צו השעה: קידום וזירוז הליכי התחדשות עירונית בפריפריה

איך שהזמן טס! התחדשות עירונית התחילה אי שם בשנת 2005 עם התחדשות נקודתית ותוספת בנייה (תמ"א 1) שהוסיפה מספר קומות וממ"דים על בניינים ישנים. לאחר מכן הגיעה תכנית תמ"א 38/2 של הריסת בניין אחד או שני בניינים צמודים ובניית בניין חדש במקומם.

כיום, כך מסביר לנו גיל גולדשטיין, מנכ"ל אבני דרך התחדשות עירונית, ההסתכלות רחבה הרבה יותר – ברמה של מתחם ואפילו שכונה שלמה. הורסים מקבץ של בניינים ובמקומם מתכננים פתרון שכונתי הוליסטי הכולל מוסדות ציבור, חינוך, תעסוקה, שטחים ירוקים ועוד. פרויקט כזה משנה את פני העיר כולה לטוח הארוך.

שאלה נוספת היא מדוע ליזם להשקיע בפריפריה כשבאזורי הביקוש במרכז הארץ מכפילי הרווח גבוהים יותר? גולדשטיין טוען שעד שלא תיפתר בעיית הכלכליות יזמים ימשיכו להעדיף את המרכז על פני הפריפריה. הוא מוסיף כי תכנית הסבסוד של התחדשות עירונית בפריפריה מהווה בשורה מאחר והיא מוכיחה שהמדינה מבינה את הבעיה ומציעה פתרונות ישימים, וככל שיתקצבו את התוכנית מהר יותר, אזי היא תאפשר הוצאת מתחמים בפריפריות לכדי מימוש.

גולדשטיין מדגיש שתושבי פריפריה שהתרגלו כל חייהם לבנייני 3-4 קומות לא יעברו בן לילה למגדלים בני 40 קומה. במקומות בהם מכפילים גבוהים של 5-7 יח"ד חדשות על כל הריסת יחידה ישנה יש אפשרות להגדיל תאי קרקע או לעלות לגובה. תרבות המגורים והרגלי המחיה של האוכלוסייה מחייבים פתרונות יצירתיים כדי שפרויקט יהיה ישים ויאפשר לאוכלוסייה שיוצאת מהבתים הישנים לשמר את אופי המגורים וההרגלים הקהילתיים והאישיים שלהם.

מה עוד חייב להשתנות כדי שנראה יותר התחדשות עירונית בפריפריה? תוכלו לקבל את כל התשובות לשאלה בכתבה המלאה.

לפרטים נוספים>>