"אם ילדה לא רואה מנכ"לית הייטק, היא לא יודעת שאפשר לשאוף לכך"

בפאנל נשים שהתקיים בוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ובנק לאומי, בהנחייתו של אליחי וידל, השתתפו: מעיין ארזי, מנכ"לית עמותת שוות; מייסם ג'לג'ולי, מנכ"לית צופן ומיכל לב, מנכלית מובילות.

לכל הדוברים והפאנלים בוועידה - לחצו כאן

האם בסביבה הפוליטית היום, שבה רוב מקבלי ההחלטות הם גברים יהודים שמרנים, יש אפשרות ליצור מצע לגיוון חברתי?

מעיין: "אם הכל היה מושלם לא היינו כאן. אנו רואות במקומות רבים ליקוי בתמונה הזאת. אני עושה הפרדה בין זה לבין החיים עצמם, שהם כן מגוונים, ואני רואה לכך שיקוף של פוטנציאל. אני נאחזת בתקווה, באופטימיות ובדור הבא. בעמותת שוות אנו עובדות על צמצום פערי המגדר, ומעודדות נערות צעירות לממש את הפוטנציאל שלהן. זה מתחיל בהצבה של שאיפות גבוהות. אחרי ה-7 באוקטובר, עם השבר הגדול, בדקנו את ההשפעה של נוכחות נשית, ומצאנו כי נוכחות זו משפיעה על הדור הבא, על רצונן של נערות להיות בעתיד בנקודות השפעה בכלכלה ובחברה".

האם נשים הן מגזר? איך ניתן להגדיר כ"מגזר" את מי שהן רוב באוכלוסיה הישראלית?

מעיין: "יש כאן אלמנט של הזנחה. נשים הן 51% מהאוכלוסיה, יש הבדלים ויש פערים, ופערים חייבים להיסגר. אנו חייבים להבין את הבדלי התפיסה והגישות, כשנטפל בהבדלים נכון- נראה שינוי".

מייסם: "כנשים אנו לא "מגזר", אנו נמצאות בכל מקום, אך לצערי איננו במוקדי קבלת ההחלטות, ובמיוחד זה תקף לנשים ערביות. אם נסתכל על המשק הישראלי – על הכלכלה, כמה מנכ"לים ערבים יש? כמה נשים ערביות יש בדירקטוריונים של חברות? יש לנו בעיה מרכזית בשילוב של ערבים במוקדי קבלת ההחלטות. מעבר לכך, בשנת 2024 רק 40% מהנשים הערביות מועסקות, זה אומר שמקבלי ההחלטות, הגברים, כשלו בשילוב אוכלוסיות. וזו לא בעיה תרבותית, זו הזנחה פושעת של החברה הערבית, ונשים ערביות משלמות על כך מחיר יותר מגברים. כשמדברים על גיוון והכללה, עלינו לא רק לספור את מספר המועסקים, אלא גם להבין כיצד הם מהווים חלק מהחברה הישראלית. אנחנו צריכים להבין שהחברה הישראלית צריכה להמשיך לגדול ולפרוח ולשם כך צריך שילוב והכללה. ראשי המשק צריכים לשאול את עצמם- מדוע אין לנו מספיק נשים, מספיק ערבים ומספיק חרדים בשוק העבודה?".

האם מקבלי החלטות בישראל מנסים ליצור סביבה המעודדת השתלבות נשים חרדיות וחרדים בכלל?

מיכל: "אני לא מכירה צעדים כאלה. רוב הנשים החרדיות עובדות, ומבחינת הממשלה אפשר לסמן "וי" ולהמשיך הלאה, אבל יש פער שכר גדול, תקרת זכוכית על תקרת זכוכית. הפער בין נשים חרדיות לנשים לא חרדיות הוא משמעותי. אנו רואות בנשים החרדיות משאב, גם ברמת החברה וגם ברמת הכלכלה. הן בחוד החנית של המגזר החרדי, וחיות בשני עולמות, הן מפרנסות. אני חושבת שאין מספיק גיוון וצריך לפנות מקום לנשים חרדיות. כלומר מי שנמצא בצמתים של קבלת החלטות צריך לבחון באופן אקטיבי כיצד לקדם את מי שאינו בהכרח כמוהו".

מה צריך לעשות כדי לייצר בישראל דמויות לחיקוי, כמו אנשי ההייטק?

מעיין: "מדובר במנוע חשוב לשינוי ויש כאן בעיה חמורה. ילדה לא יכולה להיות מה שהיא לא יכולה לראות. אם אין ייצוג של חברה ערבית וחרדית, זו בעיה. ילדה שלא רואה מנכ"לית של חברת הייטק, לא יודעת שניתן לשאוף לכך".

מייסם: "כשצופן החלה לפני יותר מעשור וחצי, לא היו 100 מהנדסים ערבים וערביות בהייטק, היום יש מעל 1400. אנו מביאים מהנדסות ומהנדסים לבתי הספר, ואנו רוצים שההייטק יבוא לפריפריה שבה גרים 80% מהחברה הערבית".

האם מאז האסון של 7 באוקטובר חל שינוי ברצון החרדים להשתלב בכלכלה?

מיכל: "כמובן. זה משחק של שני צדדים, באקלים המקטב הנוכחי מעט דברים יכולים לצמוח. על כל החברות להסתכל על עצמן ולמצוא את האחריות שלהן, וכל אחד צריך לבדוק היטב מה לעשות. אני מבחינה בתנועה שקורית בהמשך לחוק הגיוס, ורואה גם את ההקצנה, וכל אדם כאן הוא מול עצמו. אני מכירה רבדים רבים בחברה החרדית ועל כולנו עובר משהו. כל אדם צריך לעסוק בהעצמת הטוב כי ככה נצליח לצמוח כחברה".