הסרט "התחת הזקן שלי": כמו סורבה וניל צמחי

בפסטיבל סאנדנס השנה היה "התחת הזקן שלי" אחד הסרטים האהובים, מדוברים ומבוקשים. הסרט, שמוקרן כעת בהקרנות טרום בכורה בקולנוע לב וייצא להפצה רחבה בסוף השבוע הבא, הופק על ידי כוכבת "ברבי" מרגו רובי ובן זוגה, ואולפני MGM רכשו את הסרט בעבור 15 מיליון דולר — אחד הדילים הכי יקרים בפסטיבל השנה — עם תוכניות להפצה מסחרית גלובלית ובהמשך הפצה בשירות הסטרימינג אמזון פריים וידיאו.

כל הדמויות האלה — מרגו רובי, MGM ואמזון — עשו מהלך דומה שנה קודם לכן עם הסרט "Saltburn", בהבדל אחד: גם אם אפשר לדמיין פוטנציאל מסחרי ב"התחת הזקן שלי", כזה שמצדיק תווית מחיר בסך 15 מיליון דולר, עדיין לא ברור ממה כולם התלהבו. זה סרט שמוגדר כהפקה אמריקאית, אך צולם כולו בקנדה, שם מתרחשת עלילתו, רגע לפני שהגיבורה עוזבת את העיירה הקנדית הקטנה שלה על שפת אגם צלול ועוברת לעיר הגדולה טורונטו. כל הסרט הזה קנדי לחלוטין: הוא נעים לעין ומנומס מאוד. כולו חיזוקים חיוביים וכמעט שאין בו קונפליקטים. זה סרט מתוק מאוד, חיובי מאוד, עם עצות יפות לחיים לצופות בנות 17, והוא נראה כמו עוד פרק של סדרת העבר "דוסון קריק".

זה מתחיל עם רעיון כמעט חמוד: ביום הולדתה ה־18, נערה בשם אליוט (מייזי סטלה בתפקידה הקולנועי הראשון) יוצאת לקמפינג עם שתי חברותיה, שבועות בודדים לפני שהיא עוזבת את הבית ללימודים בקולג', זאת כדי לנסות פטריות הזיה בפעם הראשונה. בזמן שהיא בטריפ, היא פוגשת את עצמה כשהיא בת 39 (אודרי פלזה היא אליוט המבוגרת): לא נשואה, ללא ילדים, דוקטורנטית באוניברסיטה שלא מוכנה להסגיר באיזה תחום, ועם לב שבור. אליוט הצעירה — שבטוחה שהיא לסבית — מבקשת מאליוט המבוגרת עצות לחיים, והיא נותנת לה אחת חשובה: להתרחק מבחור בשם צ'אד. לא ברור למה. למחרת אותו ליל הזיות אליוט הצעירה פוגשת את צ'אד וכמובן שמתאהבת בו. האם היא תקשיב לאזהרה שקיבלה מהעתיד, או תלך בעקבות הלב?

מייגן פארק כתבה וביימה את הסרט, שאין בו לא היגיון ולא חוקיות. אליוט המבוגרת מופיעה בחייה של אליוט הצעירה באופן אקראי לחלוטין, כן טריפ לא טריפ. זה לא באמת משנה כי יש כאן נקודת מוצא חיננית שהיה לה פוטנציאל קומי גדול בהרבה, וגם פוטנציאל טראגי. אבל כל הבחירות של פארק נשארות באמצע. הדבר הכי מתריס בסרט הזה — שטעמו טעם סורבה וניל צמחי — הוא השימוש במילה "תחת" בכותרתו. חתרני.

ואולי יש מקום לסרט כזה, מרגיע כמו בריזה, ריחני כמו זר פרחי בר, בתקופה כה לחוצה, אלימה ומלאת מחלוקות. לא רק בארץ, בכל העולם. אולי זה מה שמשך את תשומת הלב אליו בסאנדאנס: הנה סרט שהוא פשוט נחמד, חיובי, מחזק, מחבק. אין בו קולנוע משמעותי או תסריטאות יוצאת דופן, הוא פשוט פוטוגני, ומלא ניים דרופינג לדור המילניאלז. בסופו של דבר זה פשוט סרט עבור אמהות ובנותיהן בנות העשרה המבולבלות, כי בסופו יוצאים עם מסקנות ברורות לחיים: תהיי נחמדה לאמא שלך, אל תיקחי את הבית שלך כמובן מאליו, נסי לשמור על קשר עם אחיך, ושמרי על היגיינת שיניים. עצות שבטוח שוות 15 מיליון דולר.