הקברניט
מלכודת הפנציר: כך ינסה חיזבאללה לעצור את חיל האוויר
אוטוסטרדת ההפצצות שפתח צה"ל בשמי לבנון תאלץ את האויב להפעיל הגנה אווירית, ובידיו מערכות נ"מ שחלקן קטלניות. המסוכנת מכולם נקראת פנציר - מאין באה, מה מיוחד בה, ואיך מנצחים אותה בקרב?
שלום, כאן הקברניט; שבוע חסר תקדים עבר על המזרח התיכון - מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה איבד את המנוי שלו לעולם הזה, וזה אפילו לא היה הדבר הכי גרוע שקרה למחבלים בצפון. לאחר תקלה מופלאה בביפרים של אלפי מפקדי אויב, הותקפו מערכי שיגור ונגרם נזק ששלל מחיזבאללה יכולות - מה שאילץ אותו לחשב מסלול מחדש. הפגיעה במערכי התקשורת אילצה את הבכירים להצטופף יחד, ואז באה הפצצת חיל האוויר שהפכה את המפקדה הראשית בשכונת דאחיה לקבר אחים.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
חיזבאללה הוטל למצב כאוטי: הוא איבד את המטה הבכיר ומקבלי ההחלטות, מ"הקריה" שלו נשאר רק בור גדול מאוד וכל מערכות השליטה חוסלו לצד המחבלים. ובתוך כל זה, אוטוסטרדת הפצצות נפתחה לאויב על הראש, ומחקה לו נכסים רגישים כמו טילי שיוט נסתרים. אבל חיזבאללה לא פראייר, ועתיד להתאפס, לחזור למשחק - ולנסות לעצור את חיל האוויר בכל מחיר.
הרעיון הוא לא רק לשמר נכסים שמתפוצצים לו בקצב של פופקורן במיקרו חדש: חיזבאללה סבור שבקרב היבשה, חייל מול מחבל, יש לו סיכוי להביס את העילית הישראלית. ולפי ההיגיון הזה, יעדיף לאתגר את העליונות האווירית שלנו, כך שניאלץ להיכנס בנסיעה ובהליכה למלכודות ולמארבים שהכין לנו, אם נרצה להשמיד מה שלא הצלחנו מהאוויר.
ולכן אני סבור שבעתיד הקרוב נראה יותר ויותר פעילות של מערכי הנ"מ שהשיג האויב. לפני הכל, אספר לכם שאין הרבה מידע מאומת על יכולות ההגנה האווירית של חיזבאללה, שנשמר מכל משמר בידי המחבלים. אבל יש דגם אחד של מערכת נ"מ רוסית שהיא המסוכנת מכולן, והוברחה ללבנון. קוראים לה פנציר ואפשר לסכם אותה במילים "הכל כלול", תיכף תבינו למה.
סיפורנו מתחיל במלחמת וייטנאם, הזדמנות נהדרת עבור ברית המועצות לבחון בשטח את הציוד הכי מתקדם שלה בקרב מול מיטב התוצרת האמריקאית. רוב המערכות הרוסיות התגלו כנחותות, אבל אחת עשתה נחת לסובייטים: סוללת טילי הנ"מ S75. מדובר בטיל באורך של אוטובוס, שתוכנן לעוף לגובה רב ולחסל מפציצים אטומיים, וכך לחסן את בריה"מ מאפוקליפסה גרעינית.
הטילים הצליחו לפגוע גם במטרות קטנות יותר, וקטפו מהשמיים מטוסי פאנטום ו-F105 בקלות יחסית, עד שבדצמבר 1965 הגיע דיווח שהקפיא את הדם לגנרלים ברוסיה: האמריקאים פוצצו סוללת נ"מ, בשיטה חדשה. מטוסי קרב מנמיכי טוס, בשיתוף לוחמה אלקטרונית ושימוש במטוסים כפיתיון, התחילו לפגוע בסוללות ה-S75, ובשטח לא נמצא פיתרון.
למה לא חמקו הסוללות? רכבי השיגור והפיקוד? כי נ"מ רוסי כבד וארוך טווח היה מאוד מסורבל ולקח לסוללה זמן רב לזוז. וגם אם זזה, זה היה בין מערכי מחפורות ענק שמאוד קל לראות מהאוויר ולתכנן את התקיפה שלהם מראש.
