הקברניט
מלחמת הכוכבים: האם פוטין יפיל את הלוויינים של מאסק?
נשיא רוסיה איים ביירוט לוויינים אזרחיים ש"מתערבים" במלחמתו באוקראינה. טכנית, יש לרוסיה טילים מאוד מיוחדים שמאפשרים לחסל לוויינים, אבל התועלת שתצמח מכך מוטלת בספק, והנזק - אסון עולמי ובכייה לדורות
שלום, כאן הקברניט; מלחמת אוקראינה ממשיכה להשתולל ולספק לנו חדשות מוזרות מהצד הרוסי, ועתה מאיימת לפרוץ אל מחוץ לאטמוספירה. לאחרונה הודיע לא אחר מוולדימיר פוטין בכבודו ובעצמו שכל לוויין אזרחי שיחלוף מעל אוקראינה וינסה להתערב במלחמה - יחוסל.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
פוטין מתכוון לסטארלינק - רשת לווייני תקשורת אזרחיים שבבעלות ספייס X של אלון מאסק. קצת לאחר פרוץ המלחמה, נידב מאסק את הלוויינים כדי לספק לאוקראינה תקשורת נתונים מאובטחת, כזו שהרוסים לא יכולים לפרוץ או לשבש. וגם היום, שמונה חודשים לאחר הפלישה, רוב תקשורת האינטרנט במדינה תלויה בלוויינים של סטארלינק.
זו תקשורת שחסימתה קריטית לכל ניצחון רוסי: כל מלחמה מתחילה בהפצצת אנטנות ותשתיות תקשורת, כדי לשבש את יכולתו של היריב לארגן מתקפות ומגננות, ולהעביר פקודות לחזית. ואכן, הפלישה לאוקראינה לוותה במטחים של המוני טילי שיוט, שהשכיבו אנטנות בכל רחבי המדינה.
ואז בא מאסק והדליק את הרשת מחדש: סטארלינק היא רשת שרוסיה לא יודעת איך לחסום, ובעזרתה הצליחו מגיני אוקראינה לגלות ולבלום את התוקפים: כטב"מים מסוגים שונים העבירו באמצעותה דיווחים לגורמי מודיעין ויחידות אש, ושידרו וידאו חי ומיידי בלי לגים שיבושים.
כך ידעו הלוחמים בדיוק היכן נמצאים הכוחות של רוסיה, ולתקוע בהם תוך דקה רקטת HIMARS או מטח ממסוק תקיפה. זהו אחד ממכפילי הכוח הכי חשובים של אוקראינה, ולפוטין אין שום מענה לכך. ולכן, טבעי שירצה לנתק את סטארלינק.
וכאן הסיפור מסתבך: האם רוסיה יכולה לחסל את הלוויינים של מאסק? האם זה באמת יועיל לה בשטח, ומה יקרה אחר כך? שאלות טובות, שהתשובות עבורן הן "כן", "לא" ו"אוי ואבוי".
בואו נתחיל ביירוט עצמו: כמדינה שהובילה במשך עשורים שלמים את תחום הטיסה בחלל, השקיעה רוסיה משאבים עצומים בפיתוח יכולת לחימה חללית. עוד בשנות השישים הציבה תותח 23 מ"מ על תחנת חלל מסדרת סאליוט.
היה זה תותח ריכטר 23 שהגיע מצריח זנב של מפציץ טופולב 22, ועבר הסבות והתאמות לפעולה באפס כוח משיכה. ניסוי הירי עצמו בוצע בשליטה מרחוק; היה חשש שיווצרו רעידות שיכניסו את התחנה לסחרור, אולי אפילו יגרמו לה לצאת ממסלול ולצאת לטיול נצחי בחלל.
