מאחורי המושג "כישלון הקונספציה": סרמ"ח שבויים ונעדרים באגף המודיעין לשעבר גיא קליזמן מנסה להסביר - איפה טעו גופי המודיעין?

כמעט חצי שנה אחרי אותה שבת נוראית, ונדמה שהמושג "קונספציה" הפך למטבע לשון בחברה הישראלית - במיוחד כאשר מדברים על הכשלים שהובילו לאסון. אולם מאחורי הביטוי השגור הזה נותרו לא מעט סימני שאלה. יתרה מכך, נדמה שהשימוש בקלף ה"קונספציה" הפך להיות כלי ניגוח קבוע בכל ויכוח (כאשר ברור שהקונספציה שנכשלה היא אך ורק זו שמשמיע הטיעון התנגד אליה לאורך כל הדרך).

לכן, החלטנו לחזור למקורות, ולהבין בדיוק מה עומד בשורש אותה קונספציה - לפני שהפוליטיקה, המאבקים הפנימיים והנרטיבים נכנסו לתמונה. לצורך כך גייסנו את גיא קליזמן, קצין בכיר לשעבר באמ"ן. קליזמן שירת בחטיבת המחקר בכמה תפקידים בכירים, ובנוסף כקמ"ן בגזרת אוגדת עזה וסגן ראש מחלקת שבויים ונעדרים. במסגרת תפקידו, היה גיא קליזמן אחראי על תיקי גולדין, שאול, מנגיסטו, א-סייד, רון ארד, נעדרי קרב סולטן יעקב וגיא חבר.

ראשית, ספר לנו קצת עליך, מיהו גיא קליזמן?

קליזמן: שירתתי 25 שנים באגף המודיעין בצה"ל, במגוון רחב של תפקידי מודיעין ופיקוד מבצעיים, ביחידות הליבה של החייל. בין היתר, הייתי קמ"ן באוגדת מילואים בחירום לגזרת הדרום ועזה, וקמ"ן חטיבה מרכזית בעזה.

הניסיון המודיעיני שלי לא מוגבל רק לגזרה הדרומית. בין תפקידי שירתתי גם בתפקיד קמ"ן המאמץ המודיעיני להשבת שרידי נעדרי קרב סולטן יעקב וכמפקד מאמץ החיפושים אחר החייל הנעדר גיא חבר. שירתתי גם כמפקד בקורס הכשרת קציני מודיעין, והובלתי את מאמץ המחקר והאיסוף המודיעיני שקדם להפללה ולהחלטה לתקוף את התשתיות של הכור האטומי בסוריה, בזמן כהונתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

גיא קליזמן, קצין בכיר לשעבר באמ"ן | יח"צ

מה זה בעצם "חטיבת המחקר" של אמ"ן? איך הגוף הזה פועל? מה התפקיד שלו בתוך הגוף שנקרא אמ"ן?

קליזמן: חטיבת המחקר היא הגוף המרכזי באגף המודיעין שאמון על ביצוע הערכת המודיעין הלאומית בכל הגזרות, אל מול כל האיומים ועל בסיס מאפייני האויב השונים במעגלים הקרובים והרחוקים יותר. החטיבה מנקזת לתוכה את כל המידע שעולה מגופי האיסוף השונים, כגון 8200, יחידה 504 ומערכי איסוף נוספים, מנתחת את המידע בהתאם לגזרת האיום, ומפיצה למקבלי ההחלטות את ההערכה העדכנית והתקפה ביותר לאיום הייחוס, עד לכדי התראה למלחמה. במסגרת אחריותה, החטיבה אמונה גם על מתן התראה מספקת ותמונת מודיעין אמינה לצורך היערכות מקדימה של כוחותינו

קליזמן: התנהגות המפקדים של התצפיתניות לכאורה - מחפירה

על פניו, על פי דבריו של גיא קליזמן, הנשענים על פרספקטיבה רבת שנים בכל הקשור לאיסוף וניתוח מודיעין, נדמה כי יש לחטיבת המחקר ויחידה 8200 חלק לא קטן בכישלון. אולם בניתוח יותר מעמיק ניתן לראות שהמצב מורכב משמעותית מכפי שנראה על פני השטח. בשלב הזה עברה שיחתנו עם קליזמן להתמקד באירוע עצמו - ובעיקר בשאלות הקשות לגבי האם הוא היה יכול להימנע. תשובתו הצליחה להפתיע גם אותנו.

