ביידן הזניק מחדש את הכלכלה אבל נשאר ללא הון פוליטי

לו זה היה תלוי בנשיא ג'ו ביידן לבדו, סביר להניח שלא היה צורך לסכם את מורשתו הכלכלית אחרי קדנציה אחת בלבד. בכל זאת, נדרשו לו ארבע שנים כדי להטביע חותם כלכלי משמעותי, שלמרבה הצער מעולם לא תורגם להון פוליטי.

הנשיא שנבחר על סיסמה של מתינות ואחדות, סובב את הספינה הגדולה של הכלכלה האמריקאית חזרה לתוך זרמים פרוגרסיביים באופן שלא נראה כמוהו ב־40 השנים האחרונות. אפשר לאהוב אותו או לא, להסכים אתו או לא, אך מורשתו הכלכלית היא כזו שהתהוותה בזכות הישגי מדיניות גדולים.

ביידן ירש את כלכלת ארצות הברית באחת מנקודות הזמן המורכבות ויוצאות הדופן שידעה. המדינה רק התחילה להשתקם מטלטלת מגיפת הקורונה שהביאה לשיעורי אבטלה עמוקים ודרשה הוצאה ממשלתית גדולה וחריגה, הרבה ממנה עוד בעידן טראמפ לפניו.

כדי לתמרץ את הכלכלה באמצעות השקעות נרחבות בתשתיות, העביר ביידן שלושה חוקים גדולים ומהותיים שתרמו כולם לריסון האינפלציה ולהתחמקות מסויימת ממיתון כלכלי. גם האופן שבו הוא השלים את המהלכים הללו היה יוצא דופן בעידן המפולג האמריקאי, על פי רוב באמצעות הסכמה דו־מפלגתית רחבה. גישה זו כונתה Bidenomics והוגדרה על ידו כמדיניות של "השקעה באמריקה והשקעה באמריקאים".

הציל את ארה"ב מהקורונה

תמריצים חסרי תקדים

כהונתו התחילה בהזרמה מסיבית של כסף לכלכלה בהיקף שלא נודע עד אז. הוא עשה זאת למרות שכלכלנים בולטים הזהירו שוב ושוב שפעולותיו יגרמו נזק עצום בעתיד הקרוב. בחודש מרץ 2021, חודשיים לאחר שהתחיל את כהונתו, השיק ביידן חבילת סיוע בהיקף 1.9 טריליון דולר ויצר סדרה של תוכניות חדשות שהפחיתו באופן זמני את העוני, בפרט בקרב ילדים. הוא התמודד בהצלחה עם סוגיות של רעב במשקי בית, אובדן בתים ופינוי מהם ותרם לתוספת של 15.7 מיליון מקומות עבודה.

הפעילות האגרסיבית הזו חילצה את ארצות הברית ממשבר הקורונה באופן מהיר וטוב יותר ממרבית המדינות הדמוקרטיות המערביות האחרות. ברבעון השלישי של 2023, השכר הריאלי בארצות הברית היה גבוה ב־2.8% לעומת הרבעון השלישי של 2019. שנייה לארצות הברית מבין ה־G7 היתה רק קנדה, שבאותה תקופה רשמה צמיחה של 0.2% בשכר הריאלי.

התאוששות זו היתה באופן ראוי לציון מאוזנת יחסית על פני שכבות סוציו־אקונומיות שונות וברחבי ארצות הברית. זאת, בין היתר, בשל פעילות נמרצת בתחום ההגבלים העסקים וקידום איגודי עובדים. מחילת חובות סטודנטים בהיקף של מיליארדי דולרים, למשל, סייע לצמצם את אי־השיוויון הכלכלי.

האינפלציה זינקה לשיא

הממשל הצטייר כמנותק

עם זאת, פעילות זו הביאה לעלייה באינפלציה, ומאותו רגע ואילך נוצרה אווירת חמיצות בקרב הבוחרים וסר חינו של ביידן בכל הנוגע לכלכלה — הנושא החשוב ביותר עבור הציבור האמריקאי. שיעורי התמיכה בו התרסקו לשפל היסטורי לעומת נשיאים אחרים, והציבור חזר ואותת בסקרים שיוקר המחיה גבוה מדי. הציבור גם צדק. ביולי 2022 עמדה האינפלציה על 9.1% — שיא של 40 שנה. באותה עת, מחירי הביצים זינקו ב־33%, הבנזין בכ־60% ומחירי המכוניות המשומשות טיפסו ב־7%. במקביל, בדומה למצב בעולם, ארצות הברית נאלצה להתמודד עם משבר בשרשראות האספקה, שרידים מתקופת הקורונה.

מצד אחד, המדינה צמחה במהירות ומשרות רבות נוספו למשק, אך התחושה הכללית בקרב הציבור היתה של התרסקות חדה. בסקר של "הניו יורק טיימס" מאותה תקופה, 82% מהנשאלים סברו כי הכלכלה נעה בכיוון הלא נכון. ממשל ביידן, לעומת זאת, הסביר כי מצבה טוב מאי־פעם. הציבור לא השתכנע, וממשל ביידן החל להצטייר כאליטה מנותקת.

