נגה סלע שלו מנכ"לית חממת פודטק קריית שמונה | צילום: באדיבות פרש סטארט
"המשרד נסגר. העובדים התפזרו בכל הארץ" – איך מנהלים חברת הייטק מהצפון המפונה
מנכ"לית חממת פודטק שפונתה מקריית שמונה, מנכ"ל שנדד בין בתים לאחר שעזב את ביתו בראש הנקרה, ואחר שהמשרדים שלו בצפון פונו וכך גם העובדים, מספרים על האתגרים במציאות החדשה
עבור חברות סטארט-אפ בשלבים הראשונים, העובדים והתשתיות הם הכל. בשבעה באוקטובר 2023, עם תחילת המלחמה בדרום, נאלצו חברות מהצפון לפנות את משרדיהן. העובדים התפנו בעצמם או פונו למקומות שונים בארץ, וכל זה נעשה בזמן שהן תלויות בכספי משקיעים, חלקם מחו"ל, על מנת להמשיך להתקיים.
שלושה מנכ"לים של חברות שעברו למשרדים חלופיים, שנדדו בין מקומות שונים בארץ, שפונו מבתיהם והיו צריכים להמשיך לנהל את החברה תוך משבר משפחתי, לשמור על המשכיות עסקית ולשדר 'עסקים כרגיל' כאשר שום דבר לא רגיל והם לא יודעים אם ומתי יהיה אפשר לחזור - מספרים על השנה האחרונה.
"בחברות סטארט-אפ עם שלושה עד חמישה עובדים הליבה היא תשתיות הפיתוח והעובדים האלה. ביום בהיר אחד נשמטה הקרקע מתחת לרגליהם: המעבדות נלקחו מהן בבת אחת, שזה אומר שהן היו צריכות לחפש מקום אחר לעבוד בו, וגם העובדים- שזה הכל לחברה בשלב כזה - התפזרו בכל הארץ. הפינוי מקריית שמונה לא היה מאוד מאורגן אז נוצר מצב שהחברות היו צריכות במהירות האפשרית - על מנת לשמור על המשכיות עסקית - למצוא מקום חדש שגם ייתן מענה לצרכים הפיתוחיים שלהם וגם יתחשב במיקום של העובדים שלהם שהתפזרו בכל מקום. אפשר לדמיין את גודל האתגר תוך כדי מלחמה והטראומה של השבעה באוקטובר", מספרת נגה סלע שלו, מנכ"לית חממת הפודטק Fresh Start, שפונתה מקריית שמונה. לחברות שבחממה לקח כשלושה חודשים עד שהצליחו למצוא מקום חדש, להביא את הציוד ואת האנשים. "כל זה היה קרה בחברות שיש להן מימון יחסית צנוע וכל יום שעובר מבחינת הקצב שבו הן 'שורפות' את כספי ההשקעה, הוא דרמה מאוד גדולה", היא אומרת.
המעבר דרש גם היערכות פיננסית משמעותית, שכן מדובר בהוצאה גדולה ולא מתוכננת, שעלולה להיות קריטית עבור סטארט-אפ צעיר. "סיבסדנו בצורה מאוד משמעותית את תשתיות המעבדה, הציוד והכל בחממה. לכן, המעבר היה הוצאה מאוד גדולה. לשמחתנו, גם ברשות החדשנות נכנסו לסייע וגם השותפים שלנו הכניסו יד לכיס כך שכל החברות הצליחו להמשיך בפעילות אחרי הפינוי".
שמחה שור, מנכ"ל ומייסד AgroScout - שפיתחה תוכנת רחפן שנעזרת בבינה מלאכותית ובשירותי ענן, המחליפה אגרונום, מזהה מזיקים ומיידעת את החקלאי כמה ריסוס ומים נדרשים לצמח - מתגורר באשחר מצפה סמוך לכרמיאל. משרדי החברה נמצאים ברפת ההיסטורית של קיבוץ יראון - 700 מטר מגבול הלבנון. הקיבוץ, ומספר עובדי החברה מפונים כבר מזה שנה ולכן החברה מתארחת זה חודשים ארוכים בחממת טרנדליינס סמוך לכרמיאל.
"בהתחלה רבים מאנשי החברה היו מפונים או במילואים כולל אותי ורבים מאנשי ההנהלה, חלקם היו גם מפונים וגם במילואים במקביל. זה הקשה מאוד על ההתנהלות השוטפת וצמיחת החברה. כיון שמדובר בחברת אגטק, מבוססת תוכנה, הפועלת ברחבי העולם ניסינו להמשיך לפעול בצוות המצומצם המקומי בתמיכת הצוות הבינלאומי", מספר שור. "עד לאחרונה עבדנו רק מהבית. לפני כחודשיים עברנו למשרדים החלופיים באיזור כרמיאל. לאור התרחבות המלחמה בצפון ועם החמרת הנחיות פיקוד העורף חזרנו לעבוד מהבית".