גם בשנות השבעים, כשהופיעו מערכות נ"מ משופרות כמו ה-S300 שהיתה הרבה יותר ניידת, ותוכננה לשגר מכל חור גם בלי מחפורות, התנועה היתה איטית מדי. ובינתיים, שיפרו מדינות המערב את שיטות ציד הנ"מ שלהן, למשל עם טילים שמתבייתים על שידורי המכ"מ של הסוללה. כל העסק גם הודגם מהמם במלחמת לבנון של 1982, והרוסים דאגו מאוד: בצורה הזאת, יפתחו האמריקאים ציר אטומי חופשי עד מוסקבה.
כך הוחלט לפתח שומר ראש שיסתובב עם סוללות הנ"מ הכבדות, וישמור עליהן מכל איום אפשרי. גם מפני מטוסים בכל גובה רלוונטי, גם מפני מסוקים שמתגנבים בין הגבעות, וגם מפני טילי שיוט ואפילו פצצות חכמות.
התוצאה היתה מערכת הפנציר שהושקה באמצע הניינטיז; היא קיבלה מכ"מ גילוי ועקיבה משלה, ואיתם צרור צרות לכל מטרה מעופפת - 24 טילים דו-שלביים שמשמרים את האנרגיה שלהם יותר זמן באוויר וכך יכולים לצוד מטוסים בגובה 50 אלף רגל; זה מעל לגובה מקסימלי של מטוס נוסעים.
גובה המינימום ליירוט מטרות נמוך ביותר, ופנציר מסוגלת להפיל מסוקים וכטב"מים בקלות. המטרה באה קרוב מדי? הפתיעה? אין בעיה: לצד הטילים יש לפנציר שני תותחי 30 מ"מ עוצמתיים, שיורים בקצב משותף של 5,000 פגזים בדקה.
התותחים מכוונים אוטומטית במכ"מ, ומסוגלים לפגוע במטרות גם על בסיס מצלמה עם עקיבה חכמה, וכך לפעול היטב גם באזור עשיר בהפרעות לוחמה אלקטרונית. כל הטוב הזה מופעל בידי צוות של שלושה אנשים בסך הכל, ויושב על משאית עם עבירות מעולה ומנוע של 400 כ"ס.
והפנציר היא מערכת עצמאית לגמרי: יש לה סנסורים משלה, גנרטורים משלה ואין לה בעיה לעבוד חופשי בשטח בלי תלות במרכז בקרה וניהול אש שיבחר לה מטרות. בגזרה יש כמה מערכות פנציר? קל: אחת תתפקד כמרכז אש ותחלק מטרות לאחרות, בלי ציוד מיוחד.
כל מערכת פנציר יכולה לירות לטווח של כ-20 ק"מ (דגמים מתקדמים של טילים אף מגדילים את קשת האיום), כך שארבע-חמש פנציריות יכולות לכסות את כל השטח שבין נהר הליטני וגבול ישראל.
איך הגיעה המערכת הזו ללבנון? דרך איראן, כמובן; לפרסים יש עשרות פנצירים. ההברחה לבנונא נחשפה רשמית בידי ראש הממשלה נתניהו בנאומו באו"ם ב-2015, נאום בו צוין גם טיל היאחונט נגד אוניות (בואו נקווה של נצטרך לדבר גם עליו).
כמה מערכות כאלה יכולות להימצא בידי חיזבאללה? בודדות; משלוחי נשק מתקדם מאיראן מתפוצצים רנדומלית מזה שנים בנסיבות שבואו נקרא להן מסתוריות. אבל אי אפשר להקל ראש באיום הזה: שאפילו פנציר אחת יכולה להפיל עשרות מטוסים.
מה עושה את פנציר להכי מסוכנת בשטח? מה היא יודעת לעשות ששאר מערך ההגנה של האויב לא מסוגל? ושלא תטעו, בהחלט יש לו מה להציע: לפי הערכות, יש לחיזבאללה מערכות אוסה שהן מאוד ניידות ומעוצבות אף הן בתור רכב בודד שמחזיק מכ"מים וטילים, ופועל עצמאית.
בנוסף, דווח כי האויב השיג מערכות בוק - עוד נשק נ"מ מסוכן מאוד, בעל טיל הרבה יותר עוצמתי שהוכח היטב במלחמת אוקראינה.
אבל אוסה היא מערכת מאוד מיושנת, שחיזבאללה ירש ממלחמת לבנון הראשונה - והיא מאוד רגישה לאמצעי הטעיה ולוחמה אלקטרונית. לעומתה, פנציר עמידה בהפרעות שכאלה, מתקדמת בהרבה והטיל שלה טס לטווח גדול ב-20%.
