התפרעות תקציבית: הממשלה חופרת בור גירעוני בניגוד לכל ההמלצות

1. הפרסום המאוחר של החשב הכללי לגבי מצבה הפיננסי של הממשלה לשנת 2023 מעלה תמונה דיסטופית ודי מחרידה עוד לפני שניגשים לבעיה האמיתית והאקוטית של ממשלת סמוטריץ'־נתניהו: תקציב 2024. ראשית כל, הממשלה חרגה מיעד הגירעון שקבעה לעצמה רק לפני חודש ימים: גירעון של 4.2% תמ"ג הוא גבוה בחצי אחוז תוצר - כ־10 מיליארד שקל - לעומת יעד הגירעון מעודכן (בפעם המי יודע כמה) של 3.7% תמ"ג שאישרו ראש הממשלה ושר האוצר רק לפני חודש.

הבעיה השנייה היא שב־2023 בוצע חלק קטן מאוד מהוצאות הביטחון המתוכננות עבור מלחמת חרבות ברזל: 17 מיליארד שקל עבור שלושה חודשים שהיא כבר הוציאה נכון לשבוע שעבר, מסך של תזרים של 70 מיליארד שקל. הדרישות של צה"ל הן גבוהות בהרבה והן רק הולכות וגדלות כל יום.

כנ"ל לגבי ההכנסות: בתוכנית הכלכלית שהגיש הממונה על התקציבים יוגב גרדוס ונחשפה ב"כלכליסט" לפני כשלושה שבועות הוערך כי ההכנסות המדינה תפגענה בכ־25 מיליארד שקל, מתוכם 10 מיליארד שקל שאינם קשורים למלחמה. אך דו"ח החשב הכללי מצביע על פער בפועל של כ־30 מיליארד שקל בין תחזית ההכנסות האחרונה ערב המלחמה לבין ההכנסות בפועל של דצמבר 2023. לפי החישובים של האוצר עד לפני שלושה שבועות, המלחמה יצרה גירעון של 2.3% תמ"ג ב־2023. כלומר, בין שליש למחצית מהגירעון של 2023 לא מוסברים על ידי המלחמה אלא על ידי המדיניות הבלתי אחראית והפופוליסטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' - קרי, ההפקרות הפיסקאלית, שוחד הבחירות והיעדר הניהול התקציבי החל הרבה לפני ה־7 באוקטובר. המשקיעים וחברות הדירוג מבינים זאת היטב, למרות הניסיונות הכושלים של הממשלה הזו להציג מצג שווא לפיו כל הגירעון היא בגלל המלחמה. הטריק הזה ידוע - כבר ראינו אותו בקורונה כאשר בנימין נתניהו ניסה להסביר כי אין גירעון אמיתי ב־2020 אלא הכל "קורונה".

תקציב 2024 הוא פגום, רעוע ומזיק: התעלמות מהמצב הפיסקאלי, פגיעה אנושה במנועי הצמיחה ובשירותים החברתיים תוך ביזת הקופה הציבורית

2. היקף הבעיה האמיתית והגדולה - הגירעון ב־2024 - עוד תופח. בשבוע שעבר נחשף באתר "כלכליסט" כי באוצר כבר שינו את תחזית הגירעון הצפוי ללא צעדי התאמה: באותו מסמך של גרדוס הוצגה תחזית של 5.9% מהתמ"ג, אך בסוף השבוע היא עודכנה ל־7.5% מהתמ"ג, שהם כ־145 מיליארד שקל, כפול מגירעון העתק של 2023. אלא שיממה למחרת בכירים באוצר ביקשו לתקן: זו הערכה אופטימית למדי - הגירעון יתקרב יותר ל־8% תמ"ג ללא צעדים בצד הוצאות ובצד ההכנסות. כלומר, יותר קרוב ל־155 מיליארד שקל.

הפער שנותר נובע בעיקר מהגדלת הוצאות הפינויים של תושבי הדרום והצפון (על רקע הארכת המלחמה) והשינויים בתקציב הביטחון. לפני שלושה שבועות סברו באוצר כי תוספת ההוצאה הביטחונית ב־2024 בעקבות חרבות ברזל תגיע ל־30 מיליארד שקל, והדגישו כי במקרה של הרחבת הלחימה (עצימותה, היקפה או אורכה) יתווספו 15 מיליארד שקל שלא נלקחו בחשבון בזמן חישוב הגירעון של 6% תמ"ג. כלומר, התוספת כבר מגיעה ל־45 מיליארד שקל.