מלבד המעבר לעבודה מהבית, הפינוי גם אילץ את החברה לצמצמם פעילות בגלל המחסור בכוח אדם.
סלע שלו מספרת על חברות בחממה שהתמודדו עם המחסור בכוח האדם לצד המעבר למעבדות חלופיות, לעיתים יותר מפעם אחת. "יש חברות בחממה שהמנכ"ל שלהן נקרא למילואים יומיים אחרי יש חברה שהמנכ"ל שלה נכנס לתפקיד חודש לפני ונקרא למילואים בשבעה באוקטובר. היה צריך לראות איך מחזיקים חברה שגם כל העובדים שלה פונו מהבית, גם המנכ"ל בעצם לא נמצא וגם צריך בבת אחת לעבור למקום חדש ועובדים מרחוק. השותפים, היזמים האחרים של החברה, גם כאלה שלא פעילים בה בהכרח ביומיום היו צריכים להתגייס לטובת העניין הזה. היה משקל שפתאום נפל על כתפים של עובדים גם זוטרים יחסית על מנת להמשיך לתפעל את החברה ולעבוד. חברה אחת, באונטיקה, עברה שלוש מעבדות וכל מעבר כזה הוא אתגר עצום כי צריך להעביר את כל פעילות הפיתוח.
חברה בשם פנלטופיה, בוגרת חממת פרש סטארט עברה מהמעבדות בקריית שמונה למעבדות בכפר סאלד לא רחוק משם, וגייסו עובדים נאלצו לעבור שוב, הפעם, למעבדה בקיסריה אתה נאלצה ולשפץ מחדש בהשקעה מאוד גדולה. "בחברה הזו יש גם משקיעים בינלאומיים שעם כל האמפתיה רוצים לראות שהחברות שלהם ממשיכות לעבוד ולעמוד ביעדים שלהן", היא אומרת.
חיים גירון, מנכ"ל אינפיניטי לאבס הוא מקיבוץ ראש הנקרה. "הבית שלי נמצא 500 מטר מהגדר, אני נשוי עם חמישה ילדים, ופתאום ב-7.10 באחת בצהריים תפסנו את הראש והבנו שאנחנו בפתחו של גיהנום. נסענו לאיזור חדרה ואז לאילת לחצי שנה. חשבתי שזה אירוע של שלושה חודשים ונחזור. רשמתי את הילדים לבתי ספר, הייתי טס יומיים שלושה למשרדים שלנו ברמת גן, ישן לילה-שניים במרכז וחוזר לאילת", הוא מספר.
"הטלטלה הגיעה דווקא חצי שנה אחרי, כשעזבנו את אילת. מצאתי את עצמי מבולבל. הבנתי שזה יכול להיות לטווח ארוך והייתי במקום שלא היה בו ממ"ד. ארזנו את המטלטלים שלנו וברחנו לדירה בבת ים, עברנו אולי חמישה בתים שהילדים לא היו במסגרות, בזמן שעשינו כמה ניסיונות של בתים במרכז. זו הייתה תקופה לא טובה. אז החלטנו בלחץ הילדים שרצו את החברים שלהם, את בית הספר והקהילה שלהם - לחזור לצפון. שכרנו דירה באכזיב, סידרנו אותה עד שביום בהיר אחד הילדה שלי הייתה ליד גן שעשועים כאשר כטב"ם התפצץ 150 מטר ממנה. אז חזרנו לדירה בבת ים לעוד שלושה שבועות, ולאחר מכן מצאנו בית בעתלית אותו שכרנו לשנה, ומאז אנחנו שם. רשמנו שוב את הילדים לבתי הספר והתחלנו לבנות את חיינו מחדש. היציבות חזרה ומבחינת אינפיניטי, לא שיתפתי, לא נתתי לעצמי תחושת קורבנות, בסופו של דבר הכלים שמאפשרים לנו לעבוד מרחוק ובצורה של צוותים איפשרו לנו להמשיך".
להיות עוגן באי וודאות
כשאין בית, ואין משרד ואין מטרות או יעדים שיכולים לספק וודאות לגבי חזרה לצפון או סיום המלחמה, המנכ"לים היו צריכים להמשיך להוביל ולספק יציבות ככל הניתן. "הייתי צריכה לקחת פוזיציה מול המנהלים, הצוות, השותפים והמשקיעים שלנו – ולשמש כעוגן במקום של כאוס ואי-ודאות", אומרת סלע שלו. היא מתארת את המאמץ לשמור על יציבות ולהמשיך בתפקוד תחת הלחץ המתמשך, כשכל הזמן היה צריך לקבל החלטות בנוגע לעתיד החברות. "זה היה תרגיל לא צפוי באיך להתמודד עם כאוס ואי ודאות, ולהיות גם עבור עצמי וגם עבור אחרים עוגן המקום שאליו באים בבקשה לפתרונות ושאלות. זה היה מאתגר, אבל גם מחזק בדרכו".
