חייבים להפוך את הסכנה של משבר האקלים להזדמנות

שום נושא לא יכול להיות פחות אידיאולוגי משינוי האקלים ומשמעויותיו שנגרם על ידי בני האדם. לאף אחד אין סיבה רציונלית או רגשית לרצות שמוצרים מבוססי פחמן ומתאן מעשה ידי אדם יגרמו להתחממות או לנזק אחר. אבל משאלות אינן מציאות, ושינויי אקלים שנגרמו על ידי בני אדם הם אמיתיים ולא ניתנים להכחשה.

אפשר היה לחשוב שההשלכות המשכנעות של מציאות אובייקטיבית זו יגרמו למחויבות עולמית, כמו גם מקומית לאומית ציבורית-פרטית, תאגידית מרוכזת, נטולת אידיאולוגיה או חלוקה מפלגתית, לטפל בעובדה של שינויי אקלים שנגרמו על ידי האדם.

ולצערי, אין זה המצב בשעה שקיים קונצנזוס כי משבר האקלים הוא האתגר המכונן העומד בפני האנושות.

ראי לציין בהקשר זה גם את דו"ח מבקר המדינה בו נכתב כי יש להכיר במשבר האקלים כאיום אסטרטגי תוך ציון כי יש להגדיר את שינוי האקלים והצורך בבניית חוסן אקלימי כיעד אסטרטגי לאומי וחלק ממפת האיום הלאומית.

לצד ההתבוננות בצד של סיכוני האקלים, ניתן לראות את האתגר גם כאתגר הטומן בחובו הזדמנויות רבות, למציאת פתרונות חדשניים ורווחיים לבעיות החברתיות וסביבתיות ובכך עשוי גם לחדד את שאלת מטרתה של כל חברה עסקית, כאשר זו מיועדת למצוא פתרונות רווחיים לבעיות של בני האדם וכדור הארץ חלף התרחיש של מקסום רווח אגב יצירת פגיעה פוטנציאלית בתשתיות הסביבה והחברה.

ומכיוון שאנו חיים בעולם גלובלי, נכון לציין שישראל משתרכת מאחור בכל מה שקשור לרגולציה בנושאי ESG (סביבה, חברה וממשל) ונידרש ככל שאנו חפצי חיים, לבצע התאמה ולא לפתוח פערים מהמקובל ומהמתפתח במשקים איתם אנו סוחרים או שמהווים חלק משרשרת האספקה או מבעלי העניין של התעשיה בישראל על מנת למנוע פגיעה משמעותית בתעשייה הישראלית, ומכאן בכלכלה ובמשק, באיכות החיים, כמו גם, בפגיעה ולעלחיה בסיכון הפיננסי של מדינת ישראל על המשמעויות הגלומות בכך.

בהחלט נראה שבשלה העת למהלך אסדרה מקיף בישראל שיחיל חובת דיווח ESG בהתאם לתקנים שצפויים להפוך לסטנדרט דיווח גלובלי מוביל, כאשר נכון לפעול על בסיס מבחן המהותיות, יישום מדורג ומתואם לחברות ציבוריות ולחברות פרטיות לפי קריטריונים סקטוריאליים ומבחני מהותיות.

לצד זאת, נכון להמשיך ולקדם את חקיקת האקלים ומיסוי הפחמן, ונכון הוא ככל שניתן, לפעול להעצמת וחיזוק החקיקה בהיבטים שאלה יקבעו יעדי אקלים משמעותיים המתכתבים עם אמנת פריז, כמו גם, קביעת מיסוי פחמן במחירים התואמים את העלות במדינות המתקדמות בעולם בנושא.

הובלת הנושא, יישומו והטמעתו מהווה אג'נדה מנהיגותית וערכית, מחייב מנהיגות אישית וקולקטיבית ומהווה חלק בלתי נפרד ממנהיגות ערכית. קיימת חשיבות להפוך את עולמות הסביבה, חברת וממשל לחלק מהמנהיגות וה-DNA במדינה ובתאגידים.

זוהי המשמרת שלנו. פאסיביות בנושא אינה חלופה רלוונטית. העלות של "לא לפעול" עלולה להיות גבוהה משמעותית מהעלות של "לפעול".

וחשוב שנשאל את עצמנו, היכן מתחילה ומסתיימת אחריותנו במשמרת שלנו לגבי דורות ההמשך ויצירת סביבה, משק, כלכלה וחברה בנות קיימא? ואל לנו לשכוח את שכתוב בספר ירמיהו ויחזקאל: "אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".

למימוש מוצלח של תהליכים אלו עשויה להיות השפעה חיובית על המדינה, משק, כלכלה, חברה ואיכות החיים של כולנו. תפקידנו הינו להפיץ בריאות ולא למנוע את החולי. חייבים להפוך את הנטל לנכס ולהפוך את האיום להזדמנות.

יאיר אבידן הוא יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן