מבלוסקיי ועד טלגרם: המשתמשים נוטשים את הרשתות הגדולות לטובת האלטרנטיבות

חמישית ממשתמשי X (לשעבר טוויטר) מארצות הברית עזבו את הרשת בשנה החולפת; בפייסבוק של מטא יש יותר פרופילים של אנשים מתים מאשר חיים; בטיקטוק אנשים לא מקיימים דיאלוג אלא מונולוג; ובטלגרם מתקבצים קבוצות קבוצות. תם העידן שבו הרשתות החברתיות החזיקו בשאיפה הגרנדיוזית לחבר את כל העולם המקוון. עידן חדש החל - לא עוד פלטפורמות למציצנות בין חברים רחוקים מקצוות העולם, אלא מעגלים קטנים של דיבור שמהדהד רעיונות, שזולגים מדי פעם למופעי אימה של שנאה, בוז וגזענות. הרשת החברתית מתה - יחי הרשת החדשה.

לפני 20 שנה כשקמה פייסבוק ומהר אחריה גם טוויטר, המחשבה שאנשים פשוט יגידו כל מה שעולה על דעתם בציבור הרחב נראתה הגיונית. איזה יופי: מחליפים רעיונות, מתחברים ויוצרים מערכות יחסים חדשות. ברקע, המאבק בין הרשתות החברתיות התרכז במספרים. מה שעניין את המנהלים, הרגולטורים והתקשורת היה מספר המשתמשים הפעילים ברשת, שיעור הצמיחה ופילוחם לפי גיל. מעל לעשור אלה היו חזות הכל, כשמתחת לפני השטח אבולוציה שלמה התחוללה.

הפיצול לקבוצות החל בסביבות 2015, לאחר שטלגרם השיקה את הפיצ'רים "ערוצים" ו"קבוצות על", שפייסבוק מיהרה להעתיק. ב־2017, אחרי משבר האמון סביב פייסבוק עם אירועי קיימברידג' אנליטיקה, החליטו בפייסבוק לדחוף משתמשים עוד יותר למודל של תקשורת סביב קבוצות. במקביל, הרשתות הזדקנו. ב־2019 פייסבוק הפכה באופן רשמי לבית קברות דיגיטלי, כאמור עם יותר פרופילים של אנשים מתים מאשר אנשים חיים.

כבר לא מחפשים את ההמונים

הכל הפך את האובססיה העסקית סביב מספר המשתמשים לבעייתית יותר. בחמש השנים מאז, דו"חות ומחקרים הציגו מגמות משתנות חדשות: התרחקות הנוער מרשתות הענק והחלפתן באחרות, במקביל לפיצול כללי במדיה החברתית. בהתאם, התבססו מנגנוני סינון חדשים - לא עוד אפקט הרשת, שבו אנשים חיפשו להצטרף לרשתות שבהן כולם נמצאים, אלא אפקט של תאי הדהוד - שבו אנשים מחפשים להצטרף לרשתות שבהן דומים להם נמצאים.

זה לא גרם לנו להבין שמשהו השתנה, גם כשהנרטיבים והמספרים לא התיישבו זה עם זה. X היא הדוגמה הבולטת ביותר. אלון מאסק, שרכש את החברה ב־2022 תמורת 44 מיליארד דולר, אוהב נתונים. במאי האחרון פרסם בגאווה כי לרשת החברתית יש 600 מיליון משתמשים פעילים, כמחציתם משתמשים בפלטפורמה בכל יום (זאת אומרת כ־300 מיליון משתמשים). באפריל, חודש לפני כן, פרסם גרף אילם של "כמות הטראפיק בפלטפורמה", ללא נתונים קונקרטיים או הסברים על המדידה, אלא רק קו המצביע על מגמה משמחת — מעלה.

הבעלים של X אלון מאסק, השבוע בעצרת בחירות של טראמפ. הרחיק משתמשים וגם מפרסמים | צילום: Michael M. Santiago/Getty Images

נראה משמח, אבל מדדים אחרים מציגים לכאורה רשת גוועת. לפי סימילרווב, בשנה החולפת מספר המשתמשים היומיים בבריטניה נפל מ־8 מיליון ל־5.6 מיליון בלבד, ובאותה התקופה מספר המשתמשים הפעילים של X בארצות הברית ובישראל נפל בחמישית, כל אחת. נתונים אלו משתקפים היטב בשווי X לפי המשקיעה פידליטי שהעריכה במהלך ספטמבר את X לפי שווי של 9.4 מיליארד דולר - סך הכל התרסקות של 80% מאז רכישתה על ידי מאסק - נפילה בשווי שנובעת לא רק מההתרחקות של משתמשים מהרשת החברתית, אלא גם מהתרחקותם של מפרסמים. אז האם X מתה או פורחת? לא זה ולא זה - היא השתנתה, הכל השתנה.