בשבועות האחרונים התווספה תוכנית הסיוע למשרתי המילואים בעלות של 9 מיליארד שקל. יתרה מזו, בתחזית המעודכנת של האוצר מעדיפים שלא לבנות על כל כספי הסיוע האמריקאי שהובטח אלא להניח כי 11 מיליארד שקל לא יגיעו בסוף, או לפחות לא מיד. כך מגיעים למספר הזהב: כ־65 מיליארד שקל (ולא 30 מיליארד כפי שהיה בהערכה של גרדוס) שהם תוספת של כ־1.75% מהתמ"ג (35 מיליארד שקל). כך מגיעים לגירעון החדש של כמעט 8% מהתמ"ג, לא כולל הארכת הפינויים שעלותם הסופית עוד לוטה בערפל. לחשב עלויות מלחמה זו משימה קשה. כאשר המלחמה היא ארוכה המשימה היא עוד יותר קשה.

3. רבים נוטים להשוות את הגירעון של 8% תמ"ג של חרבות ברזל עם עם ה־11.6% תמ"ג של מגפת הקורונה (שעמד אז על 160 מיליארד שקל - גבוה במקצת במונחים שקליים מזה שצפוי ב־2024) - אך ההשוואה שגויה מהיסוד. הקורונה היתה פנדמיה כלל עולמית שגרמה לכל המדינות לזינוק בהוצאות ולאיפוס ההכנסות; מלחמת חרבות ברזל היא אירוע מקומי. יתרה מזו, בעידן הקורונה הריבית הנומינלית היתה אפסית (הריאלית היתה שלילית) כאשר הריבית שישראל משלמת היום עבור החוב היא מעל 5%. כמו כן, 2019 היתה שנה יחסית טובה, עם צמיחה שנתית של 3.5%, כאשר ברבעון האחרון של אותה שנה נרשמה צמיחה גבוהה מאוד של מעל 4%. 2023 מבשרת על צמיחה של 2% (בתרחיש אופטימי) כאשר ברבעון האחרון של השנה צפויה ירידה של ממש בתוצר (צמיחה שלילית). כאמור, גירעון העתק של כ־8% תמ"ג יגיע אחרי גירעון גדול של 4.2% תמ"ג ב־2023.

חשוב לפרק את בעיית גירעון שמונת האחוזים לשלוש תת־בעיות. הראשונה היא הסכום עצמו: חברות הדירוג לא יתעלמו ממנו ויש לצפות תגובה דירוגית שלילית משמעותית מצדן - הורדת דירוג ולא רק הורדת תחזית. בניגוד מוחלט לדבריו של יועצו הכלכלי של נתניהו, אבי שמחון, חברות דירוג זה לא מה "שמספרים לילדים בלילה לפני שהם הולכים לישון". סוכנויות אלו לא מחוללות אירועים אלא מגיעות לסגור אותם, לכל היותר. קרי, הן מורידות דירוג רק אחרי שהשווקים עצמם כבר מתמחרים (באמצעות זינוק בתשואות של האג"ח) את אותה פעולה דירוגית. הם בעצם גושפנקא שמגיעה בסוף כדי לאשרר שפרמיית הסיכון כבר ירדה והנייר (המשקף את הסיכון של הממשלה) כבר מסוכן.

הבעיה היא לא חברות הדירוג, אלא המשקיעים שמצביעים ברגליים. כאשר הם יראו שהממשלה הכושלת הזו לא מוכנה לבצע התאמה אמיתית או לשלם את "דמי הרצינות" שדרש נגיד בנק ישראל במכתב ישיר לראש הממשלה, ותיתן לגירעון לטפס ל־8% תמ"ג, הם יגיבו בעוצמה. את התגובה נראה באג"ח ובשער החליפין בהתחלה, ויתכן שגם באינפלציה: בשבעה ימי מסחר זינק הדולר אל מול השקל בכמעט 4% וב־3% מול שער החליפין הנומינלי האפקטיבי (סל המטבעות) - כ־1% שלם רק ביום הצגת תקציב 2024 והעליהום בעקבותיה. חוסר היציבות הפיננסית יגבה מחיר כבד שאף עלול לגרור את המשק למשבר של ממש.