קח אותנו לשעות, לימים ולחודשים אשר קדמו למתקפת ה-7.10, ונסה לתאר לנו מה בדיוק השתבש לתפיסתך.

קליזמן: קודם כל, כמי ששירת לא מעט שנים בגזרת עזה, אני חייב להגיד שתרחיש קטסטרופלי מעין זה תורגל לאורך כל השנים. האפשרות לכיבוש נרחב של מוצבים ושל יישובים אמנם נתפסה תמיד כתרחיש קיצון, בעל סבירות נמוכה, אבל הוא ללא ספק תמיד היה קיים על השולחן.

מה שחשוב להבין זה שבסופו של דבר ישנה משוואה משתנה של כמות סד"כ בכוננות אל מול אויב שמצוי בניטור ובמעקב מתמיד. כאשר המשוואה הזאת נשברת, כמו בשיטפון שחווינו בשבעה באוקטובר (קרי כמות גדולה מאוד של מחבלים ביחס לכל חייל), אז לא באמת משנה מהי ההיערכות ההגנתית שלנו, כי למעשה אין לנו סיכוי אמיתי לעצור את הגל. כך לצערנו זה קרה.

אם כך, נשאלת באופן טבעי השאלה מה היה אפשר לעשות אחרת.

קליזמן: זוהי אמנם חוכמה שבדיעבד, אבל ניתן לדעתי כבר לומר ברמה גבוהה של ודאות כי הקונספציה על פיה יש להיערך על פי כוונותיו של האויב ולא על פי יכולותיו היא זו שהביאה את צה"ל להיערכות מוגבלת ולא מותאמת אל מול חמאס. במובן הזה, נכון היה להיערך תמיד למול תרחיש אשר קרוב עד כמה שניתן לתרחיש הקיצוני ביותר, ובכך לצמצם משמעותית את מרחב הנזק האפשרי בקו המגע – זאת כמובן מתוך הנחה שנזק בסדר גודל מסוים הוא בלתי נמנע.

לצערנו, גם הסימנים המעידים שכן נאספו תורגמו באופן לקוי ברמת מקבלי ההחלטות, ובמציאות אחרת הם חייבים היו לשמש כאורות אדומים המתריעים על המתרחש לבוא. ברמה הפרקטית, בשעות שטרם השיטפון נכון היה לכל הפחות להקפיץ את הכוננות בכל הגזרה, מה שקרוי 'כולם לכלים', ולעבות את המעטפת האווירית בסד"כ כוננות גדול, זמין ומיידי יותר. באמצעות כל אלו, סביר מאוד להניח שכמות הנפגעים הייתה מצטמצמת משמעותית, כמו גם הצלחתה של חדירת האויב לשטחנו, אם כי ברור שעדיין היינו סופגים אבידות, וכל נפש בישראל היא עולם ומלואו.

על פי עדויות התצפיתניות, התרעות על התרחשויות משמעותיות מעבר לגדר הועברו על ידן חודשים לפני ה-7 באוקטובר. הן טענו בדיעבד כי מפקדיהן לא לקחו את האזהרות שלהן ברצינות, ומסמסו אותן. "אתן העיניים, לא המוח" נהגו לומר להן. האם השיטה הזו, בה אין בידיו של מביא המידע ולו סמכות מינימאלית לפרש את המתרחש, לא כשלה? האם לא מוטב היה לתת לתצפיתניות קצת יותר סמכות או להתייחס בצורה רצינית יותר לפרשנות שלהן, בתור אלו אשר 'חיות את השטח' בפועל?