פיצחנו את האלגוריתם

משתמשים אוהבים רשתות חברתיות, אבל הן כבר לא מהוות עבורם מה שהיו פעם. הן לא מחדשות או מלהיבות כבעבר, ואין להן את הברק והתחכום של העשור הקודם. זה לא עוזר לפופולריות שלהן כשמיליארדר קפריזי קונה רשת חברתית כי בא לו; או כשמיליארדר אחר מחליט לנצל את הסלידה מהמיליארדר הקפריזי כדי להשיק רשת חברתית שהיא העתק גמור של טוויטר. מה כבר נותר מהכאוטיות האטרקטיבית של הפלטפורמות? לא הרבה.

אם זה לא היה מספיק, כיום אנחנו, המשתמשים, יודעים ומבינים יותר מאי פעם מה האלגוריתם של הרשתות מנסה לעשות לנו, לאן הוא רוצה לגרור אותנו, במה רוצים להזין אותנו ואילו התנהגויות עלינו להפגין כדי להיות מתוגמלים על ידיו. הציפייה כה מבוססת, שכאשר אנו נכנסים לרשתות החברתיות, אנחנו כבר יודעים מה נצפה לקרוא. כשאנחנו משתהים על פוסט, אנחנו כבר יודעים מה צפוי להיות לנו הפוסט הבא. אנחנו יודעים איך להרעיל את האלגוריתם וגם איך לנקות אותו. אנחנו גם חושדים בכל משתמש שני שהוא בוט (או סוכן השפעה זר), כי הבנו את עומק המניפולציה של ממשלות עלינו.

אין הרבה אמון, אבל יש פתרון. לא נעים לכם להיתקל בפוסטים של פשיסטים? עברו לבלוסקיי של מייסד טוויטר ג'ק דורסי. יותר מדי אנשי שמאל ו־Woke מזהמים לך את פייסבוק? הנה הקבוצה המתאימה לך בטלגרם. טיקטוק מוכרת לך פרופגנדה סינית, איראנית, ישראלית או אמריקאית? לא נורא, זה כיף. יוטיוב השעתה אותך לצמיתות כי אתה ניאו נאצי? יש ראמבל. נמאס לך מהכל? חדשות טובות, יש המון אלטרנטיבות.

פעם אם היתה מנסה לקום רשת חברתית חדשה עם איזה פיצ'ר מדהים, היא אולי היתה שורדת שנה לפני שפייסבוק או חברה אחרת היתה קונה אותה או מעתיקה את מה שהיה מעניין עד הפיכתה ללא רלבנטית. אבל בחמש השנים האחרונות מספר מרשים של רשתות חברתיות חדשות הצליחו לתפוס אחיזה באופן שלא היה קיים קודם לכן.

המגוון הוא רב במיוחד, וכולל בין היתר את מסטדון (הבלתי אפשרית להבנה), בלוסקיי (החיקוי של טוויטר), ת'רדס (העוד מאותו הדבר של מטא), או טלגרם (לחובבי הקונספירציות). ברקע פועלות וגם פורחות מגוון עצום של פלטפורמות אלטרנטיביות כמו גאב, Truth, ראמבל, Getter ו־BitChute, אם למנות רק קומץ, של רשתות חיות וקיימות שלא היו שורדות לפני עשור. איך הן שורדות היום? מחקרים מצאו כי פיצול וריבוי הרשתות מייצרים תחושה גוברת של שביעות רצון ונאמנות גבוהה יותר בקרב המשתמשים, כי האנשים שנמצאים ברשת הנבחרת מנהלים הרבה יותר שיחות ממה שניהלו אי פעם, תוך שהם מגלים נאמנות גוברת ושביעות רצון לפלטפורמה הנבחרת. אנשים זולגים לשוליים ונהנים שם הרבה יותר.

למגמה הזאת יש תג מחיר: תאי הד שהולכים ונאטמים, אנחנו כבר קוראים ושומעים רק את מה שנוח ודומה לנו. וככל שהקבוצות ברשתות השונות מתבצרות בעצמן, הן גם הופכות אטומות לדרכי ההתפשטות של המידע. הן ניזונות יותר ויותר משבטיות מפלגת. התוצאה הסופית היא שהחלקים הגרועים ביותר בחברה שוכחים שעליהם להתבייש ולהצניע את השנאה שלהם - כי היא ככלל אינה מקובלת בעולם - וזו הופכת לנפוצה ושולטת.

למרות התחכום הגובר שלנו כלפי אותן טכנולוגיות, המציאות מצביעה על כך שלא ניצחנו אותן, אלא במובנים מסוימים נכנענו להן - והרשתות החברתיות שהבטיחו לחבר את העולם רק פיצלו אותו ליחידות קטנות שלא רק מדברות עם עצמן, אלא גם סגורות לקול חיצוני. הן מייצרות בידוד ומנרמלות נקודות מבט קיצוניות, הן דוחקות את כולנו עמוק יותר ויותר אל מחילות ארנבת של נושאים אפלים. הן מונעות מאיתנו לתקשר כראוי זה עם זה, ומפצלות אותנו עוד יותר ומדרדרות אותנו לחומות של זרות זה מול זה. הן הדבר האחרון שהן הבטיחו להיות - גורם מחבר עולמי. נותר רק לקוות שהרשתות החברתיות יגססו במהרה, ויפנו את מקומן למשהו חדש ונוצץ בחיינו.