האם אנחנו באמת טובים יותר היום, בהשוואה לדורות הקודמים

בקרוב יתחילו תחרויות האתלטיקה בטוקיו 2020 ושוב נראה את פסגת האתלטיות האנושית על הבמה, שוב נתפעל מיכולות משוגעות ושיאים מנופצים. באופן כללי, נראה שיש הרגשה ששיאי עולם כל הזמן נשברים. האם זה בגלל שאנחנו חזקים יותר ומהירים יותר מהדורות הקודמים? האם זו קפיצה אבולוציונית? 

הפיזיולוגיה, תורת האימון, הטכנולוגיה, התנאים ועוד עשרות משתנים השתפרו לעומת העבר - אבל למה? ואיפה היו עומדות אגדות העבר ב-2021? קשה לענות בצורה כללית מכיוון שכל מקצוע ותחרות שונה מאחיותיה, אבל בוא נתמקד במלכת הספורט - האתלטיקה ובתוכה התחרות היוקרתית מכולם: ריצת ה-100 מטרים.

על שולחן הניתוחים נניח שתי אגדות. ג'סי אואנס ויוסיין בולט. ג'יימס "ג'סי" קליבלנד אואנס היה אתלט בשנות ה-30' של המאה ה-20' שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, למורת רוחו של אדולף היטלר (100, 200, 100 שליחים וקפיצה לרוחק).

בשיאו, אואנס רץ 100 מטרים ב-10.2 שניות. בוא ננסה לנתח כמה התוצאה הזאת "שווה" היום? כיום כדי לקבל כרטיס כניסה למשחקים האולימפיים צריך תוצאה של 10.05 שניות, שיא ישראל עומד על 10.2 ושיא התיכונים בארה"ב עומד על 10.0.

לתקופה ארוכה "מחסום ה-10 שניות" היה נראה בלתי עביר - עד אולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968. שם, באוויר הדליל, ג'ים היינז ירד מעשר שניות. לאחר מכן כונתה אותה תחרות כ"ליל המהירות" (night of speed). שבירת המחסום הזה הובילה לכך שאינספור אצנים שיפרו תוצאה זו מאז.

בולט לא צריך הקדמה מיוחדת. הוא שיאן העולם ב-100 מטרים (בתוצאה משוגעת של 9.58 ב-2009), 200 ובמאה מטר שליחים. בולט גם מחזיק ב-8 מדליות זהב אולימפיות משלוש אולימפיאדות שונות ו-11 מדליות זהב באליפויות עולם.

יוסאיין בולט | אורן אהרוני

אז מה השתנה פה? 

איך הגענו למצב שתוצאה שהייתה שווה מדליית זהב לפני 80 שנה שווה היום לתוצאה שאיתה תצפו במשחקים האולימפיים מהבית. בוא נפרק לגורמים את התשובה: מדע, תורת האימון ותזונה.

בזמן שאואנס התאמן מדע האימון היה בחיתוליו - לא היה יותר מידי מחקרים בתחום והמאמנים אימנו בעיקר לפי תחושות בטן. אוואנס הכין מזון בעצמו ממה שהיה יכול להרשות לעצמו והיה בנמצא במכולת. בראיון, אמר ג'סי, שההעדפה שלו הייתה ביצים רכות, הרבה חלב וגזרים לפני תחרויות.

סביב בולט היה צוות אימון, תזונאים, פיזיולוגיים ומטפלים ברמות הגבוהות ביותר. כל אימון היה מחושב לרמת השניה וכל ארוחה לרמת הקלוריה. מאמניו ניטרו וידעו בדיוק לאיזה דפקים ויכולות הוא צריך להגיע בכל חלק באימון.

תנאי מחיה 

בשיא האתלטיות שלו ג'סי עוד היה תלמיד קולג' באוהיו סטייט. באותה תקופה היה האתלט המצטיין בארה"ב (וכנראה בעולם) אך בשנות ה-30' חוקי הגזע בארה"ב לא הניחו לשחורים לקבל מלגות. אז חוץ מלימודים מפרכים, היה על אוואנס לעבוד במשרה חלקית. בנוסף, בגלל צבע עורוף אסרו עליו לישון במעונות הקמפוס, לכן היה נאלץ לבזבז זמן רב בנסיעות בתחבורה ציבורית בין ביתו, לקולג' ולעבודה. 

היום, ספורטאי ברמתו יתעסק בעיקר באימוניו, יקבל מלגה מלאה (הכוללת מעונות ומחייה) ויוכל להקדיש את מלוא זמנו להשתפר ולהתחזק. שלא לדבר על סכומי עתק שספורטאים עושים מחסויות ותחרויות.

