ועידת האקלים בדובאי: הסכם למעבר מדלקי מאובנים, פרצות מאפשרות לא לקיימו

לראשונה מזה כשלושה עשורים, כ-200 המדינות השותפות לאמנת האקלים של האו״ם אישרו הסכם עולמי המתייחס באופן מפורש לדלקי מאובנים המחממים את כדור הארץ בצורה מסוכנת ומובילים לשינויי אקלים קיצוניים ברחבי העולם. לפי ההסכם, מדינות העולם יפעלו ל״מעבר מדלקי מאובנים במערכות האנרגיה, בצורה צודקת, מסודרת ושוויונית תוך האצת הפעולה בעשור קריטי זה, כדי להגיע לאפס נטו עד 2050, בהתאם למדע״, אולם ההסכם לא קובע יעדי הפחתה ממשיים ושנות יעד למימוש ההצרה, לא קורא באופן מפורש להפסיק את השימוש בפחם, נפט וגז כפי שקיוו מדינות רבות וכולל פערים רבים שעלולים להותיר את המילים כהצהרות בלבד.

ההסכם, המכונה כעת ״הקונצנזוס של איחוד האמירויות״, מאותת למקבלי החלטות ולמשקיעים שהעולם מאוחד ברצונו להתרחק מדלקי מאובנים (פחם, נפט וגז), התורמים העיקריים לפליטות גזי החממה לאטמוספירה, כדי למנוע את ההשפעות הקשות ביותר של שינויי האקלים. ג׳ון קרי, שליח הבית הלבן לענייני אקלים, אמר הבוקר כי "המסמך הזה שולח מסרים חזקים מאוד לעולם". הסכמי אקלים קודמים שגובשו לאורך השנים נמנעו מלהזכיר במפורש את המילים "דלקי מאובנים", לאור לחצים של מדינות המפיקות גז ונפט כמו סעודיה, ולובי עוצמתי של התעשייה עצמה במדינות רבות.

ההסכמה שגובשה בוועידת האקלים הננעלת היום בדובאי שבאיחוד האמירויות לאחר שבועיים של שיחות אקלים ומו״מ מתוח בין 200 מדינות, נועדה לשקף קונסנזוס לאחר שיותר מ-100 מדינות ובהן מדינות האיחוד האירופי התעקשו על ניסוח בו יצוין מפורשות כי יש לבצע ״הפסקה הדרגתית״ מוחלטת של השימוש בפחם, נפט וגז, ובכך לאותת לעולם שעידן חימום כדור הארץ נגמר. מולן ניצבו חברי קבוצת יצרני הנפט אופ״ק ובני בריתה ואלפי לוביסטים של תעשיות הנפט, הפחם והגז שפקדו השנה בשיעור חסר תקדים את הוועידה.

בסופו של דבר, אנשי המשא ומתן הגיעו לפשרה: ההסכם "קורא" למדינות "לתרום" למאמצים הגלובליים להפחתת זיהום הפחמן בדרכים שהן רואות לנכון, ומציע מספר אפשרויות, אחת מהן היא "התרחקות מדלקים מאובנים במערכות אנרגיה... האצת הפעולה בעשור הקריטי הזה , כדי להשיג אפס נטו עד 2050". ההסכם אף קורא למדינות לשלש את כמות האנרגיה המתחדשת, כמו רוח ואנרגיה סולארית, המותקנת ברחבי העולם עד 2030 ולהכפיל את השיעור השנתי הממוצע של ההתייעלות האנרגטית עד סוף העשור. אך ההסכם הנוכחי לא מציין מפורשות מאילו דלקי מאובנים יש להתרחק, ואף כולל סעיפים דוגמת "הכרה בכך ש׳דלקי מעבר׳ יכולים למלא תפקיד בהקלת מעבר האנרגיה, תוך הבטחת ביטחון אנרגטי" – באופן המחליש משמעותית את המסר ומאפשר למדינות להמשיך להוסיף גזי חממה לאטמוספירה באמצעות שריפת פחם, נפט וגז, כאשר תאריכי יעד או כמויות הפחתה של השימוש באלו אף לא מצוינות.

בדומה לכלל הסכמי האקלים של האו״ם, ההסכם החדש אינו חייב מבחינה משפטית ואין בכוחו לאלץ אף מדינה לנקוט בפעולה. אך במהלך השנתיים הקרובות, כל מדינה אמורה להגיש תוכנית מפורטת ורשמית כיצד היא מתכוונת לרסן את פליטת גזי החממה שלה עד 2035, וההסכם שגיבושו הסתיים היום, נועד להתוות קווים מנחים לתוכניות הללו.

