התייקרות הצהרונים: מכה נוספת של הממשלה למעמד המשרת והעובד

חברי הכנסת מתחרים ביניהם בחודשים האחרונים בהצעות חוק והכרזות ריקות על הצורך לסייע לאנשי מילואים, להוקיר אותם ולתמוך בהם - אבל מתברר שהמציאות הפוכה בדיוק. כשמשרד החינוך היה צריך לבחור איך לממש את הקיצוצים שלהם התחייב בתקציב המדינה, הוא לא בחר לקצץ בתקציב הישיבות שגדל בשנתיים האחרונות בסכום עתק של חצי מיליארד שקל, וגם לא הקפיא את התוכנית להעלות את שכר המורים החרדים בעלות של 600 מיליון שקל. במקום זאת הוא בחר לקצץ רבע מיליארד שקל מתקציב הסבסוד לצהרונים לילדים בגילאי 3–8, כלומר לפגוע בהורים צעירים ממעמד הביניים, מי שמחזיקים בעיתות שגרה את המשק ובעיתות של מלחמה ללא סוף גם את מערך המילואים.

יש בזה גם היגיון. הציבור הזה כבר הוכיח שאין גבול לנתינה שלו, אז ברור שאפשר לסחוט ממנו עוד קצת. לחשוב שפעם הפחד הכי חזק של הישראלי היה לצאת פראייר. הדור שגם כך יודע שאין לו סיכוי לקנות דירה, שחי בפחד מתמיד לחיי הלוחמים שלו, שהילדים שלו גדלים באווירה מתמדת של חוסר ביטחון וחוסר יציבות - עכשיו מסבירים לו שהוא יתקשה גם לרכוש שירותי טיפול בילדיו. זו ממשלה שמרבה לדבר על עידוד רילוקיישן של תושבי עזה אבל דווקא מעודדת רילוקשיין של צעירי ישראל.

ספק אם יש צעד שמבטא יותר את מדיניות החמס והביזה של ממשלת נתניהו. עד עכשיו חמסו מיליארדים לכספים קואליציוניים, אבל העמידו פנים שיש מספיק גם למשלמי המסים שמממנים את כל זה. עכשיו, בעקבות מלחמת שלום נתניהו, הבלוף נחשף. אין מספיק כסף, ומי שנדרש לשלם את החשבון הם משלמי המסים, ולא המגזרים שחיים על חשבונם. ממשלת נתניהו, שמשוכנעת שמותר לה לערוך טקסים להנצחת המחדל הנורא שבו העומד בראשה טרם הכיר, עדיין חיה בתחושה שמותר לה לשדוד את משלמי המסים. זאת תוך ניצול העובדה שהציבור שכל כך מותש ממלחמה ומהשנאה שמכונת הרעל הקואליציונית מפיצה, מתקשה לכפות עליה בחירות.

חידה פסיכולוגית ושמה קיש

הקיצוץ הנוכחי מכוון לצהרוני ניצנים, המתקיימים בישובים מגן טרום־טרום חובה עד כיתה ב' (גילאים 3–8) ביישובים באשכולות החברתיים־כלכליים 1–5, כלומר מעמד נמוך ומעמד בינוני נמוך. ביישובים השייכים לאשכולות הגבוהים יותר, 6–10, הצהרונים מתקיימים רק בכיתות א'–ב'. ביום רביעי הקיצוץ בסבסוד לצהרוני ניצנים שעליו הסכימו משרדי האוצר והחינוך הפך לעובדה מוגמרת, כשמשרד החינוך פרסם את לוח התעריפים החדש עם התייקרויות של עד 200%, שמשמעותו תוספת תשלום של 800 עד 1,500 שקל לשנה לילד. ההעלאות הגדולות ביותר יהיו בקרב מעמד הביניים הנמוך והאמצעי, באשכולות החברתיים־כלכליים 4–6. הנפגע הקשה ביותר מהקיצוצים הוא האשכול החברתי כלכלי החמישי. הסיבה למצב המוזר הזה היא שבאשכולות הגבוהים שילמו עד היום כל כך הרבה שאין כמעט ממה לקצץ.