ביידן גם חוקק את חוק התשתיות הדו־מפלגתי בהיקף של 1.2 טריליון דולר, מהלך שהיה מחוייב המציאות עבור מדינה שתשתיותיה היו שחוקות אחרי 60 שנים כמעט ללא השקעה. החוק, שעליו דיבר טראמפ, אך מעולם לא הצליח להשלים, כלל הזרמת כספים נרחבת לשידרוג כבישים, גשרים ותשתית פס רחב, כולן השקעות שהשלכותיהן רחוקות מלהיות ברורות לעין לציבור הבוחרים ואינן מביאות אתנן פוליטי מהיר.

עצמאות בתעשיית השבבים

הגדיל מכסים על סין

השלב הבא היה חוק ה־CHIPS שבמסגרתו הוזרמו 52 מיליארד דולר לבניית מפעלים ולהקמת מוסדות לתמיכה בייצור שבבים מקומי, מה שהבטיח שלארצות הברית תהיה גישה לדורות לרכיב הליבה לתעשיית הבינה המלאכותית, הקטר המוביל של מגזר הטכנולוגיה העולמית והתעשייה הדומיננטית היום. החקיקה נכרכה שלא במקרה גם בשאלות של ביטחון לאומי והיריבות הגואה מול סין, והיא גם לוותה בהגדלת שורת מכסים שאותם השית טראמפ. גם בחקיקה זו הצליח ביידן היכן שקודמיו נכשלו והביא לשולחן חקיקה דו־מפלגתית.

באמצעות חוק התשתיות וה־CHIPS, ובין לבין, קידם ביידן מדיניות מתקדמת להתמודדות עם משבר האקלים. בין היתר, הוא הקים את חיל האקלים בספטמבר האחרון והגדיל סובסידיות על רכבים חשמליים (שאינם מתוצרת סין). בחוק הפחתת האינפלציה (שבמקור שווק כה־Green New Deal) משנת 2022 דאג ביידן להקצות סובסידיות מס ומענקים של מאות מיליארדי דולרים לפרויקטים של אנרגיה דלת פחמן. הוא החזיר את ארצות הברית להסכם האקלים של פריז (שטראמפ נטש), ועדכן את התקנות לצמצום פליטות פחמן. שיא ההשקעות סביב אנרגיה ירוקה היו תחת ממשל ביידן ב־2023, אז הסתכמו ב־265 מיליארד דולר (בהשקעות פרטיות וציבוריות) — זינוק של 37% לעומת 2022 וזינוק של 130% לעומת שנת כהונתו האחרונה של טראמפ, שגם היתה שנת שיא בהשקעות בתחום זה בקדנציה שלו.

אף שהבוחר האמריקאי מגלה עניין מוגבל במדיניות חוץ, הקדנציה של ביידן תיזכר בעולם דווקא סביב משברי ענק גיאופוליטיים. הראשון, פלישת רוסיה לאוקראינה והמלחמה הקשה שמתרחשת שם עד היום. ביידן בחר לעמוד לצידה של אוקראינה תוך הזרמת עלויות עצומות על חשבון משלם המסים האמריקאי שהסתכמו מאז 2022 ב־113 מיליארד דולר. אחרי מתקפת ה־7 באוקטובר מיהר ביידן להתייצב לצד ישראל, כשהוא מספק לא רק הבטחה לגיבוי ממשי של כוחות הביטחון האמריקאים, אלא גם כספי סיוע בהיקף של כ־12.5 מיליארד דולר שאף התרחבו בהמשך.

"אני חושב שבעתיד נתבונן לאחור ונזהה שביידן היה הנשיא הפוסט ניאו־ליברל הראשון", אמר ל"כלכליסט" ד"ר אלי קוק, ראש התוכנית ללימודי ארצות הברית באוניברסיטת חיפה. "הוא זז שמאלה בצורה משמעותית, גם ברמה האישית, שהרי בשנות התשעים הוא היה פוליטיקאי שדגל בקיצוץ הוצאות ובהפרטה. השינוי צמח מכהונתו כסגן נשיא לברק אובמה בזמן המשבר הפיננסי של 2008, אז ראה את יישומן של תוכניות ניאו־ליברליות על ידי אובמה, שסללו את דרכו של טראמפ והימין הפופוליסטי. הוא הבין שהדרך להילחם במגמות הללו היא לשפר את חייהם של האמריקאים, לסייע להם להיות עניים פחות ומנוכרים פחות".

עוד מסביר קוק, כי למרות שביידן פעל לאורך כל כהונתו ברוב צר בסנאט, ומאוחר יותר בקונגרס בשליטה רפובליקאית, הוא התווה מדיניות כלכלית שכבר לא מניחה שהשוק יכול לפתור את הכול, זאת מתוך הנחה כי תאגידי הענק חזקים מדי. "דווקא בחלק של מדינת הרווחה יש לביידן הכי פחות הישגים, בין אם בנושא של קצבאות ילדים, מערכת הבריאות השבורה, נושאים של חופשת לידה והעלאת דמי אבטלה", ציין קוק. "הצלחתו היתה בעיקר בריסון תאגידים באמצעות הרשות להגבלים עסקיים, תמיכה באיגודי עובדים והחזרת מפעלים לארצות הברית", הוא מסכם.