היא גרה בפרדס חנה אבל לפני המלחמה הייתה מתגוררת חצי מהשבוע בשניר על מנת להיות קרובה יותר לחממה. מאז ה-7 באוקטובר היא וכל עובדי החממה עובדים מרחוק ונפגשים פעם בשבוע במרכז. "זה לחזור לימי הקורונה בהמון מובנים, אין פתאום משרד ואין בית וצריך לנהל את כל האופרציה הזאת מרחוק", היא אומרת.
חברת אינפיניטי לאבס אותה מנהל גירון היא חברת מחקר ופיתוח שמפעילה תוכנית להכשרת בוגרי אוניברסיטאות לתעשיית ההייטק. יש להם מרכז בבורסה ברמת גן ועוד מרכז במת"ם בחיפה. "אני מנכ"ל משותף ולפני המלחמה הייתי נוסע פעמיים שלוש בשבוע למשרדים וללקוחות. מבחינת העבודה בעקבות המלחמה הכל הפך להיות יותר קשה. תעשיית ההייטק נפגעה והדברים יותר קשים. מבחינה יומיומית אנשים נמצאים אמנם בשיגרה אבל צריכים יותר תמיכה, יותר אוזן קשבת. יש יותר בעיות לטפל בהן", הוא מספר.
"בסוף התפקיד שלנו הוא לתת ביטחון ולתת פתרונות. אין לנו אמנם מפונים מהסגל אבל יש עובדים בחברות שחלקם מפונים ולקוחות מפונים - לאן שלא הולכים יש מפונים. עכשיו יש גיוס מילואים אז אנשים לא יכולים להגיע להכשרה. יש לנו סטודנט שנפל בעזה. אלה אתגרים חדשים שלא הכרנו".
תקופת הקורונה הרגילה את החברות לעבוד מרחוק אבל המצבים שמביאה איתה המלחמה דורשים התמודדות אחרת. "אנחנו משתדלים לגלות גמישות וסיוע לחברי הצוות המפונים או במילואים בעזרת חברי צוות האחרים שנרתמים למלא את מקומם", מספר שור. ההתמודדות עם הפינוי מאוד מאתגרת. "זה דרש מכל העובדים להירתם ולסייע. הרחבת הירי בשבועיים האחרונים הכניסה גם את העובדים שלנו שלא פונו, וגם את העובדים שפונו למעגל המלחמה בצפון שוב".
עברה שנה - האם החברות יחזרו לצפון?
בעוד ששור בטוח שברגע שיהיה ניתן הם יפתחו שוב את משרדם ביראון, תהליך חזרת הצוות הוא מורכב יותר ותלוי בחזרתם לבתים ברחבי הצפון.
לגירון זה ברור שהוא ישוב לראש הנקרה "בכפוף לשינוי התפיסה הבטחונית. באופן שנרגיש שבטוח לנו לחזור ושהטויוטה הלבנה לא תופיע לנו בלי התרעה בסלון". אבל עובדים רבים שפונו מבתיהם כבר הקימו חיים חדשים במקומות אחרים. "יש אנשים שברמה האישית רוצים לחזור הבייתה ולכן מבחינתם יש סבירות גבוהה יותר לכך שיחזרו. אבל לחברות לא בטוח שיש היגיון לחזור צפונה. תנודות כאלה לחברות צעירות הן גם מאוד אגרסיביות, ולכן צריך שיהיה תמריץ מאוד חזק עבורן על מנת שיעשו את המסע הזה שוב", אומרת סלע שלו.
גם עכשיו, כשהצפון מפונה ומופגז, חלקים ממנו הוכרזו שטח צבאי סגור והמלחמה עצימה, ממשיכים בעבודות התכנון על מנת להחזיר את חברות ההייטק, ומתכוננים ליום שאחרי. "התשתית שיש שם היא בחלקה מורדמת, חלקה בעצימות נמוכה יותר אבל כל עבודות התכנון ממשיכות להתקיים ובכללם גם המנהלת האזורית - התאגדות של גופים שגם החממות ביניהן , שעובדים ביחד בשיתוף פעולה כדי לוודא שהאג'נדה הזו כאיזור של אגרו-טק ופוד-טק ממשיכה להתקיים. יש הרבה מאוד גיוס של כסף ושותפים כדי שניתן יהיה ללחוץ על כפתור ברגע שאפשר יהיה - ולרוץ קדימה".
"אנחנו כחממה קרובים לאזור ורוצים לחזור לפעילות שם. ברגע שיתאפשר נרצה לחזור ולהביא חברות חדשות, אבל את הקיימות יהיה מאוד מאתגר להחזיר", היא אומרת.