"כמה אפשר להיחנק, לא נוכל להביא כאן עוד ילדים לעולם"

"זו מלחמה יום יומית על ההוצאות. אין לנו הלוואות, והיה לנו מינוס קטן לאורך הזמן שהצלחנו לסגור. וכמה שצמצמנו את ההוצאות – אנחנו נחנקים. הבנו בזמן האחרון שאנחנו מוציאים לא מעט על סיגריות, אז עכשיו אולי נצליח לעשות מאמץ ולצמצם גם שם, אבל בתכל'ס כבר לא נשאר לנו המון איפה לצמצם. אנחנו עדיין רוצים לחיות וליהנות, לאכול במסעדה מידי פעם, לקחת את הילדים לטייל". כך מספרים קארין וחן רוזנשטיין מכרמיאל. קארין עוסקת בתחום הלוגיסטיקה של אתרי E-Commerce, וחן עובד במחלקה כלכלית של משרד רו"ח. יחדיו הם מרוויחים למעלה מ־16 אלף שקל נטו בחודש.

הקרב מול המחירים המזנקים מעסיק אותם מאוד. "פסטה של אוסם", אומר חן, "אני כבר שנה ומשהו לא קונה". קארין: "הוא מקפיד, הוא עושה השוואות. התרגלנו לקנות רק אוסם אבל עברנו לאטריות דקות של שופרסל". וזו רק ההתחלה: "הפסקנו לקנות מילקי כי שמינייה עולה 21–22 שקל, וסתם דני עולה 14.5 שקל. וזה משהו בסיסי, כולה מילקי". לאחרונה הם עברו לקנות אונליין וזה הקל עליהם לערוך השוואות, עד שאפילו הצליחו להשוות מחירי נייר טואלט בהשוואה לאורך הגליל: "נייר טואלט היה עולה בעבר בין 0.6–0.9 שקל לגליל, ועכשיו הוא עולה יותר משקל לגליל. בשביל מה ולמה?"

הם לא מסתפקים בהשוואות מחירים אלא גם מתמקחים ללא הפסקה: "אני לא מוכן שיעלו לי את מחיר הביטוח לרכב", מסביר חן, "בכל פעם שאני מתקשר לחדש אני אומר להם – בואו נחסוך זמן, אני לא מוכן לשלם שום דבר מעל 950 שקל. זה התקציב שלי ואני לא חורג".

את העלאות המחירים הם הרגישו בצורה ברורה. קארין: "הקניות שלנו גדלו משמעותית בחודש האחרון. אנחנו עושים קניות פעם בשבוע ואנחנו לא מגזימים עם דברים כמו בשר, ופתאום אתה רואה שיש לך הוצאות מטורפות. אנחנו מדברים על סל קניות של ירקות, גבינות, לחם, מעדנים לילדים. דברים מאוד בסיסיים שעולים עכשיו 500 שקל בשבוע – על כלום ושום דבר. זה בלי מוצרי תינוקות, חיתולים ומטרנה, נטו מזון בסופר. "ושתבין", חן מוסיף, "זה לא שהצלחנו לחסוך בשנה האחרונה. לחסוך זו מילה מצחיקה".

יוקר המחיה משפיע גם על תכנון המשפחה שלהם. קארין: "אני לא רואה אופציה להביא עוד ילדים. זה באמת יותר מידי יקר. לפחות לא בארץ. אם היתה לי פה אפשרות לגדל ילדים ולא להיות מתחת לקו העוני, אז הייתי מביאה עוד ילדים. לחלוטין. אבל אני לא אביא ילדים כשיש לי קושי לפרנס אותם ולהעניק להם את מה שהם צריכים".

אז רילוקיישן זו אופציה?

קארין: "בהחלט. אנחנו מחפשים לאן ללכת". חן: "כמה אפשר להיחנק. באמת כמה אפשר להיחנק. לאף אחד לא אכפת מהצעירים במדינה. אנחנו העתיד של המדינה ואנחנו לא רואים עתיד. שנינו לא רואים עתיד".

איזו עזרה המדינה צריכה למשל ספק לדעתכם?

"המדינה צריכה לבוא ולדבר תכל'ס. להגיד – אתם הורים? שניכם עובדים? בבקשה, הנה חינוך חינם. רוצים יום ארוך? תוסיפו 400 שקל. זהו, אבל שיהיה חינוך חינם".

על מה הכי כואב לכם לוותר?

קארין: "כל השנים לקחתי את הבת שלי בכל פעם שהיתה הצגה בעיר. אין הרבה הצגות שמגיעות לכרמיאל, אבל כשהן הגיעו, לקחתי אותה. כשהקורונה הגיעה סגרו את הכל, היא היתה בת שלוש וחצי ושאלה אותי כל הזמן מתי יחזרו ההצגות. וכשחזרו ההצגות נורא רציתי לקחת אותה שוב, להחזיר לה את האהבה הזו לתיאטרון, להצגות, לשבת בכיסא ולהתרכז שעה וחצי. אבל ההצגות מאוד יקרות, פחד אלוהים. ועוד עכשיו עם הבן הקטן שלנו בכלל קשה לעמוד בעלויות. אז רק אחד מאיתנו הולך איתה כי אנחנו לא נוציא 450 שקל להצגה כדי שנלך כל המשפחה. וזה נורא נורא מבאס".

הוצאות חודשיות בשקלים

חינוך: 3,100

שונות (סיגריות, מכולת, טיפוח, תחב"צ): 3,400

קניות: 2,875

חשבונות (ארנונה, תקשורת וביטוחים): 2,200

אוכל בחוץ: 1,600

רכישות לבית (מעבר למזון): 1,300

דלק: 750

בריאות: 450

חופש: 400

סך הכל: 16,075 שקל

> איפה גרים: כרמיאל, בדירה בבעלות אבא של חן

> איך מתפרנסים: קארין עוסקת בתחום הלוגיסטיקה של אתרי E-Commerce, וחן עובד במחלקה כלכלית של משרד רו"ח

> הכנסה למשק בית: מעל 16 אלף שקל נטו

> ההוצאה הכי כבדה: חינוך, 3,100 בחודש (גן וצהרון)

משפחת רוזנשטיין: קארין (32) וחן (36), הורים לשי לי (6) ודור (2.5)