אילת רוזן, מנהלת אגף אמנות בין-לאומיות במשרד להגנת הסביבה שייצגה את ישראל במו״מ בדובאי, אומרת כי "הייתה אכזבה די גדולה בימים האחרונים, שמעט התמתנה הבוקר עם הגרסה האחרונה של הטקסט, לאחר שהכניסו את הקריאה למעבר מדלקים מאובנים. הקבוצה שישראל חברה בה בשיחות ביקשה הרבה יותר מזה, כמו למשל ניסוח משמעותי יותר בנוגע להפסקת השימוש בפחם. יצרניות הנפט וביניהם ערב הסעודית לא רצו שום אזכור שקורא למדינות הפחית את השימוש בדלקי מאובנים, ואכן בהחלטה יש דגש גדול על קיבוע פחמן לדרישתם, מתוך אמונה שהפתרון הטכנולוגי הזה ייתר את המעבר מדלקי מאובנים".

רוזן מציינת כי למרות הלחצים הכבדים שהובילו לרטוריקה חלשה יותר בהחלטה הסופית, כעת המדינות נדרשות לשרטט את דרכן ליישום העקרונות שסוכמו. לדבריה, "מה שסוכם הבוקר, אף שחסרים בו מועדי ביצוע, הקריאה לפעולה איננה חזקה, ורואים בו סימנים של לחץ יצרניות הנפט, יש בו אלמנטים לחיזוק המעבר מדלקים פוסיליים והתקדמות משנה שעברה. חלק מהסעיפים יתאגרו גם את ישראל, היו גם תגובות לא אוהדות מחלק ממשרדי הממשלה לנוסח. ההתחייבויות האלו לא יהיו קלות למדינת ישראל ואנחנו לא יודעים מה יהיו המשאבים ליישום שלה. ההסכם שהתקבל הוא מפת דרכים לשאפתנות שישראל תצטרך לחשוב איך ליישם אותה".

את ועידת האקלים אירחה השנה איחוד האמירויות, אשר הציבה בראשה כנשיא את סולטן אל ג׳אבר, מנכ״ל חברת הנפט הלאומית. אל ג׳אבר הופקד על ניהול המו״מ והמאמצים הדיפלומטיים בין המדינות, שכן הסכם האקלים דורש קונצנזוס מלא בין כלל המדינות החתומות על הסכם המסגרת של האו״ם בנושא שינויי האקלים, ללא התנגדות של אף מדינה אחת. לכן מדי שנה ישנו קושי רב בניסוח הסכם שאפתני, ולרוב הגרסאות הסופיות מציגות הסכם פתלתל בלשון משפטית המאפשרת למדינות יכולת תמרון רחבה לרבות אי עמידה בקווים הכלליים מאוד שמציג ההסכם.

כעת נותר לראות אם מדינות יממשו את ההסכם. לפי הידע המדעי, מדינות יצטרכו לצמצם את פליטת גזי החממה שלהן בכ-43% בעשור הזה אם הן אכן מקוות להגביל את ההתחממות הגלובלית ולבלום את שינויי האקלים. אם המאמצים יכשלו, הטמפרטורה תטפס מעל 1.5 מעלות בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית, והאנושות תעמוד בפני קושי חסר תקדים להסתגל למציאות חדשה – מעלייה מסוכנת של גובה פני הים, לפגיעה קשה במערכות אקולוגיות והיכחדות מינים, שריפות קיצוניות, בצורות ועוד.

הסכמי אקלים קודמים לא הצליחו לעתים קרובות לדחוף את המדינות ואת הזירות הכלכליות לכדי פעולה משמעותית. בשנת 2021, מדינות כרתו הסכם בגלזגו ל"הפסקה מדורגת" של הקמת תחנות כוח פחמיות. אולם גם בשנה הנוכחית, אישרו מדינות רבות הקמה של מכרות פחם חדשים.

ישראל חתומה גם היא על הסכם האקלים של האו״ם, והיום בצהריים המשלחת המצומצמת שהשתתפה בוועידה שבה ארצה. למרות ההצהרות הגדולות של הממשלה בתחום בשנים האחרונות, ישראל לא עומדת ביעדים שהציבה לעצמה להפחתת פליטות ומעבר לאנרגיה מתחדשת כמו גם להסתגלות להתמודדות עם נזקי האקלים הבלתי נמנעים, למרות שהם אינם נחשבים לשאפתניים בהשוואה עולמית. לישראל כלל אין תוכנית מתוקצבת ומאושרת להפחתת פליטות, בעוד שתקציבים בנושא דווקא מקוצצים לאורך השנים, ועומדים כעת בפני קיצוצים גדולים בשל החיפוש של הממשלה אחר מקורות תקציביים למלחמת ״חרבות ברזל״. השגריר גדעון בכר, שליח מיוחד לשינויי אקלים וקיימות של משרד החוץ, אומר כי הסכם האקלים החדש ״יחייב את ישראל לשנס מתניים ולשדרג את ההתחייבויות שלה להפחתת גזי חממה, בהתאם למגמות הבינלאומיות המתפתחות כפי שהן עולות מההסכם שהתקבל בדובאי. בהיבט של היערכות ובניית חוסן, אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים היום במשבר אקלימי הולך ומחריף, ויש חשיבות גדולה לכך שישראל תגביר את המאמצים שלה להיערכות להתמודדות עם המשבר״.