פרשנות
שפת הביבים של הממשלה בדרך לניטרול היועמ"שית
נתניהו כינה את היועצת גלי בהרב מיארה "לעומתית" ודרש משר המשפטים יריב לוין "לפתור את זה" - כפי שפונה ראש המאפיה לקונסיליירי שלו שאמור לטפל בכל מה שלא בא טוב לדירקטוריון ארגון הפשע; אבל היכולת לפטר אותה אינה כה פשוטה, ומה שנותר זה למרר לה את החיים
שניים תקועים לממשלה הזו כקוץ בישבנה. כמסמרים בלי ראש שלא ניתן להסירם. לעת הזו לפחות. שניים שראש הממשלה ושריו שואפים לפטר וכמה שיותר מהר: שר הביטחון יואב גלנט והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. את גלנט קל יותר לפטר. כל שנחוץ הוא מכתב פיטורים מראש הממשלה. את בהרב־מיארה קשה יותר.
מה שברור הוא שלא סתם השטנה הממשלתית ממוקדת בשניים אלה שעומסים על גוום את הדמוקרטיה הישראלית. את שרידי השפיות והממלכתיות. את עול השירות והאינטרס הציבורי. בקיצור, את כל מה שמבקשת הקואליציה של נתניהו להכחיד.
"יריב, צריך לפתור את זה", פנה ראש הממשלה לשר המשפטים כפי שפונה ראש המאפיה לקונסיליירי שלו שאמור לטפל בכל מה שלא בא טוב לדירקטוריון ארגון הפשע. נדמה שכל רגע שבהרב־מיארה בתפקיד רשום ככישלון של יריב לוין. בעוד שעמיתו השר איתמר בן גביר משטח את הטריטוריה שלו ומיישר את המשטרה לצרכי השלטון, לוין מתברבר. הוא לא מצליח למנות נשיא לעליון ולא מצליח ליישר את היועצת המשפטית.
לוין יכול להירגע. הוא אינו פחות הרסני מבן גביר ונזקיו ניכרים. הבעיה היא שפיטורי היועצת מעוגנים במנגנון מורכב - החלטת ממשלה שאימצה את דו"ח ועדת שמגר באוגוסט 2000. נקבעו בו דרכי המינוי והפיטורים של יועץ משפטי לממשלה.
מבין ארבע עילות הפיטורים, שלוש אינן רלוונטיות - אם היועצת עשתה מעשה שאינו הולם את מעמדה; אם אינה כשירה לבצע את תפקידה; אם מתנהלת נגדה חקירה פלילית או הוגש כתב אישום. כל העילות האלה מדויקות לגבי הממשלה שמבקשת את פיטוריה, אבל לא לגביה. העילה הרביעית רלבנטית: מחלוקות בינה לממשלה "היוצרים מצב בו נמנע שיתוף פעולה יעיל".
העילה הרביעית חיה, נושמת ובועטת. כ־15 פעמים סירבה בהרב־מיארה להגן בבג"ץ על הממשלה שנאלצה להצטייד בעורך דין פרטי. בנוסף, אין כמעט מהלך ממשלתי שלא מחלץ ממנה חוות דעת על קשיים משפטיים, על חשש לאי־חוקתיות.
אז איך לוין אמור "לפתור את זה"? אם הממשלה תחליט לפטר - השלב הראשון נמצא בידי שר המשפטים שיפנה לוועדת האיתור בראשות הנשיא גרוניס שבחרה ביועצת שתבדוק אם ההחלטה סבירה. וכאן לא צריך שלושה ניחושים, מספיק אחד כדי לקבוע שההחלטה אינה סבירה. בהרב־מיארה מונתה בתקופת ממשלת לפיד־בנט בידי ועדה שמלבד גרוניס חבריה היו דן מרידור, צבי האוזר, עו"ד תמי אולמן ופרופ' רון שפירא שנשלח להחליף בהאג את פרופ' אהרן ברק. בהרכב הזה שפירא יהיה היחיד שעלול יתמוך בפיטורי בהרב־מיארה. ואם היה רוב בוועדה, בג"ץ היה מונע את הפיטורים כנגועים בחוסר סבירות קיצונית. בהרב־מיארה נבחרה כמועמדת של שר המשפטים לשעבר גדעון סער שנמצא גם היום בממשלה, אבל לא יוכל לבלום החלטה לפטרה. מה שימנע הוא המנגנון. הבעיה שהוא חלש, הוא אינו מעוגן בחוק יסוד ואפילו לא בחוק רגיל אלא בהחלטת ממשלה שאפשר לשנותה.
אם כרגע ישנם שני חסמים בפני הפיטורים - ועדת האיתור ובג"ץ - הממשלה יכולה להסיר את החסם הראשון. אלא שעוד לפני בג"ץ ייכנס לפעולה הציבור. הגל ששטף את הרחובות לאחר פיטורי גלנט יתגמד לעומת הצונאמי שישטוף אותם אם תפוטר בהרב־מיארה. גם הקיצונים בשרים שדורשים את פיטוריה וגם ראש הממשלה, יודעים את זה. אין להם שום בעיה לדרוס את כל המסורות המשפטיות והחוקתיות של המדינה, אבל מהתלקחות הרחוב הם עדיין חוששים.
לכן הטקטיקה שלהם היא למרר את חייה כדי להופכם לבלתי נסבלים, לגדף ולנאץ אותה בשפת ביבים תרתי משמע, כדי שתישבר ותתפטר מיוזמתה. לעת הזו, זה לא יקרה. היועצת הזו יצוקה מחומרים אחרים. עמוד שדרה מברזל שמשולב בתחושת שליחות והבנת התפקיד שההיסטוריה הטילה עליה.
משלל החזיתות בינה לממשלה שלוש החשובות ביותר מבחינתה הם חוק ההשתמטות, מינוי נציב שירות המדינה וביטול החוק שמכפיף את המשטרה לבן גביר. "זה ייעוץ משפטי לעומתי", מקונן נתניהו שלכאורה מסתכן בהפרת הסדר ניגוד העניינים שאמור למנוע ממנו להתערב במינויים ופיטורים במערכת המשפט. אלא שהוא חייב להוכיח לחרדים, שלמענם הוא נכון להקריב את עצמו, ולהקריב את שומרת הסף שמונעת ממנו את שוד הקופה הציבורית לטובתם.