השווקים חוגגים אך הנגיד מזהיר: אין ארוחות חינם

החלטת הוועדה המוניטרית של בנק ישראל להוריד את הריבית ב־0.25% לרמה של 4.5% היתה אמורה להיות החדשות הכלכליות העיקריות של היום. מדובר על הורדת ריבית ראשונה זה כמעט ארבע שנים (הקודמת היתה באפריל 2020 עם פרוץ משבר הקורונה), והיא מהווה בשורה של ממש לנוטלי המשכנתאות. אלא שהחדשות האמיתיות היו בנאומו של הנגיד אמיר ירון — שכמעט מחצית ממנו הוקדשה לקריאה לממשלה לנהוג באחריות תקציבית, ובכך הוא הסיט את אור הזרקורים לאתגר שעומד בפני ממשלת ישראל בתקציב 2024.

בתדרוך העיתונאים שנערך עם ההודעה על הפחתת הריבית, נימק הנגיד את בחירתו להתמקד בנושא התקציב כשאמר: "זה המאני טיים של העיסוק בתקציב 2024". העובדה שהנגיד בחר להקדיש זמן כה רב לקריאות למדיניות פיסקאלית אחראית מלמדת על החשש הרב שממשלת ישראל הנוכחית תתקשה לנהוג באופן אחראי. הנגיד לא יכול היה להסתיר את תסכולו כשאמר "חשוב לציין כי הממשלה עדיין לא קבעה את יעדיה הפיסקאליים", וחטיבת המחקר שבבנק העלתה את הגירעון החזוי ל־2024 לרמה של 5.7% תוצר. בבנק מעריכים כי הפקידות המקצועית תצליח לדחוף את הפוליטיקאים לצמצום הוצאות והגדלת הכנסות בהיקף של 15 מיליארד שקל כבר ב־2024.

נאום הנגיד לממשלה אומנם היה ארוך, אך קריאה מדוקדקת בו מספרת את הסיפור התקציבי שבפניו ניצבת ישראל. הסיפור מתחיל בכך שעלויות המלחמה - בהנחה וזו לא תתפשט לזירות נוספות, שהיא תסתיים בסוף 2024, ושהחלק העיקרי מאחורינו — מסתכמות בערך ב־210 מיליארד שקל. אך בשונה מעלויות הקורונה, גם כשהמלחמה מסתיימת אנחנו נשארים עם עלויות ארוכות טווח לתקציב הביטחון. עלויות אלה מוערכות בתוספת שנתית קבועה של 20 מיליארד שקל לתקציב הביטחון, ועוד תוספת של 10 מיליארד שקל בעיקר לתקציב השיקום, ובסך הכל 30 מיליארד שקל. משמעות נקודת המוצא הזו היא שאם הממשלה לא תבצע צעדים מרסנים, הקטנת הוצאות והגדלת הכנסות (הנגיד הוסיף כי ככל הנראה יהיה צורך גם בהעלאת המסים) ותממן את כל התוספת באמצעות הגדלת גירעון, הרי שיחס החוב־תוצר ימשיך לעלות עד לרמות מטרידות ומסוכנות.

כמה מטרידות? חטיבת המחקר בבנק טרחה לשרטט זאת בצורה עניינית אך ישירה: אם לא יבוצעו צעדי התאמות, פרמיית הסיכון של המשק תעלה, תשואות האג"ח יעלו, דירוג האשראי עלול לרדת, השקל עלול להיחלש, הריבית עלולה לחזור לעלות, האינפלציה תעלה, הריבית על החוב הממשלתי תגדל. כל אלה יגדילו יותר את הגירעון והחוב, אמון השווקים ייפגע, ההשקעות יברחו, הצמיחה והתוצר ייפגעו. בחטיבת המחקר לא הסתפקו בתרחיש הזה ואף ניסו להביא מספרים קונקרטיים. התרחישים של הבנק נעים בין גידול של 0.1% בריבית שישראל משלמת על כל עלייה של 1% ביחס חוב־תוצר, לבין תרחיש שבו כבר ב־2024 ישראל משלמת ריבית גבוהה ב־1% שלם בגלל העלייה בגירעון. כשלוקחים את התרחישים הללו, אנו מגיעים מהר לרמות חוב של מעל 70%. אז, כמו שאמר הנגיד בדבריו, "אף אחד לא יודע בדיוק מתי תהיה נקודת השבר של המשקיעים וחברות הדירוג", אבל הסיכונים הכלכליים הופכים להיות משמעותיים מאוד.