"זו אכן טענה חשובה מאוד שמצריכה התייחסות רצינית" אומר לנו גיא קליזמן, "כמי שפיקד על מערך התצפיתניות בבקעת הירדן בעבר, וגם פעל יחד עם מערך התצפיתניות בנחל עוז בזמן שירותי בעזה, אני יכול לומר כי ההתנהגות הנוכחית של המפקדים ביחס לרצינות המידע שהעבירו התצפיתניות - לפחות על פי הדיווחים הללו - היא לא פחות ממחפירה! לתצפיתניות משקל חשוב ודרמטי בכל הקשור למערך ההתראה הטקטי בשטח. הן "השומרות בשער", ולכן כל זלזול בדבריהן וכל דיווח שלהן שלא נלקח ברצינות הראויה, אם היה כזה דבר, הינו בגדר פשע. לא פחות ולא יותר".

"זהו עניין שמחייב גם תחקיר עמוק וגם שינוי תפיסתי מוחלט ביחס לאחריות של אותן תצפיתניות, אשר הוכיחו גם במלחמה הנוכחית את החשיבות העצומה של פעילותן, הן בטרם החלה הלחימה והן בזמן הלחימה. אם כבר מדברים על קונספציות, אפשר להגיד ללא ספק שהקונספציה של כביכול זלזול ביכולות האויב, הייתה גם היא בין הגורמים שהביאו את דרג הפיקוד להמעיט בפירוש הסימנים המעידים אותן הביאו התצפיתניות. למעשה הן היו כמעט היחידות שהבינו עוד קודם את האסון המתקרב לבוא, וזה ממש לא אמור להיות ככה. הנושא הזה דורש תחקיר מעמיק, אולי את התחקיר המעמיק מכל."

השבעה באוקטובר ומלחמת יום כיפור - יש מקום להשוות?

קליזמן לא ממצמץ גם כשאנחנו מתקילים אותו עם שאלה קצת יותר מאתגרת, כזו אשר קשורה ליחידה בה לא רק גדל, אלא גם גידל וטיפח פקודים תחתיו במשך שנים.

אתה חושב שאם חטיבת המחקר ויחידות האיסוף כגון 8200 היו מתנהלות ללא דופי, האסון היה נמנע?

קליזמן: בסוף אין דרך לייפות את זה. לאגף המודיעין בצה"ל אחריות גדולה, ואף מכרעת, לתוצאה הסופית שהיא האסון הגדול שהתרחש עלינו בשבעה באוקטובר. מזה אי אפשר להתחמק. קיימים כשלים מושרשים בתפיסת המודיעין בחלק לא קטן מיחידות האיסוף והמחקר המרכזיות בחייל, הנובעים בעיקר מפירוש ומתן משקל שגוי לכוונות האויב לצד יכולותיו.

עם זאת, חשוב לי להדגיש שתהיה זו טעות להטיל את האשמה רק על אמ"ן ויחידותיו. גם לדרג הפיקודי הבכיר בצה"ל ולדרג מקבלי ההחלטות אחריות רבה מאוד, ואולי אף רבה יותר, לאסון. אסור לשכוח שחטיבת המחקר הוא גוף שמביא מידע והמלצות בפני מקבלי ההחלטות, אך ישנו משקל רב להחלטות אותם נדרשו ונדרשים אותם דרגים לקבל. להערכתי בהמשך הדרך ובמסגרת התחקירים שיתקיימו, ניתן יהיה להבין את נקודות ומוקדי הכשל בצורה הרבה יותר מדויקת, ובכך לזהות באילו אופנים יש לתקן - ואולי אף להרוס ולבנות מחדש - את יכולות המודיעין, כך שלא נופתע פעם נוספת לעולם. אבל שוב, חשוב שהתחקירים האלה ייעשו בצורה מעמיקה, ולא מן הפה אל החוץ, גם אם זה לא נעים להרבה אנשים שבמוקד העניין.