לפי הערכות, הניסוי עבר בהצלחה, והתותח ירה את 32 הפגזים שלו בשלושה ניסויים שונים. אך מובילי תוכנית החלל הבינו שמאוד קשה לפגוע עם קליע בלוויין; התנועה של התחנה והמטרה מהירות מדי, ולפגז יש התנהגות בליסטית שמסבכת את החישובים. בצורה הזו, תצטרך כל תחנת חלל לירות הרבה מאוד פגזים כדי לפגוע, ויהיה יקר ומסובך להגיע אליה ולמלא מחדש בכל פעם שנגמרת המחסנית.
היו מהנדסים שהציעו להפוך את תחנת החלל לחללית קרב, שתרדוף אחרי הלוויין ותשפר את סיכויי הפגיעה - אבל לשם כך תצטרך הרבה מאוד דלק, והפרויקט בוטל. מה פיתחו במקום? את כוכב המוות מ"מלחמת הכוכבים": ב-1987 שיגרה רוסיה את פוליוס - פלטפורמת נשק ייעודית ללחימה בלוויינים, טילים בליסטיים וכל מה שיעז לצאת מהאטמוספרה בצורה לא מספיק קומוניסטית: תותח חלל.
פוליוס לא הגיע מזנב של מפציץ: זה היה אחד הכלים החלליים הכי גדולים עד אז, ששקל יותר משמונים טון. גופו, 37 מ' אורכו, הכיל בעיקר גנרטורים ובקצהו הרחב ישב תותח לייזר בעוצמה של מגה-ואט.
בואו נתעכב עליו רגע: מדובר בנשק אנרגיה בעוצמה צבאית, שמעביר הרבה חום מאוד מהר (בתנאי מעבדה, יוכל לאדות יותר מ-3 ליטר מים בשנייה). לוויין שחוטף קרן כזו יתחמם בצורה שתגרום נזק מבני, נזק למערכות - ואם קולעים מספיק טוב, אפשר גם לחתוך כנף סולארית.
החידוש הכי גדול בפוליוס לא היה כוח האש המד"בי שלו, אלא מערכות בקרת אש מאוד מיוחדות. הן ידעו לדגום את לוויין המטרה בתוואי ההתקדמות שלו, לפלוט ולשמר עליו קרן קטלנית תוך כדי תנועה במהירות של עשרות אלפי קמ"ש.
הרעיון היה לתת לרוסים עליונות בחלל: כדי להתמודד עם כזה דבר, יצטרכו האמריקאים לתכנן מחדש את כל הלוויינים שלהם, בדגש על לווייני ריגול. תכנון כזה יצריך מיגון מיוחד נגד חום, שיהפוך את הלוויינים לכבדים יותר - ותוכנית החלל האמריקאית תסתבך, תתייקר ותתעכב מאוד.
אבל אנחנו מדברים על משהו שנולד אחרי שרוסיה בעצמה שרפה הרבה מאוד כסף על פיתוחים במשך הרבה מאוד זמן - וגם הפרויקטים הכי מרשימים שלה סבלו מבעיות של בקרת איכות. ואכן, כשפוליוס שוגר ב-15 במאי 1987 שוגר בטיל העצום אנרגיה, התפרק בדרכו לחלל בגלל תקלה. כוכב המוות הסובייטי הפך לפסולת-חלל. אבל למה להיות שליליים: רוסיה צברה בזכות הפרויקט הזה ידע חשוב במערכות בקרת ירי.
כיום נשענת נשענת המדינה על מערכות פחות הרפתקניות, אבל שעובדות: טילים נגד לוויינים משני דגמים. ראשיתם במערכות נגד טילים בליסטיים, שתוכננו לצאת השמיימה עם ראשי נפץ גרעיניים ולהשמיד מתקפות ביניבשתיות.
הראשים הגרעיניים הוסרו ובצדק: פיצוץ גרעיני באטמוספרה משחרר פולס אלקטרומגנטי עצום, שיכול לשבש לוויינים ומערכות חשמליות ברדיוס של מאות ק"מ (סיפרתי לכם עליו פעם).
