מופע האימים במדיסון סקוור גרדן: פרובוקציה או טקטיקה מכוונת?

עצרת הבחירות שערך דונלד טראמפ בסוף השבוע האחרון במדיסון סקוור גרדן בניו יורק לקחה לשיאים חדשים את השיח הגזעני והמפלג שמאפיין את הנשיא לשעבר מאז נכנס לפוליטיקה לפני כעשור. קומיקאי שנאם בעצרת כינה את פורטו ריקו "אי צף של זבל" ואילו טאקר קרלסון, מגיש פוקס ניוז לשעבר, שפוטר בבושת פנים מהרשת באפריל שעבר, הגדיר את קמלה האריס "בעלת איי.קיו נמוך, מסמואה־מלזיה". דוברים נוספים התייחסו ל"סרסורים של קמלה שיהרסו את המדינה" וכינו אותה "השטן" ותומכת טרור.

אף שנראה כי משתתפי העצרת חצו גבולות חדשים של גסות וזלזול, רוח הדברים לא היתה שונה מהרטוריקה הטראמפית הרגילה. לדברי פרשנים פוליטיים בארצות הברית, רטוריקה זו נועדה בראש ובראשונה לעורר פרובוקציה ולגרור תגובות שנויות במחלוקת מהצד השני. טקטיקה שככל הנראה הוכיחה את עצמה. על כך יעידו דבריו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, אשר בניסיון לחזר אחרי הקולות ההיספניים אמר בתגובה להערת "אי הזבל", כי "הזבל היחיד שאני רואה שצף הוא של התומכים שלו". ביידן אמנם ניסה לרכך את הדברים בהמשך, אך בקמפיין של טראמפ מיהרו למנף את הרגע. "אין דרך לעקוף את זה: ג'ו ביידן וקמלה האריס לא רק שונאים את הנשיא טראמפ, אלא הם מתעבים את עשרות מיליוני האמריקאים שתומכים בו", הצהירה דוברת הקמפיין הרפובליקני, קרוליין לוויט.

במטה של טראמפ מיהרו להשוות את תגובתו של ביידן לזו של הילארי קלינטון בקמפיין 2016, אז הפסידה לטראמפ. קלינטון טענה אז שיש להכניס את תומכי טראמפ "לתוך שק של מוקצים" וזאת בשל התפיסות ה"גזעניות, סקסיסטיות, הומופוביות, שונאות זרים ואיסלמופוביות" שלהם. גם אז ידעו בקמפיין טראמפ לנצל את הדברים הללו לטובתם, וזאת בהתאם לטקטיקה הפופוליסטית המועדפת על טראמפ שבה הוא מציג את עצמו כמושיע האמריקאים הפשוטים ומקדם את הדיכוטומיה של "אנחנו" מול "הם".

האריס על טראמפ: "פשיסט"

הרטוריקה האלימה מחלחלת לכל הקשת הפוליטית. כך, גם האריס וסגנה המיועד טים וולץ נתפסו מקללים את היריבים. בעצרת שנערכה לאחרונה בפנסילבניה אמר וולץ, שמאסק רקד ופיזז על במה "כמו טמבל" באחד האירועים של טראמפ. האריס מצידה כינתה את טראמפ כבר מספר פעמים "פשיסט". גם במקרה הזה, דבריה של האריס שיחקו ישירות לידי טראמפ, אף שהוא כמובן עיוות מעט את הדברים. "הקו החדש מצידה של קמלה והקמפיין שלה הוא שכל מי שלא מצביע עבורה הוא נאצי", אמר בעצרת בחירות השבוע בג'ורג'יה. "באמת אני לא נאצי. אני ההיפך מנאצי". כלומר, טראמפ הצליח להפוך את האריס גם לפשיסטית וגם לזו שמשמיצה ללא ביסוס.

בהתאם, טקטיקה נוספת החביבה על טראמפ היא ההכחשה של שימוש בגזענות או באלימות. מבחינתו, העצרת בניו יורק, שנערכה בעיר הדמוקרטית לשם התרסה, לא היתה מפלגת או רוויית שנאה, אלא להיפך, זו היתה "חגיגה של אהבה". בדומה, סגנו המיועד ג'יי.די ואנס טען שהמבקרים צריכים להשתחרר. "לא נצליח להשיב את גדולתה של הציוויליזציה האמריקאית אם ניעלב מכל דבר קטן. כדאי שנפתח חוש הומור ונהנה קצת".