4. הבעיה השנייה היא שראש הממשלה ושר האוצר סובלים מליקוי מאורות חסר תקדים, ממשיכים להבטיח לציבור שיש כסף לכולם ומסרבים לנקוט בצעדים בסיסיים להקטנת הגירעון. הזוי לחשוב כי האישיות הבכירה היחידה שכבר הכריזה על גזירות היה יו''ר ההסתדרות ארנון בר דוד שהתחייב שכל עובד יתרום יום הבראה. זה ממש חזון אחרית הימים: נציג העובדים מפגין אחריות תקציבית. נתניהו וסמוטריץ' פוסלים על הסף את הצעדים האמיתיים הנדרשים בעת חירום כזו לרבות קיצוץ בתקציבים הקואליציוניים, סגירת משרדי ממשלה מיותרים והעלאת מסים. כפי שנחשף ב"כלכליסט", השניים מנסים זה שבועות ארוכים לבדוק איך למנוע בכלל תקציב לשנת 2024 כדי להמשיך לחלק שוחד פוליטי ולהימנע מהצורך להתמודד עם הבעיה הפיסקאלית חסרת התקדים שהם יצרו. אפילו היוזמה להעלות מע"מ החל ב־2025 – יוזמה שהם פסלו על הסף - היא הזויה: הגירעון יתחולל כבר השנה ולכן "הדחייה" איננה מבוססת על הגיון כלכלי כלשהו אלא על שיקולים פוליטיים ציניים ותו לא. המטרה שנציגי הממשלה רואים לנגד עיניהם אינה טובת הכלל אלא מיקסום זמן ישיבה בכיסאותיהם. צעדי מיסוי אמיתיים חייבים להיכנס לתוקף באופן מיידי. עם כל הכבוד למס על סיגריות ועל נסועה, אלו "מסי חטאים" שמיועדים להפסיק התנהגות פסולה שגורמת נזק לסביבה, ולא מסים פיסקאליים, כלומר מסים המיועדים להגדיל את הקופה הציבורית. אדרבא: ככל שהגבייה קטנה, סימן שהמס יעיל יותר, מכיוון שהוא מצמצם את הפעולה הבלתי רצויה.

כאשר המשקיעים יראו שהממשלה לא מוכנה לשלם את "דמי הרצינות" שדרש נגיד בנק ישראל ותיתן לגירעון לטפס ל־8% תמ"ג, הם יגיבו בעוצמה

הבעיה השלישית היא שהתוכנית שכן הוגשה פוגעת פגיעה עמוקה בשירותים החברתיים שאזרחי ישראל מקבלים (למעט חרדים וימין קיצוני שצפויים שוב לראות את תקציבם הסקטוריאלי גדל) – שהם ממילא מהנמוכים ב־OECD. הם גם צעדים בניגוד מוחלט להמלצות של ארגונים בינלאומיים כגון ה־OECD. ניקח את מערכת הבריאות כדוגמה. האם נכון לקצץ 256 מיליון שקל ממטה משרד הבריאות כאשר הוצאות הבריאות ביחס לתוצר של ישראל (7.4% תמ"ג) הן מהנמוכות במערב, והרחק מהממוצע של ה־OECD, שעומד על 9.2% מהתמ"ג? זאת כאשר בד בבד מחליטים להעלות שוב את תקציב הישיבות ולמשרד של אורית סטרוק? יותר נכון היה להוסיף 36 מיליארד שקל לתקציב משרד הבריאות כדי להשוות את ההוצאה על בריאות ואת אורך התורים האינסופיים לזה של המדינות המערביות.

יתרה מזו, קיצוץ כה דרמטי של מטה המשרד כרוך בפגיעה במתן השירותים הרפואיים שנקבל. האם יעלה על הדעת בכלל לפגוע במערכת הבריאות, שהיא לא פחות חשובה ממערכת הביטחון, שהולכת לקבל תוספת פרמננטית של 20 מיליארד שקל לבסיס התקציב לכל הפחות? האם סביר להמשיך להגדיל את קצבאות האברך (שגם מהוות תמריץ שלילי מובהק לכניסה לשוק העבודה) כאשר במקביל מעלים את סכומי ההשתתפות העצמית לאלו שיבקשו טיפול נפשי במרפאות?

זו בעצם הבעיה הרביעית: שילוב של שלוש הבעיות יחד. הקוקטייל התקציבי שרוקחים סמוטריץ' ונתניהו הוא קטלני. לכן המוצר הסופי - תקציב 2024 - הוא פגום, רעוע, דיסטופי ומזיק: התעלמות מוחלטת מהמצב הפיסקאלי, פגיעה אנושה במנועי הצמיחה ובשירותים החברתיים תוך חלוקת כספי שוחד וביזת הקופה הציבורית. זו הסיבה להחלטת ראש הממשלה להחרים את נגיד בנק ישראל ולא להזמין אותו לדיון המכריע סביב הצעת התקציב. זה אירוע חסר תקדים היסטורית. מיותר לציין כי ירון סבור שהצעת תקציב 2024 היא גרועה. נתניהו ידע שירון יפתח את הפה שלו, כפי שעשה במסיבת העיתונאים על הריבית בתחילת השנה, וכפי שעשה דרך המכתב שכתב לו ברגע שהבין כי הוא נשאר בחוץ. זה לא יעזור לא לנתניהו ולא לסמוטריץ': הצעת תקציב כפי שהוגשה ואושרה ב־2023, תוך התעלמות מוחלטת מגזירות כואבות לטווח המיידי והארוך, לא תעבור בשקט גם ב־2024.