מיזם ברזיל וארגנטינה למטבע אחיד הוא יותר פוליטי מכלכלי

כל העיניים בדרום אמריקה (ולא רק) נשואות לפסגת CELAC - איחוד מדינות אמריקה הלטינית והקריביים, שתתקיים השבוע בבואנוס איירס.

גולת הכותרת, לפחות על הנייר, תהיה הדיון באפשרות להקים מטבע משותף בין שתי המעצמות היבשתיות: ברזיל, עם תמ"ג שמתקרב ל־2 טריליון דולר, וארגנטינה, עם תמ"ג בשווי כחצי טריליון דולר. שמו של המטבע - SUR - שפירושו 'דרום' בספרדית.

1. העיקרון הכלכלי המנחה שעומד מאחורי היוזמה הוא כי העמקת הסחר הבינלאומי בין המעצמות מצדיקה, תעודד, ותקל עליו בעתיד, בדומה לעקרון שעמד מאחורי איחוד המטבע הגדול בעולם, היורו. היקפי פעילות הסחר הם עצומים. בין ברזיל לארגנטינה זינק הסחר ב־2021 לרמה של 23.65 מיליארד דולר, ולפי הצפי התקרב לסכום של 27 מיליארד דולר ב־2022. שתי הכלכלות, אשר יחד מהוות כ־2.5% מהכלכלה העולמית - הן שותפות הסחר האזוריות המובילות. בה בעת, עם כל הכבוד לרצון הטוב לשיתוף פעולה בין מדינות אמריקה הלטינית (אמל"ט), הרעיון, במבט ראשון, נראה די הזוי ובלתי ישים מכמה וכמה סיבות. ראשית, קשה מאוד לדמיין איך מדינה עם אינפלציה של 5.8% (ברזיל) תקים מטבע משותף עם מדינה שהאינפלציה השנתית שלה מגיעה ל־94.5%. השאלות המרכזיות שעולות בשלב הראשון הן כמה כסף יודפס ומה יהיה שער הריבית שלו.

המטבע SUR הוא עדיין חלום רחוק

2. חשוב מכך, אסור לשכוח כי כסף הוא עניין של אמון, ומדובר בשתי מדינות שבהן העם רוכש מעט מאוד אמון כלפי מנהיגיו. בארגנטינה, ממשלתו של אלברטו פרננדז (ממשלה פופוליסטית שמאלית, שמאחוריה עומדת כריסטינה קירשנר, הנשיאה לשעבר, המעורבת באינספור פרשיות חמורות) איבדה לגמרי את אמון הציבור. המטבע הוא נטול ערך (הממשלה הגדילה פי ארבעה את כמות הכסף מאז עלתה לשלטון), וכל הכלכלה היא "דולרית". זאת, למרות הניסיונות הנואשים של הממשלה לעצור זאת. למעשה, בארגנטינה ישנם שני שערי חליפין, חוקי ומחתרתי. דולר "בלו" מחתרתי בשוק השחור שווה כבר 371 פסוס לעומת 183 פסוס לפי השער הרשמי, כאשר השטר הגדול בארגנטינה שווה כתשעה שקלים.

אך בעיקר, מדובר בשתי מדינות נטולות "בגרות מוסדית". הקמת מטבע משותף מצריכה מחויבות גדולה מאוד, תיאום בכל הרמות, ניהול מקצועי, אפקטיביות בירוקרטית ורגולטורית, ובעיקר, טוהר מידות. כל מה שבדרום אמריקה, לבטח בברזיל ובארגנטינה, אין. שלא לדבר על מה שעומד מאחורי המטבע. האם יהיו אלה זהב, דולרים או אג"ח ארגנטינאיות, כאשר מדובר במדינה הקרובה שוב לחדלות פירעון וכורעת תחת נטל חוב שנטלה מקרן המטבע. הרי, לפחות בשלבים הראשונים, לא סביר שמשהו יקבל תשלום ב־SUR, כל עוד לא יהיה מגובה בנכס אחר, שאף הוא חייב להיות מקובל על כל הצדדים.

3. מה שהופך את היתכנות היוזמה לסבירה יותר, הם הדיווחים בתקשורת המקומית לפיהם הסור לא יחליף שום מטבע אלא יתווסף לקיימים. כמו כן, אין מדובר במטבע פיזי, אלא במטבע דיגיטלי שישמש יצואנים ויבואנים כדי להחליף את הדולר כמטבע מתווך. בדיוק בנקודה זו טמונה הסיבה המרכזית להמולה המכוונת סביב הסור: השינויים הפוליטיים וגם הגיאו־פוליטיים שאליהם אנו עדים בתקופה האחרונה. המרכזי בהם, הוא כניסתו של אינסיו לולה דה סילבה — מנהיג הפועלים האגדי שחוזר לכס השלטון בברזיל אחרי שהספיק לרצות למעלה משנה וחצי מאסר בגין פרשיית השוחד הגדולה בעולם (שגלגלה כ־2.5 מיליארד דולר, כעשירית מהתוצר הברזילאי). לולה, שועל קרבות ותיק, מנוסה בפוליטיקה העולמית, רואה כיצד מחירי חומרי הגלם והסחורות שהיבשת יודעת להפיק מטפסים, קל וחומר אחרי שהפרוזדור הרוסי־אוקראיני די נוטרל בגלל המלחמה, שסופה אינו נראה באופק.

סין היא שחקנית בולטת באיחוד המדינות הלטיניות לפי דיווח ב"פייננשל טיימס", פרויקט המטבע המשותף, שאמור בשלב ראשון לקום בין ברזיל וארגנטינה, יוצע בהמשך למדינות אחרות באמריקה הלטינית. בייג'ינג היא שותפת סחר מובילה של רבות מהן חדשות החוץלכתבה המלאה

מאידך, גם בארגנטינה ובברזיל מרגישים היטב את השינויים הטקטוניים במערכת הבינלאומית, תהליך שה־IMF כינה Geo Economic Fragmantationואפילו כבר זכה לנוטריקון: GEF. קרי, העולם מתפצל לגושים גיאו־כלכליים שעתידים לנהל מערכות תשלומים, סחר וטכנולוגיה עם תקנים שונים שהם עוינים אחד לשני כאשר במרכזם הגוש המערבי בהובלת ארה"ב, והגוש האנטי־מערבי בהובלת סין (שותפת הסחר העיקרית של ברזיל) ורוסיה. גם לולה וגם קירשנר, שני מנהיגים פופוליסטים עם נטיות מרקסיסטיות, הסולדים מההגמוניה האמריקאית וסבורים כי הכלכלה היא אך ורק פוליטית, מבינים היטב כי במהדורת המלחמה הקרה המחודשת ערכה של אמריקה הלטינית מזנק. אין גוש שלא ירצה את אמל"ט לצידה.

גם אם ליוזמה הזו אין היתכנות, המסר ברור: אמריקה הלטינית, גוש בעל חשיבות אסטרטגית עליונה עבור ארה"ב, מחפשת מטבע חלופי, הן כדי להפחית את התלות בדוד סם, ובעיקר בדולר שלו, והן כדי להחזיר קצת את השליטה ליבשת, מהלך שכמובן יחסוך בעלויות וימנע מארה"ב לגזור קופון (בכל המרה). לכן, המסרים שייצאו מחר מבירת אלופת העולם בכדורגל יעניינו מאוד את שתי מעצמות העל, שלאו דווקא מתעניינות בכדורגל, לבטח הרבה מעבר לזכייה במונדיאל.