במקומם, נכנסו ראשי נפץ שמבוססים על פגיעה פיזית או מטעני רסס. זה מצריך טכנולוגיות הנחייה הרבה יותר מתקדמות ויקרות, אך מאפשר להשבית מטרות בחלל בלי לגרום נזקים אצלך למטה.
מחסל הלוויינים העיקרי של רוסיה בימינו נקרא PL19 נודול, דגם דו שלבי שנורה ממשגר קרקעי ומרקיע לגובה מסלולי לוויין נמוכים.
הפיתוח החל עוד ב-1978, ועבר שלל תהפוכות ושינויים. בין השאר, תוכננה המערכת במקור כבעלת שלושה טילים שונים, מה שהתגלה כיקר ומסובך מדי. ב-2014 החלו ניסויים במערכות הטיל, ושיגור ראשון בוצע ב-2015.
הנודול הצליח ליירט מטרה אמיתית ב-15 בנובמבר 2021: רוסיה הקריבה לוויין ריגול ישן בשם קוסמוס 1408, שקיבל פגיעה ישירה מנודול בגובה של כ-480 ק"מ.
הדגם השני צץ בקרבת מוסקבה ב-14 בספטמבר 2018: צלמים חובבי תעופה תיעדו מטוסי מיג 31 ממריאים, עם טיל גדול ומוזר תחת הגחון.
עם הזמן התברר שזהו הברווסטניק (יסעור), טיל דו שלבי מיוחד לחיסול לוויינים במסלול נמוך. לאחר השיגור ממטוס הקרב, מטפס הטיל לגובה מאות ק"מ, ומשחרר ראש יירוט קטן בעל יכולת תמרון עצמאית. הראש מגיע כך אל לוויין המטרה ומשמיד אותו במגע פיזי.
לפי רוסיה, יש לה גם נשק לייזר מבצעי, שהפעם נמצא על הקרקע ולא בחלל. זהו תותח שנקרא פרסווייט, והרוסים טוענים שהוא מבצעי (ויש חמישה כאלה בשירות פעיל) וביכולתו לחסל לוויין בגובה 1,500 ק"מ.
כנראה שמדובר בתעמולה: קרן לייזר מאבדת הרבה מאוד מהשפעתה בדרך, וכנראה שהתותח לא יכול לעשות יותר מאשר לסנוור מצלמות של לווייני תצפית - וגם זה רק כשאין הפרעות אטמוספריות ועננים.
אז כן - בין אם באמצעות טילים קרקעיים או שמשוגרים מהאוויר, רוסיה תוכל ליירט לוויין שחולף מעל אוקראינה או מוצב מעליה אם אינו גבוה מדי. לווייני סטארלינק עונים להגדרה הזאת; אבל מה תיתן הפלת לוויין בשטח? פחות או יותר כלום.
רשת הלוויינים של מאסק היא מאוד גדולה, וכוללת 2,300 לוויינים פעילים ועוד מספר לווייני גיבוי. לסטארלינק יש הרבה מאוד אפשרויות במקרה של חיסול לוויין: היא תוכל להסיט לגזרה לוויין אחר, להפעיל לוויין חלופי, או אפילו להקצות יותר רוחב פס ללוויינים אחרים בסביבה ולשמר את התקשורת.
רוסיה תוכל לנסות להפיל עוד לוויין, עוד שניים, אפילו עוד עשרה; לסטארלינק יש הרבה יותר לוויינים משלפוטין יש טילים - ואלו טילים יחידים במינם; מדובר במערכות הנשק הכי יקרות ומתקדמות בארסנל הרוסי, והסגר הנוכחי לא מאפשר ייבוא שבבים לבניית טילים חדשים כאלה.
