מה יקרה קודם בתחום ההתחדשות העירונית? התעוררות וקידום פרויקטים או האסון שכולם חוששים ממנו?

דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר הוא סוג של כרטיס כתום בוהק לממשלה. אחרי הדו"ח שפורסם בשנת 2018 שהתריע על היעדר מיגון מפני רעידת אדמה בקרב מעל ל 1.5 מיליון דירות מגורים שנבנו בתקן בניה ישן, עלה בדו"ח הנוכחי כי לא נעשו מספיק צעדים כדי למגן את דירות המגורים הלא ממוגנות. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, טען כי תכנית תמ"א 38 לא השיגה את מטרתה המקורית שהיא חיזוקם של מבנים מפני רעידות אדמה. לדבריו, עד סוף שנת 2022 אושר חיזוקם של כ – 4750 מבני מגורים המהווים 6% בלבד מתוך כ – 80.000 מבנים שיש צורך חיוני לחזק אותם. מתוך כלל המבנים שחיוני לחזק, רק ב-2,852 מבנים, המהווים כ -3.5 אחוזים, הסתיימה מלאכת החיזוק, כאשר באופן לא מפתיע רוב חיזוקי הבניינים התבצעו באזורי הביקוש שבהם ישנה כדאיות כלכלית, בעוד מבנים הנמצאים באזור סיכון משמעותי - בגלל שהם יושבים על קו השבר הסורי-אפריקאי שנחשב כפגיע במיוחד בעת רעידת אדמה – כמעט ולא חוזקו. מבקר המדינה ציין שמדובר בכשל רב שנים אשר מעמיד בסכנה את חייהם של 4.3 מיליון תושבים המתגוררים במבנים שנבנו לפני הכנסת התקן הנוכחי, אי שם לפני 1980.

המבקר מציין בדו"ח שלו את מה שכולם יודעים, רעידת אדמה קשה היא רק עניין של זמן וללא צעדי מנע מיידיים עשוי להיגרם בישראל אסון בלתי נתפס. מאז ספטמבר 2021, אז קרס בניין בחולון באופן פתאומי, כאשר רק ערנות של אנשי מקצוע מנעו אסון כבד, טוענים יזמים וקבלנים מהענף ביתר שאת כי זה עניין של זמן עד שעוד ועוד בניינים ישנים יתחילו לקרוס, וחלילה, רעידת אדמה קלה, או פגיעה של טילים בבניינים ישנים, יגרמו לאובדן משמעותי של חיי אדם. וכך, למרות שלכולם ברור ששעון החול כבר פועל, למדינה יש מגוון נושאים ואירועים שמקבלים עדיפות בדחיפות הטיפול – חלקם באופן מובן, חלקם לא. צריך להבהיר, זה לא שהנושא מוזנח לגמרי, המדינה פועלת ומנסה לקדם פרויקטים של חיזוק מבנים במרכז ופריפריה הגיאוגרפית, אולם מדובר במספרים זניחים יחסית למענה הנדרש ולגודל האתגר.

כדי להצליח לתת מענה משמעותי לאתגר, יש לערב, בין היתר, את כלל כוחות השוק ולייצר כדאיות כלכלית לפרויקטים של התחדשות עירונית, כולל 'פינוי בינוי' ו'תמ"א 38' – או התכנית שתחליף אותה בסופו של יום. הדבר יכול לקרות באמצעות מגוון דרכים, בהן סבסוד ממשלתי בפרויקטים או חילופי קרקעות באזורים שבהם אין ליזמים פרטיים כדאיות כלכלית בקידום פרויקט התחדשות עירונית. ניתן גם להקל באופן משמעותי על האתגר שרבים טוענים שהוא הגדול מכולם, האתגר הבירוקרטי, ולייצר אלטרנטיבות עם מסלולים בהם תכניות מאושרות על ידי הרגולטור באופן מהיר יותר. גם אחידות בתמורות ובתנאים שמציבות הרשויות יכולה לסייע רבות. או במילים אחרות, התערבות של רגולטור שמייצר ודאות ומסייע לקידום פרויקטים שאין בכלל ספק שמלבד שיפור פני העיר, הענקת דירה יקרה ומרווחת יותר לדיירים, הם גם יצילו חיים.

לקראת פורום Duns 100 לבכירי ענף ההתחדשות העירונית, מתייחסים כמה מהמנהלים הבכירים בחברות המובילות בתחום לסוגיות מרכזיות הנמצאות במרכז השיח בתקופה המאתגרת בה אנו נמצאים. המרואיינים מתייחסים לתקופה המורכבת שחווה ענף הנדל"ן בכלל, וענף ההתחדשות העירונית בפרט, לחסמים המרכזיים שצריך להסיר ולפתרונות האפשריים שיסייעו במיצוי הפוטנציאל הגדול של הענף - תוך קידום הפרויקטים שיעניקו בטחון לדיירים ויסייעו בהקלה ובמציאת פתרון מסוים למשבר הדיור בישראל, לירידה בהיתרים ובהתחלות הבניה, ולמועד האפשרי שבו יחזרו לשוק רוכשי הדירות הפוטנציאליים.