טראמפ מעולם לא הסתיר את העובדה שמבחינתו, נאמנות והערצה כלפיו חשובים יותר משמירה על הגינות כלפי היריבים. הגישה הזו בלטה במיוחד עוד בכהונתו הראשונה, כשטען לאחר דריסתה של מפגינה ליברלית במהלך הפגנה של ניאו־נאצים בשארלוטסוויל, כי "יש אנשים טובים בשני הצדדים". בדומה, גם את ההסתערות האלימה על גבעת הקפיטול ב־6 בינואר, 2021 כינה טראמפ "יום של אהבה".

ההסתתרות שלו מאחורי חיוביות מדומה לא מכסה על העובדה שהשיח הבוטה והגזעני של תומכיו מגיע ישירות ממנו. בקמפיין הנוכחי, הוא הספיק לכנות את האריס "מפגרת", "מוגבלת נפשית" ו"חרא של סגנית נשיא". הרטוריקה הזו כאמור מאפיינת את טראמפ כבר קרוב לעשור, עד כדי כך, שבמאמר דעה שפורסם ב"וושינגטון פוסט" נאמר כי קל לשכוח שבעצם מדובר בהתנהגות לא מקובלת בפוליטיקה האמריקאית.

"יהיה כאן מרחץ דמים"

מחקר שבחן את נאומיו של טראמפ מאז 2015 מצא כי השיח הזה רק הולך ומסלים. לפי החוקרים ניקיטה סאבין ודניאל טרייסמן מהמכון הלאומי למחקר כלכלי, שניתחו נאומים עד 2024 והשוו אותם לנאומים של מועמדים אחרים לנשיאות ולמנהיגים עולמיים בעבר ובהווה, חלה עלייה חדה בשימוש שלו באוצר מילים אלים. כך, שיעור המילים המקושר עם אלימות עלה מכמעט 0.6% ב־2016 ל־1.6% ב־2024. לשם השוואה, שיעור המילים האלימות ב־40 נאומים אקראיים של ברק אובמה עמד על 0.79%. המחקר מצא עוד, כי טראמפ משתמש בתדירות גוברת והולכת במילים ובביטויים הקשורים לפשע ולעימותים צבאיים. לדוגמה, במרץ האחרון הכריז כי יהיה "מרחץ דמים במדינה" אם יפסיד בבחירות. השימוש שלו בשפה אלימה בשנה הנוכחית, בהתייחס לביטויים מעולמות הפשע והמלחמה, משתווה לזה של רודנים כמו שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און ושליט קובה לשעבר פידל קסטרו. לעלייה בשימוש במילים המתארות אלימות ופשע יש סיבה נוספת מלבד הפרובוקציה המתבקשת. השיח הזה מאפשר לטראמפ להציג את המדינה באור שלילי. החזרות על מילים כמו "רוצחים, אנסים ופושעים" מציירת תמונה של מדינה תחת מצור שזקוקה למנהיג שיציל אותה, והמנהיג הזה כמובן יכול להיות רק הוא. טראמפ גם מתעלם מנתונים לפיהם בערים רבות שיעורי הפשע נמצאים בירידה. השיח האלים המתגבר גם מגיע על חשבון התייחסותו לנושאים כלכליים ומדיניים.

בכל מקרה, נראה שהאיומים הללו מחלחלים למצביעים. לפי סקר של ה"וושינגטון פוסט", רוב המצביעים במדינות המתנדנדות חוששים שתומכי טראמפ יגיבו באלימות אם יפסיד, ואינם מאמינים שישלים עם התוצאות. בסקר שנערך במחצית הראשונה של אוקטובר, טענו 57% מהנשאלים כי הם מודאגים מאלימות מצידם של תומכי טראמפ, לעומת 31% שהביעו חששות דומים במקרה של ניצחון להאריס.