הפינטק הוא התשובה לצמצום פערים חברתיים בישראל

השפעתן של הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה כתוצאה מפלישתה לאוקראינה, מדגישות עד כמה למערכת הפיננסית השפעה ארוכת טווח על המדינה ועל אזרחיה. למעשה, הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה מהוות את אמצעי הלחץ הגדול ביותר על רוסיה וגורמות לעולם להבין שכללי המשחק השתנו.

נראה שגם בישראל יש צורך להעמיק את ההבנה של ההשפעה ארוכת הטווח בכל הנוגע להתנהלות המערכת הפיננסית, והתאמתה לשינויים הטכנולוגיים השונים שחלים בשנים האחרונות.

לפני כחודש התפשט ברשתות החברתיות "אתגר הוולט", במסגרתו שיתפו הגולשים כיצד הוציאו אלפי שקלים על הזמנות באפליקציית המשלוחים הפופולרית. אין ספק שמשבר הקורונה הביא לצמיחה אקספוננציאלית לא רק בכמות הנדבקים, אלא גם במספר השליחים על הכבישים. השליחים האלה הם חלק מפריחת ה-Gig Economy שהולכת ותופסת תאוצה בעולם, וגם בישראל, במסגרתה עובדים מועסקים כעצמאים על ידי פלטפורמות טכנולוגיות כגון אובר, ליפט ו-TaskRabbit על בסיס מזדמן, מבלי שמתקיימים בינם לבין האפליקציה יחסי עובד-מעביד.

שליחים של וולט. עלולים להיות מסורבי משכנתא | צילום: אוראל כהן

אותם שליחים עלולים לגלות בקרוב שצורת ההעסקה הזו, לצד יתרונותיה הרבים, הופכת אותם למסורבי משכנתא. הסיבה: המערכת הבנקאית השמרנית בישראל טרם התאימה את עצמה לשיטת ההעסקה החדשה. כשאותם עובדים מגיעים לבנק לבקש משכנתא – הם נדרשים להציג תלושי משכורת אחרונים או הכנסות מעסק. מכיוון שאינם יכולים לעשות זאת, הם אינם יכולים לקבל משכנתא בבנק. ומאחר ששוק המשכנתאות בישראל נשלט כמעט לחלוטין על ידי הבנקים, הסיכוי שלהם לקבל משכנתא נמוך מאוד. אילו הרגולציה בישראל היתה מתמרצת כניסה של גופים חוץ בנקאיים לשוק המשכנתאות, כנראה שרובם היו מצליחים לקבל משכנתא.

השליחים, כמובן, אינם היחידים. חלקם של "מודרי האשראי" בכלל, ומודרי המשכנתא בפרט, בחברה הישראלית הולך וגדל. חלק גדול מהם משתייכים לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. העדר הנגישות של קבוצות שלמות לשירותים פיננסיים בכלל ולמשכנתא בפרט מזין ומעצים את הפערים הכלכליים בישראל.

בהודו, מדינה קצת יותר גדולה וקצת פחות מפותחת מישראל – מצאו שאחד המפתחות לצמצום הפערים הכלכליים בין המרכז לפריפריה טמון בהנגשה של שירותים פיננסיים לכל קבוצות האוכלוסייה, באמצעות מדיניות ממשלתית שמעודדת הנגשה של טכנולוגיות פיננסיות. המדיניות הזו, שמכונה "הכלה פיננסית" (financial inclusion), הביאה לכך שלמאות מיליוני הודים, שלא יצאו מעולם מהכפר שלהם ובוודאי שלא ראו סניף בנק, יש חשבון בנק ביומטרי, שמזהה אותם בטביעת אצבע ומאפשר להם לא רק לשלם בקיוסק, אלא גם לקבל אשראי כנגד משכון של זהב ונכסים אחרים.

לא מדובר רק בהודו: גם באיחוד האמירויות פועלת תוכנית ממשלתית לפיתוח המשק המקומי, שכוללת עידוד ותמרוץ של תעשיות מתקדמות, ביניהן פינטקים.

ומה אצלנו? אין ספק שבשנים האחרונות נעשים צעדים חשובים להגדלת ההיצע של שירותים פיננסיים ולפיתוח תחרות בשוק האשראי, אולם מדובר במהלכים נקודתיים, ללא ראייה רחבה, שיוצאים לפועל באיטיות מחרידה. ממשלת ישראל טרם השכילה להבין את מה שהבינו מדינות אחרות, שהכירו בחשיבות של נגישות לשירותים פיננסיים לפיתוח הכלכלה ופיתחו תוכניות ארוכות טווח להנגשה של שירותים אלה באמצעות פינטקים.

לי אין ספק שענף הטכנולוגיות הפיננסיות הוא לא רק אחד הענפים החיוניים לעתיד המשק, אלא גם המפתח להקטנת הפערים הכלכליים בישראל. כדי לקדם אותו, לא די בצעדים ספורדיים, כפי שנעשה היום. טוב תעשה ממשלת ישראל אם תפעל גם היא לגבש תוכנית חומש, שתצביע על התעשיות החיוניות לעתיד הכלכלה והחברה הישראלית ותפעל לעודד את התפתחותן במסגרת מדיניות מסודרת. מדיניות זו צריכה לכלול שורה של צעדים שיהפכו את המערכת הפיננסית בישראל לפתוחה באמת, כגון חיבור של הפינטקים למס"ב והקלות ברגולציה, וכן לוחות זמנים ברורים להשלמתם.

שחף ארליך הוא מנכ"ל טריא - בית לשירותים פיננסיים מתקדמים