ביטול נבחרת הדירקטורים יפורר את החברות הממשלתיות

ביום שלישי פורסם כי ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מתכוון ליישם רפורמה "להבטחת המשילות ויכולת ביצוע מדיניות הממשלה". בלב הרפורמה בולטת הכוונה לבטל את נבחרת הדירקטורים בכדי לאפשר מינוי דירקטורים מכלל שדרות הציבור. כמו כן, ישנה כוונה להפוך תפקידים מרכזיים במשרדי הממשלה כמו יועצים משפטיים למשרות אמון.

ה"רפורמה" הזו אינה מפתיעה במיוחד, והיא מתאימה כמו כפפה ליד למסר המרכזי שהליכוד חוזר אליו שוב ושוב בשנים האחרונות: בישראל מי ששולט זה לא "העם" אלא פקידים, שופטים ומשפטנים שלא נבחרו מעולם ומנהלים את המדינה מתחת לאף של כולנו. במילים אחרות – הדיפ סטייט. זו הסיבה שצריך לבטל את תפקיד היועצים המשפטיים במשרדים מפני שאלו מפריעים לשרים "למשול" ולהנהיג את המדינה.

גם אם יש חן מסוים בחלק מטענות הליכוד, הפרקטיקה שלהן תוביל בהכרח לחוסר משילות משווע. מלבד האיום המרכזי בביטול הבלמים והאיזונים הנחוצים לכל דמוקרטיה מתפקדת, מציאות בה כל שדרת הניהול המרכזית של המשרדים הממשלתיים תוחלף בכל פעם שמתחלף שר היא מתכון בטוח לחוסר יכולת לבצע. במקום משילות, נזכה לקבל משרדים ממשלתיים לא מקצועיים, ללא שימור ידע ארגוני מינימלי, שמחויבים לפטרון מתחלף ופטורים מיישום המדיניות שהותוותה על ידי קודמיהם. איזה יזם יסכים להשקיע מיליארדים במכרזים בישראל אם אי אפשר להבטיח רציפות שלטונית וכיבוד הסכמים? טענה זו מקבלת משקל נוסף כאשר מוסיפים לכך את כוונת הממשלה לקדם פסקת ההתגברות ברוב של 61, מה שיימנע בפועל מיזמים לערער לעליון על הפרת חוזים שבוצעה על ידי הממשלה.

מי כאן האליטה האמיתית?

הרציונל מאחורי ביטול נבחרת הדירקטורים דומה, אך אליו יש להוסיף תיבול נוסף שאוהבים מאוד בליכוד של השנים האחרונות – המלחמה באליטות. נבחרת הדירקטורים, שנועדה לצמצם את המינויים הפוליטיים בחברות הממשלתיות, נתפסת על ידי חלק משרי הליכוד כמועדון סגור ואליטיסטי שמכתיב להם דה-פקטו מי מתאים לתפקיד מסוימים ומי לא, ולכן מדובר במנגנון אנטי-דמוקרטי. כתוצאה מכך, חיסול נבחרת הדירקטורים נתפס כניצחון כפול לליכוד שמאפשר להם גם להגביר את המשילות והדמוקרטיה, וגם להכניס מנה אחת אפיים לאליטה של ישראל הראשונה על ידי מתן אפשרות למנות דירקטורים מ"כלל שדרות הציבור".

בדומה לרפורמת משרות האמון, גם הרפורמה ברשות החברות תוביל לתוצאה ההפוכה מזו שעליה הצהירו: חיסול נבחרת הדירקטורים דווקא תחזק את אחיזת האליטות במנגנוני השלטון בישראל, ובמקום מועמדים שנבחרו על סמך כישוריהם נזכה למועמדים שהקריטריון המרכזי שהוביל לבחירתם הוא קרבה לצלחת והיכרות מוקדמת עם השר הממנה. לכן השקר של הליכוד לגבי מינוי דירקטורים מ"כלל שדרות הציבור" הוא בוטה במיוחד, כי מדובר במהלך שבפועל ייפגע בשוויון ההזדמנות לטובת אליטה מקושרת. יש לציין שבמקרה הזה הממשלה היוצאת גם לא הצטיינה בשמירה על אתיקה בגזרת המינויים, וניתן למתוח קו ישיר בין הכשרת מינוי עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית בניגוד לעמדת ועדת המינויים לבין הצעת הליכוד לבטל את הנבחרת כליל.

גם כאן, ההשפעה על הכלכלה תהיה מיידית וכואבת. תפקיד הדירקטוריון הוא לקבוע את האסטרטגיה של החברות הממשלתיות ולפקח עליהן. מינוי של אנשים שלא יוכלו לבצע את התפקיד הזה כראוי, בין אם זה בגלל חוסר ניסיון או השכלה מתאימים ובין אם זה בגלל שהם מחויבים לשר שמינה אותם יותר מאשר לציבור הכללי. דירקטוריונים כושלים יוצרים חברות כושלות, ולישראל אין את הפריבילגיה לכישלונות נוספים בתחום החשמל, המים, התחבורה ותשתיות קריטיות אחרות שנחוצות לכל מדינה מתפקדת.

לא צריך לטמון את הראש בחול ולהגיד שאין כבר עכשיו בעיות מהותיות במערכת המשפט או במנגנון המינויים של החברות הממשלתיות. הבעיה היא שהפתרון שהקואליציה העתידית מציעה עתיד רק להחריף את הבעיות הללו במקום לתקן אותן, ואת המחיר על אובדן המשילות וקריסת החברות הממשלתיות נשלם כולנו.