחראי על כ-65 מיליארד שקל מההוצאה הציבורית הוא מורכב. ככלל, ההוצאה החודשית על תלמיד יהודי שאינו חרדי גבוהה יותר (למעט בשלב המעונות, שם החרדים והערבים זכאים לסבסוד גבוה יותר), אך למרות זאת, בשל כמות הילדים הממוצעת במשק בית חרדי וערבי, שווי התמיכה הממשלתית שמקבל משק הבית החרדי – 4,158 שקל בחודש, היא פי 2.5 מהממוצע של משק בית חילוני – 1,677.
במרבית סעיפי ההוצאה משק בית חרדי מקבל יותר מאשר משק בית שאינו חרדי. זאת למעט שלושה סעיפי הוצאה – ספורט, תרבות ופנאי ודיור ציבורי, שמשקי הבית היהודים שאינם חרדים מקבלים בו את הסכום הגבוה ביותר, וסעיף ההשכלה הגבוהה בו משקי הבית הערביים מקבלים את ההעברה הגבוהה ביותר.
המחקר נכתב על ידי ארבעה כלכלנים, אריאל קרלינסקי, תום שדה, ערן יוגב ומיכאל שראל, כשכל הארבעה עבדו בפורום קהלת לכלכלה. כיום שני הראשונים לא נמצאים שם (שדה עזב בשל תמיכת החלק המשפטי של הפורום ברפורמה המשטרית).
פורום קהלת לכלכלה הוא בעל עמדות כלכליות-ימניות, התומך בהסרת חסמים למסחר בינלאומי והקטנת ההתערבות הממשלתית במשק. הפורום הכלכלי הוא מחלקה בתוך מכון קהלת, שקידם את הרפורמה המשטרית. ראש הפורום הכלכלי, ד"ר מיכאל שראל, התנגד במרץ 2023 באופן פומבי לקידום הרפורמה המשטרית שקודמה אז. כלכליסט פרסם בעבר כי הפורום הכלכלי כמעט פוצל מהפורום המשפטי, אך תהליך זה נעצר עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
המחקר עצמו הוא תוצר של עבודה בת כחמש שנים, והוא יפורסם בכתב העת האקדמי "רבעון לכלכלה", שהוא כתב העת המוביל לחקר כלכלת ישראל. שלושת עורכיו הראשיים של כתב העת (פרופ' איתי אטר, פרופ' איתי ספורטא-אקשטיין, וד"ר יניב ידיד-לוי) חתמו על גילויי הדעת של הכלכלנים נגד הרפורמה המשטרית, כשאטר הוא למעשה מוביל מחאת הכלכלנים מאז 2023 ועד לימים אלו. העובדה כי המחקר מוכר וזוכה להערכה מקצועית על כל הקשת האידיאולוגית-פוליטית בישראל, מלמדת על חשיבותו ועל הפוטנציאל שלו לעצב את הדיון הציבורי בשנים הקרובות.