ענף הבנייה במשבר חמור ביותר והממשלה חייבת להתערב

מאז פרוץ המלחמה נקלע ענף הבנייה למשבר החמור ביותר מאז קום המדינה, ומצבו גרוע יותר מאשר בתקופת הקורונה. ראשי ענף הבנייה בארץ מזהירים שוב ושוב מקריסת הענף ללא התערבות ממשלתית משמעותית, ומציעים פתרונות שעד כה לא יושמו ודרישות שטרם התקבלו.

לאחרונה, מדווחים גורמים מסוימים על התאוששות בתחום הנדל"ן, בעקבות גידול בהתחלות בנייה, אלא שמדובר בפרויקטים שנדחו משנת 2023, ומבט מפוכח על המצב מבהיר לנו שאנחנו רחוקים מאד מהתאוששות, ואף חמור מכך: בשל המצב הביטחוני והמדיני אנו שרויים באי ודאות מוחלטת באשר לעתידו של הענף.

ענף הבנייה מתמודד מזה שנים עם מחסור בכוח אדם מקצועי, אך המצב החמיר שבעתיים מאז שבעה באוקטובר 2023. לקבלני הביצוע חסרים לא רק עובדי כפיים אלא גם קבלני משנה בכל התחומים, מנהלי פרויקטים ומנהלי עבודה (שרבים מהם עדיין משרתים במילואים).

המדינה סיפקה לקבלנים פתרון לא יעיל - עובדים מהודו וסרילנקה, שמפרנסים היטב את החברות שמייבאות אותם לארץ אך מקשים על הקבלנים. מדובר בכוח אדם לא מקצועי וחסר ניסיון. הקבלנים צריכים להצמיד להם מנהלי עבודה. זאת ועוד: העובדים הללו מועסקים על בסיס שעתי ולכן העלות שלהם גבוהה מאוד - מיליוני שקלים בכל יום, סכומי עתק שחברות הבנייה אינן יכולות לספוג.

בתוך כך, נוצר מחסור בחומרי הגלם לאחר שהספקית העיקרית, תורכיה, הטילה על ישראל חרם כלכלי ועלויות חומרי הגלם מספקים חלופיים גבוהות הרבה יותר.

פרויקט "צוקי כינרת – המושבה טבריה" - קליימן יזמות ובניה | צילום: יח"צ

בעיה חמורה לא פחות: הריבית הגבוהה ביותר ב-17 השנים האחרונות שהיזמים והקבלנים נאלצים לשלם לבנקים עבור הלוואות לליווי בנייה או לייזום פרויקטים. צריך להדגיש: כדי לקבל היתר בניה ולהתחיל לבנות בפועל, היזמים נדרשים להשקעות פיננסיות ולתשלום אגרות והיטלים, ורבים מהם העדיפו "לשבת על הגדר".

אכן, הגידול המטאורי בעלויות הפיננסיות הגבוהות, בעלויות חומרי הגלם ובעלויות כוח האדם והתפעול מעמיד את היזמים וקבלני הביצוע במקרים רבים עם הפרויקטים ללא רווחים. פרויקטים שהיו רווחיים לפני שנתיים-שלוש - הפכו לבלתי רווחיים. חמור מזה: היזמים והקבלנים מפסידים ולא מסוגלים לעמוד בהסכמים שהם חתומים עליהם.

שיתוק הענף בא לידי ביטוי מעשי בהפסקת הבנייה בפרויקטים קיימים, הקפאת פרויקטים חדשים, קריסת קבלנים וסגירת קווי ייצור בתעשיות הבנייה המקומיות שהביאה אותן לסף פשיטת רגל.

המדינה חייבת להירתם מייד להצלת הענף

המדינה חייבת לפעול להצלת הענף: להעניק ליזמים ולקבלנים פיצוי הולם על הנזקים שנגרמו להם עקב המצב הביטחוני והמדיני, להוריד את הריבית לקבלת הלוואות, לאשר הקלות על יבוא חומרי גלם ומוצרי בנייה מספקים חלופיים במחירים שהיו לפני המלחמה ובמקביל לעודד את הייצור המקומי. הצעד הכי דחוף שיש לנקוט: לפתור מיידית את בעיית המחסור בידיים עובדות.

לדברי נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ראול סרוגו, לענף הבנייה נדרשים 50 אלף עובדים זרים, מאז המלחמה הצליחו לייבא רק 5,000 עובדים חסרי ניסיון, ולכן צריך להחזיר לארץ מייד את הפועלים הסינים המיומנים ואת העובדים הוותיקים מהשטחים.

סוזאנה קליימן | צילום: אירה גרמיצקיך

אגב, בנושא כוח האדם המקצועי, גם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן תקף את הממשלה על כך שלא נערכה כראוי לשוק העבודה החדש. "תקופת האבטלה בקורונה לא נוצלה להקניה ולשיפור מיומנויות ומסתמן כי גם בתקופת מלחמת חרבות ברזל לא מתקיימת פעילות כזו בנושא".

המשבר בענף הבנייה הוא לא רק הבעיה של היזמים והקבלנים, אלא גם של הרוכשים הפוטנציאליים שייאלצו להתמודד אחרי המלחמה עם התייקרות הדירות בעשרות אחוזים, איחור במסירות הבעיה תעמוד גם לפתחם של כלל אזרחי המדינה שלא יוכלו לחזור באחד בספטמבר לבתי ספר חדשים או כיתות חדשות, מבני ציבור נוספים ותשתיות - כי לא יהיה מי שיבנה.

לסיכום, ללא 50 אלף עובדים זרים, פיצוי לקבלנים וליזמים שנפגעו מהמשבר, הורדת הריבית, הקלות ביבוא חומרי גלם ומוצרי בנייה ובמקביל עידוד הייצור המקומי – צפויה קריסה של ענף הבנייה. חברות בנייה עלולות להיסגר, צפויים פיטוריהם של עשרות אלפי עובדים ישראלים, מחירי הדירות יאמירו, פחות קרקעות יימכרו, והפרויקטים שלא יבוצעו יגרמו נזק רב גם לקופת המדינה - הפסד של עשרות מיליארדי שקלים בשל ירידה בגביית מיסים והיטלים.

ענף הבנייה והתשתית במשבר קריטי שלא ידע בעבר. כל שנותר ליזמים ולקבלנים - לקוות שהממשלה תירתם במהרה לסייע לענף ולהצילו מקריסה מוחלטת.

מאת סוזאנה קליימן, מנכ"ל, חברת ארקדי קליימן בע"מ

d&b – לדעת להחליט