ממשלת החורבן אינה מכירה, כמובן, בכך שהיא איבדה כל לגיטימציה לשדוד את משלמי המסים. זאת תוך ניצול העובדה שהציבור המותש מהמלחמה מתקשה לכפות בחירות

צהרונים הוא שירות שהמדינה מספקת באמצעות הרשויות המקומיות. המשמעות היא שמשרדי האוצר והחינוך מחליטים לפגוע בהורים, אבל מי שסופג את התגובות שלהם אלה הרשויות המקומיות. מאה ראשי רשויות כתבו לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ש"העיתוי והיעד של קיצוץ זה מעוררים תמיהה רבה. במקום לתמוך באזרחים בעת מצוקה, משרד האוצר בוחר לפגוע דווקא באלה הזקוקים לסיוע".

מדובר באותה ממשלה שמפמפמת לנו כבר שבועות בפרסומות ש"מה שטוב לאירופה טוב לישראל" והיא תחסוך לנו אלפי שקלים בשנה. מתברר שגם אם באמת נחסוך, זה יהיה רק כדי שייקחו את הכסף ביד השנייה. ראשי הרשויות טענו ש"חלק מההורים ייפגעו רק בהעמקת יוקר המחיה האישי, וחלקם ייאלצו לוותר על שירות הצהרונים. הדבר יוביל להעמקת הפערים החברתיים־כלכליים: משפחות באשכולות נמוכים לא יוכלו לעמוד בהתייקרות הצפויה".

אבל האמת היא, כפי שמסביר יו"ר הנהגת ההורים הארצית מירום שיף, ששר החינוך יואב קיש אחראי באותה מידה כמו האוצר. שוב מתעוררת החידה הלא פתורה: איך קורה שהטייס לשעבר והפעיל לשעבר לשוויון בנטל הפך לקבלן ביצוע למדיניות שמעדיפה כל משתמט? האם באמת אין רגעים שבהם קיש מסתכל בראי ומבין כמה הוא מתבזה, בעיני הציבור המשרת והתורם שפעם הוא היה חלק ממנו? מה גורם לקיש לבחור לקחת דוגמה ממירי רגב ולא מיואב גלנט או מגדעון סער? אפילו ברמה הפוליטית הקטנה, תמוה שקיש אינו מבין עד כמה העלאת המחירים הזו תתקבל רע בבייס של הליכוד.

התייקרות של עד 200%

באשכול 5 יעלה התשלום לילד מ־1,000 שקל לשנה ל־2,500 שקל, כלומר תוספת של 1,500 שקל לשנה שהם 150%. בגלל שבאשכולות 1–5 יש סבסוד גם לגני ילדי גן, צפוי שלגבי משפחות לא מעטות יהיה מדובר בהתייקרות לשני ילדים, כלומר תוספת של 3,000 שקל לשנה באשכול 5. דוגמאות ליישובים באשכול 5: אשדוד, אשקלון וקריית שמונה, כלומר יישובים שהחמאס והחיזבאללה, בניגוד לממשלה, דווקא כן מעמידים בראש סדר העדיפויות.

באשכול 4 (בית שאן, עכו, רמלה) ההתייקרות היא מ־500 שקל בשנה ל־1,500, כלומר תוספת של אלף שקל לילד שהם 200%. באשכולות הנמוכים ביותר, 1–3 (אופקים, בית שמש, לוד, צפת) ההתייקרות היא מ־500 ל־1,300, תוספת של 800 שקל שהם 160%. באמת קשה שלא לתהות מאיפה משפחות שחיות בדוחק אמורות לקחת את הסכומים האלה. צריך גם לזכור שבייחוד בשכבות חלשות, צהרון טוב יכול לסייע לקדם ילד באמצעות העשרה שלא יקבל בבית.

באשכולות 6–10 מדובר בתוספות דומות בשקלים, אבל הרבה יותר קטנות באחוזים, משום שהתושבים ביישובים אלה שילמו סכומים גדולים גם קודם. גם באשכול 6 יש יישובים שספגו את מלוא עוצמת המלחמה, למשל המועצה האזורית אשכול, שנפגעה באופן הקשה ביותר ב־7 באוקטובר, או אילת, שהפכה לעיר פליטים. שם תהיה עלייה של 1,300 שקל לשנה מ־3,500 שק ל־4,800, תוספת של 37%. באשכול 7 (חיפה, מטולה) מדובר בתוספת של 1,100 (24%). אחד האבסורדים שיוצר המהלך הוא שהן בשלושת האשכולות הנמוכים והן בשלושת האשכולות הגבוהים ישלמו עוד 800 שקל לשנה לילד - אלא שבאשכולות הנמוכים התוספת באחוזים היא 160%, ובגבוהים 16%.