לא לדחות את ההתאמות ל־2025

צריך להגיד את האמת, תרחיש הקיצון הזה של חטיבת המחקר הוא לא על הפרק. גם ממשלת סמוטריץ'־נתניהו תבצע התאמות כלשהן, הם לא יאפשרו לעצמם לבצע צעד קיצוני שיפיל את דירוג האשראי באופן מיידי, הם ינסו ללכת בין הטיפות, לבצע צעדים לא משמעותיים ב־2024, ולהבטיח צעדים ב־2025, ולקוות שהשווקים יקנו את זה. ולכן, הנגיד חזר פעמיים לפחות בנאומו על כך כי "רצוי שההתאמות ייקבעו כבר ב־2024, ושחלק ניכר מהן ימומש כבר השנה". המשפט הזה מורכב משני חלקים שלא הובלטו כל כך. החלק הראשון של דברי הנגיד, הוא שיש לקבע כבר כיום את הצעדים הדרמטיים שהממשלה רוצה לעשות ב־2025, או במילים אחרות, גם אם מחליטים לדחות חלק מהצעדים, יש להראות למשקיעים כי אנחנו רציניים. והחלק השני של המשפט, שיש להתחיל עם ההתאמות הללו , כבר ב־2024.

בהתאם למסורת של בנק ישראל, הנגיד מאפשר לעצמו להעביר מסרים מורכבים, ולכן הוא לא הסכים לומר שיש להקפיד על גירעון של "לא יותר מ־5%" כמו שאמרו באגף תקציבים. מבחינת הנגיד, העיקר הוא העיקרון, להראות שאנחנו "חוזרים לתוואי חוב יורד" בתוך פרק זמן סביר. המסרים הקונקרטיים הללו - התחייבות על צעדים ל־2025, וביצוע חלק מהצעדים הקשים ל־2024 - הם המסרים הקשים ביותר לעיכול בקרב הפוליטיקאים, והם ההסבר להצהרות התמוהות של סמוטריץ' ונתניהו כי "אין לבצע שינוי סדרי עדיפויות במלחמה" או כי "יש כסף לכולם". אך הנגיד הסביר זאת באמצעות המונח "מס רצינות" — על מדינת ישראל לשלם מס רצינות לשווקים. מס זה דורש ביצוע של צעדים שקשים לממשלה. הנגיד נקב במהלך נאומו בסגירת משרדי ממשלה מיותרים, בהגדלת הכנסות, ויתור על הוצאות לא חיוניות, במיוחד הוצאות שלא תומכות צמיחה. אך אם משלמים את המס, אנחנו נוכל ליהנות מאמון בשווקים שיאפשר לנו לשלם ריבית יחסית נמוכה, גם אם תלווה בעלייה זמנית בגירעון וביחס חוב־תוצר.

הדרך האחראית עוברת דרך מערכת הביטחון

אחת התובנות החשובות של הנגיד שהודגשה בנאומו, והוא השתמש בה לא מעט במהלך העלאות הריבית, היא "מה שדוחים לעתיד עולה בסוף יותר, ומצריך מאמץ וכאב גדול יותר". התובנה הזו עשויה לעזור גם לחברי הממשלה וגם לאזרחים להשלים עם הצורך בהקטנת הוצאות ובהגדלת הכנסות. החלופות שעומדות בפנינו אינן "בין לקצץ או לא לקצץ" אלא בין "האם לקצץ היום מעט, או לקצץ מחר הרבה". הנגיד חזר בהקשר זה על הביטוי המפורסם "אין ארוחות חינם" ואמר "חוב מדינה חייב להיות ממומן, או על ידי הקטנת הוצאות, או על ידי הגדלת הכנסות, או מס בתצורה של ריבית על החוב או מס אינפלציה". ולכן, בשונה מדברי סמוטריץ', "צו השעה הוא תקציב אחראי שמחייב התאמות והחלטות לא קלות של תעדופים".

כדאי להזכיר הצעה מעניינת שהנגיד בחר לכלול בדבריו על הורדת הריבית, הנוגעת לתקציב הביטחון. הנגיד הציע כי מכיוון שהגידול בתקציב הביטחון צפוי להיות אחת המשקולות הגדולות ביותר על המשק, הרי שיש לבחון זאת בראייה כוללת ולהמשיך לדרוש ממערכת הביטחון להתייעל. מבחינה פרקטית הציע הנגיד "להקים ועדה ציבורית רחבה, צבאית ואזרחית, שתגבש מתווה רב־שנתי חדש לתקציב הביטחון". הצעות כאלו בדרך כלל לא מתקבלות, וגם אם הן מתקבלות, הן לא תמיד מוכיחות את עצמן כיעילות, שכן המלצות של ועדות נוטות להתמסמס. אך יש לקוות שהעיסוק האינטנסיבי בסיכונים הכלכליים שיש בהגדלה לא אחראית של תקציב הביטחון יגיע גם למקבלי ההחלטות בממשלה ובמערכת הביטחון. אחרת, כמו שאמר הנגיד, "אנו עלולים, חלילה, להידרדר לשנים אבודות".