מסלול הריצה

בזמן של אוואנס רצו על אפר. כן, אפר. עד אולימפיאדת 1964 כל המסלולים היה עושיים מאפר דחוס שנאסף לאחר שריפות מבוקרות. היום נשארו משטחי אפר בסוג אחד של מירוצים - מירוצי סוסים. 

הבעיה העיקרית עם אפר היא ספיגת הכוחות. המשטח סופג הרבה מכוח הריצה ובכך האצן מבזבז יותר אנרגיה. לא פלא שהפעם הראשונה שירדו מ-10 שניות הייתה באולימפיאדת 1968, האולימפיאדה הראשונה ללא משטחי אפר.

היום משטחי הריצה עשויים מחומר סינתטי הדומה לגומי. אם הייתם פעם על משטח שכזה וודאי הרגשתם איך המשטח ממש "מקפיץ" אתכם. מומחים מעריכים כי המשטח מעניק יתרון של כ-2% על המשטחים הישנים. כלומר שרק עם המשטח העדכני היה אוואנס מקזז 0.2 שניות משיאו.

אדני זינוק

עד 1937 לא היו קיימים אדני זינוק. אצנים היו מתחילים באותה תנוחה פשוט ללא הבלוקים להישען ולדחוף מהם. באותה תקופה הרצים היו מגיעים לתחרויות עם את חפירה קטן והיו יוצרים גומות באפר מהם היו מזנקים למירוץ. הערכת המומחים כי האדנים "שווים" כ-0.2 שניות.

הנעלה

לקראת אולימפיאדת 1936 פנה יזם צעיר בשם אדולף דסלר לג'סי וביקש להתאים לו זוג נעלי ריצה מתקדמות בחינם כדי לקדם את החברה שהקים. אוואנס הסכים וקיבל מדסלר זוג נעלי ריצה מעור ולמעשה אלו היו הנעליים המתקדמות ביותר באותה התקופה. דסלר שינה את שמו לאדי אחרי מלחמת העולם השנייה (בכל זאת, לא נעים להישאר עם השם אדולף). הוא מייסד חברת אדידס. 

בולט חתום בחברת פומה (שאחיו של דסלר הקים) ובתקופה בה בולט היה ספורטאי פעיל היה צוות מיוחד סביבו מהחברה שייצר לו נעלי ריצה לפי ניתוחי ריצה ותנועה מתוכנת מחשב והפידבק שהיו מקבלים מהאצן. אז אמנם כל אחד קיבל הנעלה מותאמת אישית אבל איכות החומרים והייצור נותן לבולט עוד 0.1 שניות.

חנות של נייקי בניו יורק | צילום: רויטרס

פיזיות

אי אפשר להתעלם מהעובדה שקיים הבדל פיזי עצום בין השניים: אוואנס היה 1.78, 75 ק"ג ולקח לו 45 צעדים להשלים את המירוץ. בולט 1.95, 94 ק"ג והוא היה צריך 41 צעדים לרוץ 100 מטרים. בולט ניחן בנתונים פיזיים חריגים ומומחים אומרים כי הוא "בנוי במיוחד לריצות קצרות". כאילו יצא מתבנית מיוחדת.

אז אם משכללים את כל הנתונים להערכתי שאוואנס היה צמוד לבולט. כמה צמוד? קשה לדעת. 9 אנשים בהיסטוריה רצו 100 מטרים בפחות מ-9.8 שניות ואוואנס - עם התנאים המתאימים - היה יכול להיות אחד מהם. 3 אנשים בלבדו רצו 100 בפחות מ-9.7 חושבים.

האם אוונס היה יכול לעשות את זה? ערוץ חדשות קנדי החליט לעשות ניסוי כדי לבדוק את זה. אנדרה דה גראס, אצן קנדי עם תוצאה של 9.9 ומדליית ארד בריו 2016 נבחר לניסוי.

גובהו ומשקלו כמעט זהים לאלו של אוואנס. אנדרה קיבל העתק זהה לנעליו של ג'סי - מאותם חומרים של אותה תקופה. בנוסף, דה גראס רץ על משטח זהה מאפר וללא אדנים.

בתנאים אלו אנדרה רץ את ה-100 מטרים ב-11 שניות. בסיום הריצה דה גראס אמר: "אני לא חושב שאי פעם הרגשתי כל כך עייף לאחר ריצת 100 מטרים. אני חושב שיש הבדל עם הנעליים והמשטח. זה מראה שלג'סי אוואנס היה הרבה כוח".

אין ספק שלבולט יש נתונים פיזיים עדיפים אך הוא גם נולד בעידן המתאים. עידן בו האימון, המדע והטכנולוגיה יכולים להוציא את המיטב מספורטאים - לקחת אותם לקצה גבול היכולת האנושית.  

הכותב הוא פיזיותרפיסט ספורט