רוסיה פשוט תשרוף את תקציב הביטחון שלה בחלל; מאסק פשוט יורה למנהלי ספייס X להעביר את התקשורת האוקראינית מלוויין ללוויין, וירוץ ללעוג על כך לפוטין בטוויטר. בשטח, לא תהיה שום השפעה לשמדת לווייני סטארלינק. לפחות לא על פני האדמה.
אבל באטמוספרה דווקא תהיה השפעה איומה ונוראה: זוכרים את הלוויין שרוסיה השמידה בניסוי מ-2021? הפיצוץ שלו יצר ענן רסיסים, מהם 1,500 חתיכות יחסית גדולות שניתן לעקוב אחריהן. הענן הזה נשאר במסלול היקפי, ובספטמבר האחרון כמעט פגע בתחנת החלל הבינלאומית.
מה זה "כמעט"? היא הפעילה את מנועי התמרון שלה, וברחה בדיוק בזמן; אחרת, היתה הופכת לפומפייה חללית, נופלת ונשרפת באטמוספרה. או חמור מכך: נופלת בזווית בה חתיכות בוערות היו נופלות על שטחים מיושבים.
וזו רק ההתחלה: כל מה שאנחנו יורים לחלל גם נשאר שם. סביב כדור הארץ מסתובבים אלפים של לוויינים; חלקם פעילים, רבים כבויים, וענן הרסיסים מפיצוץ של לוויין סטארלינק אחד יכול להגיע לכל אחד מהם. לוויינים במסלולים גבוהים יותר (למשל, רשת ה-GPS) נמצאים בסיכון נמוך יותר, אבל במסלול נמוך הלוויינים טסים בנתיבים צפופים בהרבה. ושם, כזכור, פרושה סטארלינק.
כמה זה מסוכן? עוד ב-1978 גילה החוקר האמריקאי דונלד קסלר ש-42% מכל רסיסי החלל שטסים במסלול נמוך נגרמו מ-19 תקריות בלבד, שרובן בכלל לא היו התנגשויות בין לוויינים; מספיק שטילי שילוח ניתקו מנועים וטבעות הפרדה, וחתיכות מהם הפכו לסכנה מעופפת. והתנגשות בין לוויינים יוצרת ענני רסיסים גדולים בהרבה.
מדובר ברסיסים קטלניים: גם חתיכת לוויין של ק"ג בודד שפוגעת ב-36,000 קמ"ש בלוויין של יותר מטונה יגרום לו להתנפץ כמו פטיש מזכוכית. וכך עלולה להיווצר תגובת שרשרת שנקראת אפקט קסלר: כל לוויין שנפגע יתנפץ בעצמו ויוסיף עוד ענן רסיסים, שיפגע בעוד לוויין וכן הלאה. במקרה כזה, יווצרו ענני רסיסים שנשארים במסלול, ועוטפים את כדור הארץ כשדה מוקשים.
ומה יקרה אז? כל חקר החלל, כל מסחור החלל - הכל הולך להיעצר; כשיש כל כך הרבה רסיסים במסלול, הרבה יותר קשה לתכנן כל שיגור, להציב כל לוויין, והעסק הולך להתייקר ולהסתבך. במילים אחרות: כולם מפסידים - בכייה לדורות.
וזה הולך להיות משהו שאף אחד לא יסלח לפוטין עליו: בטח לא הספונסרים שלו מסין, שבעצמם משקיעים הרבה מאוד בניצול החלל. השמדת סדרת לוויינים תזיק לרוסיה פוליטית לא פחות מהפעלת נשק גרעיני טקטי, למשל.
מנהיג עולמי שיממש איום כזה לא ייתפס כחזק או נחוש, אלא כאחד שנחבט בשולי השפיות - בטח כשהשמדת לוויין סטארלינק לא תייצר כל ערך שהוא. ולכן, סביר להניח שהאיומים של פוטין ישארו באוויר, אבל לא יצאו את האטמוספרה. טיסה נעימה!
39 תגובות לכתיבת תגובה