ומערכת בוק היא אמנם לועסת-מטוסים מיומנת, אך זאת לא מערכת "הכל כלול"; יש משגרים בנפרד, מכ"מים בנפרד, רכבי בקרה ועוד ולמרות שכל העסק נייד - אין לה סיכוי להספיק לנעול ולשגר על מטרה לפני שכל הסוללה תחטוף.
ופנציר? פנציר היא אופטימוס פריים, סופר-משאית. בקלות תשים גז ותצא ממסתור, תיסע שני מ', תפזר טילים ותיעלם באיזו חורשה. בנוסף, ביכולתה לנעול על מטרות ולירות תוך כדי שהיא נוסעת וכך לאיים על מטוסים, מסוקים וכטב"מים אפילו בזמן שהיא בורחת ממחסה למחסה.
ולבנון, לצערנו, פשוט מלאה מקומות מחבוא: מחסנים, מוסכים וחממות בכפרים וסביבם, חניונים תת קרקעיים בערים - לא אופתע אם חיזבאללה שם פנציר באיזה שיח, וכיסה ברשתות הסוואה. זה נראה באמת נשק הנ"מ המושלם לזירה כזאת.
אבל שום דבר אינו מושלם, ולפנציר יש מגבלה אחת מאוד מעניינת: היא משוכללת מדי בשביל צבא טרור שחי בשיחים. זה לא RPG או מרגמה 60 מ"מ שאפשר לתקן בשטח עם לדרמן, או לשדרג בסדנה מאולתרת. לפנציר יש סנסורים ורכיבים מאוד רגישים שמחייבים תחזוקה קבועה במעבדות מסודרות, ובלבנון יש מומחים בודדים שיודעים להתעסק עם ציוד כזה.
כך שהלוגיסטיקה סביב הפנציר הופכת למאוד מסובכת, וכל תרגיל או תנועה מצריכים בדיקות שאפשר לבצע רק בנקודות ספציפיות. מה קיבלנו? מערכת כמעט מושלמת, שפשוט מבלה את רוב הזמן במוסך. וקחו בחשבון שכל ההתעסקות הזו מייצרת הרבה רעש מודיעיני - וכולם במזה"ת יודעים שלצה"ל יש אוזניים טובות מאוד.
כבר פגשנו את הפנציר בקרב, נגד מדינה אחרת: במסגרת משימות בשטח סוריה. אצל שכנתנו הגדולה מטפלים בפנצירים בכפפות של משי והמערכות שמורות היטב, יד ראשונה מרופא עיניים. הצוותים מאומנים בידי רוסיה עצמה ונחשבים בעלי כשירות טובה - אבל בשטח זה לא עבד.
גם במאי 2018 וגם בינואר 2019 הושמדו מערכות פנציר בשטח סוריה, ותועדו שיגורים שלהן שהחטיאו. אז איך הצלחנו להביס את האיום הזה, כשהוא בידיים מיומנות ועם תחזוקה מסודרת?
צה"ל מכיר היטב את כל מערכות הנ"מ של האויב, בכל הגרסאות: תוצרת רוסיה או סין, תוצרת איראן, שדרוג איראני של הינדוס לאחור וכן הלאה. מדובר בעבודת מודיעין שאינה נגמרת, ומקבלת אנשים מעולים ומשאבים גדולים כדי להישאר תמיד חצי צעד לפני היריב.
כך למדנו את נקודות התורפה הטכניות של כל מערכת ומערכת, והתאמנו שנים כדי לנצל אותן בשילוב טכנולוגיה מתאימה; כמובן שמדובר במידע מסווג מאוד ולכן לא נרחיב פה. אבל כשמסתכלים על איום, חשוב לקחת בחשבון גם את הרכיבים סביבו. למשל, מערכות הנ"מ הלבנוניות רגישות כולן ברובד הלוגיסטי; פגענו בו היטב, וכך הסוללות בורחות בין מוסכים וניצודות במקום לצוד בעצמן.
בשורה התחתונה, פנציר עדיין מסוכנת וביכולתה לאיים על כטב"מים ואף להשפיע על חלק מהפעילות שלנו בלבנון - אבל אין בכוחה להאט אותנו, ובטח שלא לעצור. ובכל זאת, חיל האוויר אינו שאנן; צוותי מודיעין ממשיכים לייצר תמונה מדויקת ומעודכנת של איומים כדי שאף מחבל לא ישבש את המתקפה שלנו, ונשיג את כל המטרות בלבנון. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
3 תגובות לכתיבת תגובה