הנגיד היכה בפטיש 5 ק"ג - ולא בפעם האחרונה

1. זו היתה החלטה מאוד לא פשוטה עבור בנק ישראל: להעלות ריבית בשיעור שלא נראה בישראל כבר שני עשורים אינו דבר של מה בכך. ומדובר אכן בשיעור גבוה מאוד בכל קנה מידה - 0.75%.

מה היו הסיבות שגרמו לחברי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל לקבל את ההחלטה הקיצונית ביותר שעמדה על השולחן מבין כל החלופות? החזאים נחצו בין 0.5% ל־0.75% אך הרוב המוחלט צפה עלייה של 0.5% כפי שהיה בהחלטות האחרונות מאז החל הבנק המרכזי להעלות ריבית, והתקדם עם השלב האחרון והאולטימטיבי של ההידוק המוניטרי.

אחרי פרסום ההודעה לתקשורת, התברר כי בנק ישראל והעומד בראשו הנגיד אמיר ירון, העדיפו את ערכי ה"נחישות", ה"אסרטיביות" וה"מחויבות" של הבנק המרכזי על פני מניעת זעזוע. הם לקחו את הסיכון כי כפי שאמר ירון בוועידת "כלכליסט" לפני חודש וחצי "עדיף כאב קטן היום מאשר כאב גדול יותר מחר".

תהליך גמילה מכסף חינמי הוא תהליך כואב ולא פשוט. אף אחד לא הבטיח שזה יהיה קל, בוודאי אחרי כ־12 שנים של ריביות אפסיות. אבל מה שעומד על הפרק הוא לא אחר מהאמינות של בנק מרכזי שמטרתו העליונה לפי חוק היא יציבות מחירים. לבנק מרכזי שלא יודע להילחם באינפלציה אין זכות קיום והוא מפר את המנדט שלו.

2. "במשק הישראלי נמשכת פעילות כלכלית איתנה ושוק העבודה מוסיף להיות הדוק ומצוי בסביבת תעסוקה מלאה". המשפט הזה פתח את ההודעה לתקשורת של בנק ישראל. העובדה שבעיני בנק ישראל המשק נמצא בתעסוקה מלאה אפשרה לו להוריד את פטיש ה־5 ק"ג שנשמר במחסן הבנק המרכזי במשך 20 שנה. זה גם המסר של ג'רום פאוול, יו"ר הפד, שניכר כי הוא עדיין האישיות המשפיעה ביותר על ירון. בבנק ישראל מדגישים כי הם לא המציאו שום גלגל ושהוא פועל כמו שאר הבנקים המרכזיים בעולם לנוכח הסיטואציה הנוכחית.

המסר ברור: המשק בטורבו והאינפלציה בישראל איננה רק תולדה של מחסור בהיצע. יש גם ביקושים גבוהים ביותר, אפילו חריגים לישראל ולבטח בראייה בינלאומית. "האינפלציה בישראל מצויה מעל הגבול העליון של היעד, ועומדת ב־12 החודשים האחרונים על 5.2%. עליית האינפלציה היא רוחבית ותרמו לה מרבית הסעיפים", הודגש בהודעה. כלומר היא כבר היכתה שורשים ותפסה אחיזה במשק. זה לא רק הסיפור של האנרגיה והמזון. האינפלציה כבר התפזרה ומה שלא כתוב בהודעה זה מה שידוע לכולם: שאחרי שהיא מתפזרת ומגיע לבלתי סחירים לרבות שירותים - הרבה יותר קשה למגר אותה.

מנגד, בנק ישראל מדגיש שני אלמנטים נוספים: הראשון, כי היא עדיין נמוכה במונחים של ה־OECD; שנית, כי הציפיות לאינפלציה מעוגנות בתוך היעד. אלו שני מסרי "הרגעה" חשובים. בבנק ישראל רוצים להעביר מסר של נחישות - אבל לא של פאניקה - ובצדק: אנחנו לא אנגליה וגם לא המדינות הבלטיות. אף על פי שיש אינפלציה בישראל, והיא גבוהה, בבנק ישראל דואגים כל הזמן להזכיר ולציין ולהדגיש כי "המצב בשליטה".

וכמובן הדיור שקצב הגידול השנתי בו מתקרב ל־18% והמספרים מדברים בפני עצמם כאשר גם הוזכרה העלייה במחירי השכירות המהווה רבע מהמדד כולו ומתחיל להיות אף הוא גורם מטריד מאוד. לסיכום, ובקיצור נמרץ, "במשק הישראלי נרשמת פעילות כלכלית איתנה, המלווה בשוק עבודה הדוק תוך עלייה בסביבת האינפלציה", נכתב בהודעה.

3. אסור לטעות: אין כאן שום רמז שהתהליך תם ונשלם. העובדה שהתחזית המאקרו־כלכלית של בנק ישראל המעודכנת מדברת על ריבית של 2.5% בתוך פחות משנה - פחות רלבנטית. בנק ישראל יכול בכל רגע לשנות את התחזיות כפי שאף עשה בעבר.

לא בכדי מיהרו בהתאחדות התעשיינים לשחרר הודעה לעיתונות ובה הם מפצירים להפסיק לעת עתה עם העלאות ריבית. הם הבינו לגמרי את המסר של הנגיד ושל בנק ישראל. כלומר, ריבית של 2.5% בסוף הרבעון השני של 2023 איננה יעד, אלא תחזית בלבד. כידוע, ברגע שהנחות היסוד משתנות והנתונים מתעדכנים, התחזיות מותאמות מייד.

אף על פי שגם הפעם אין הנחיות קדימה מאוד מפורשות, המסר ברור: "הוועדה החליטה להמשיך בתהליך העלאת הריבית. קצב העלאת הריבית ייקבע בהתאם לנתוני הפעילות והתפתחות האינפלציה, זאת על מנת להמשיך ולתמוך בהשגת יעדי המדיניות". קרי, הבנק הוא DATA-DEPENDENT (תלוי נתונים): אם הבנק המרכזי ימשיך לראות שהאינפלציה משתוללת, הפעילות חזקה והביקושים ערים - הוא שוב יפתיע, יזעזע ויעלה את הריבית בעצמה.

הנגיד ירון וחבריו לוועדה המוניטרית ממשיכים להפגין עקביות, מקצועיות ונחישות - ולא נרתעים. גם מי שלא אוהבים את ההחלטה מאוד יתקשו להצדיק ריבית ריאלית שלילית וריבית נומינלית של 1.25% עבור כלכלה צומחת בכ־7.4% לשנה עם שפל באבטלה, עודף תקציבי ובחשבון השוטף ואינפלציה של מעל 5%.

זו לא הריבית הטבעית או הניטרלית של המשק הישראלי הנוכחי. מנגד, בנק ישראל מציע ומבהיר מה יכול למתן את הקצב: "ההתמתנות הנמשכת בפעילות בעולם וכן אי־הוודאות הפוליטית בישראל", שעלולות, לדבריו, להעיב על הפעילות הכלכלית במשק. אך זה תרחיש שנראה רחוק עדיין.