האם לדעתך ישנם לקחים אשר כבר הופקו תוך כדי הלחימה, גם אם חלקיים, או שאלו יופקו רק לאחר שישקע האבק? האם בכלל נכון לדעתך להפיק לקחים תוך כדי לחימה?

קליזמן: אני חושב שיש להפריד את הלקחים שלפני המלחמה מאלו אשר נלמדים במהלכה. פרק התחקור והפקת הלקחים טרם החל ועוד נדרשת עבודת בירור וחשבון נפש מודיעיני עמוק, שרק לאחריו נדע מהם באמת הלקחים המרכזיים ומהי תוכנית העבודה ליישומם. הדבר החשוב ביותר הוא להקפיד שהתחקיר ייעשה בצורה יסודית וחפה מאינטרסים, נרטיבים ומשחקי כוחות. לציבור הישראלי מגיע לדעת את האמת, ומגיע לו תיקון מהותי, ייקח כמה זמן שייקח.

הרבה אנשים משווים היום בין אירועי ה-7 באוקטובר לכישלון המודיעיני של מלחמת יום הכיפורים. מה אתה חושב על ההשוואה הזו? אתה מסכים איתה?

קליזמן: ממש לא. לטעמי שני המקרים שונים בתכלית ואינם ברי השוואה. המציאות ההתרעתית של היום שונה לחלוטין, מה שהופך את האירוע הנוכחי לכישלון גדול עשרות מונים מהכישלון של מלחמת יום הכיפורים. הדמיון היחיד בין המקרים הוא באופן שבו מדינת ישראל שוגה בפרשנות כוונות האויב, ובשלב ההתפכחות שהינו איטי להחריד, כך שגם כאשר התקבלו סימנים מעידים, התרגום שלהם בשני המקרים היה לצערנו מאוחר עד לא רלוונטי.

נכון לשלב זה, למעט ראש אמ"ן, אנחנו רואים שאף גורם אחר באמ"ן או בחטיבת המחקר עוד לא לקח אחריות על הכשל והתפטר. היית מצפה שזה יקרה כבר בשלב הזה, או שאתה סבור שראוי להמתין עד לסוף הלחימה?

"בזמן מלחמה נלחמים", פוסק גיא קליזמן בהחלטיות, "אחרי המלחמה יגיע זמן התחקירים, הפקת הלקחים ונטילת האחריות האישית. ראש אמ"ן אהרון חליוה כבר הצהיר שהוא לא יישאר וכך גם רח"ט מחקר".

ומה עם נבחרי הציבור?

האם אירוע כמו ה-7 לאוקטובר יכול לחזור שנית, גם אם הלקחים ייושמו במלואם? במילים אחרות- האם אתה סבור שאירוע שכזה עלול להתרחש גם אם המודיעין יפעל ללא דופי?

קליזמן: ההיגיון אומר שהסבירות למקרה דומה בעתיד נמוכה ביותר עד לא קיימת. מצד שני, אם כבר מדברים על קונספציות, אסור שזאת תהיה הקונספציה הבאה שלנו, ועל כן יש להיערך לגרוע מכל תמיד ובכל גזרה. זה הלקח הבלתי כתוב הראשון במעלה.

אנחנו רואים חלק מהפוליטיקאים, במיוחד מתוך הממשלה, משתלחים ללא רסן בצה"ל. מה יש לך לומר לאותם פוליטיקאים, אשר נדמה שעושים זאת לעיתים אך ורק על מנת לגרוף הון פוליטי?

קליזמן: אני לא רוצה להיכנס פה לפוליטיקה. אינני איש פוליטי ומעולם לא הייתי. אבל ברור לכל כי הממשלה הנוכחית היא האחראית לתת דין וחשבון לציבור על מחדלי השבעה באוקטובר, וכן, זה כולל גם לשאת באחריות אישית מקצה לקצה. השתלחות של פוליטיקאי כזה או אחר בצה"ל היא תעודת עניות לא רק להם, אלא גם לנו כאזרחים שבזכות ההצבעה שלנו הם נמצאים בכנסת ועושים את מה שהם עושים.

תוכן ממומן.