לכתבה התראיינו עומר גוגנהיים, משנה למנכ"ל ומנהל אגף פיתוח עסקי והתחדשות עירונית, אשדר חברה לבנייה בע"מ - מקבוצת אשטרום, רונית אשד לוי, מנכ"לית אפריקה התחדשות עירונית בע"מ, נתי גלבוע, שיכון ובינוי בע"מ, איל טישל, סמנכ"ל התחדשות עירונית, אזורים, רון חן, בעלים ומנכ"ל אנשי העיר וחמי שאול, מנהל חטיבת מגורים בוטיק קרסו נדל"ן.

צילום: יח"צ

תחום ההתחדשות העירונית אחראי על יותר מרבע מהדירות החדשות שנבנות היום בישראל. במדינה בה היצע הקרקעות מוגבל, מה הם החסמים העיקריים שמונעים מההתחדשות העירונית להוות פתרון מרכזי למשבר הדיור?

עומר גוגנהיים: "אני לא חושב שיש חסמים מכוונים במטרה לחסום סתם ככה וללא סיבה. אם כל הפרויקטים היו מתגבשים למימוש בבת אחת, לא היו מספיק משאבים להכיל את הביקושים לייצור הדירות ורכישתן. בסה"כ יש קצב טבעי להתקדמות הדברים וזאת על פי כוחות השוק אשר מייצרים איזונים ובלמים טבעיים שנובעים ממכלול הגורמים אשר מרכיבים את תחום ההתחדשות העירונית. המדינה, באמצעות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, פועלת להסרת החסמים שמתגלים תוך כדי תנועה. התחום כולו נמצא בראשית הדרך ומתגבשת פרקטיקה תוך כדי תנועה. התכנון במרכזי ערים על בסיס מרקם בנוי דורש חשיבה עמוקה ולעיתים הדרך מתארכת במטרה למצוא את החלופה התכנונית העדיפה. לעיתים המציאות משתנה והחשיבה משתנה ועולות חלופות תכנון חדשות אשר גורמות להתמשכות התהליך, אבל גם במקרה הזה חוקי הכלכלה החופשית עושים את שלהם".

איל טישל: "פרקי הזמן הארוכים הנדרשים לצורך אישורי תכניות בניין עיר והוצאת ההיתרים מהווים את אחד החסמים המרכזיים היום בתחום ההתחדשות העירונית, ויש צורך לייצר פתרונות לקיצור לוחות הזמנים בנוגע לקבלת ההחלטות ברשויות בענייני התכנון. בין היתר, יש לייצר מנגנונים שיאפשרו לקדם את אישורי התכנון במקביל, ולצמצם עד כמה שניתן עבודה בטור. למשל: בכל הקשור לקידום הסכמי פיתוח ואישורים אחרים, במקביל לאישור התכנוני של היתרי הבניה. גורם מעכב נוסף הוא המחסור בכוח האדם ברשויות התכנון: בשנים האחרונות אנחנו רואים בפרויקטים הגדולים שלנו שיש בשלות ובגרות אצל דיירים אשר מגיעים לאחוזי חתימה גבוהים ובלוחות זמנים קצרים. אולם, מצד שני, נוצר צוואר בקבוק אצל גופי התכנון אשר מקדמים הרבה תכניות במקביל, דבר שלעצמו מחייב תוספת כוח אדם, קל וחומר כאשר נדרש תיאום בין התכניות – ואז המחסור בכוח אדם ובתקציבים לא מאפשר התקדמות מספקת".

רונית אשד לוי: "החסם העיקרי הוא הגעה להסכמה רחבה עם הדיירים. דיירי הפרויקטים מאגדים הרבה מאד בעלי אינטרסים שונים, לעיתים גם מנוגדים, והאתגר האמיתי הוא לפצח את השונות ולתת מענה נכון ושוויוני לכל אחד מהדיירים. אנחנו יודעים שבית הוא אחד הדברים היקרים, האינטימיים והאישיים שיש לאדם בחייו ורבים מהססים להפקיד אותו בידיו של יזם בנייה שיהרוס ויבנה לו בית חדש. לכן מאוד חשוב לעשות עסקאות שכאלה עם חברות ויזמים מוכרים, בעלי רקורד מוכח וגב כלכלי חזק. בעיניי, חלק מהדרך למציאת פתרון לניגוד העניינים מתחילה בהעברת עמדה נחרצת של הרשות המקומית לגבי היקף התמורות המותרות בגין פרויקטים מסוג התחדשות עירונית. ברגע שזה יקרה ייווצר מצב שוויוני מול כל היזמים שבו יכולה להתקבל אותה התמורה, ואז הדיירים יבצעו את בחירת היזמים לפי האיכות שלהם, ולא לפי הבטחות חסרות גיבוי להגדלת הדירות באחוזים לא הגיוניים. עיריית נתניה, למשל, עשתה את זה מצוין וכיום היקף התמורות בעיר ידוע וסופי. חייבת לעבור ודאות לגבי התמורות מהרשות המקומית החוצה לדיירים עצמם. בנוסף, ניתן לקצר משמעותית חלק מהבירוקרטיה העודפת לקראת אישור התכניות השונות. למשל, במקרים בהם הוועדה המקומית אינה מוסמכת לאשר תכניות, אולי ניתן לקבוע שהתכנית יקודמו ישירות מול הוועדה המחוזית או הותמ"ל, ללא צורך בקבלת המלצת הרשות המקומית. מנגד, יש מקום לחזק רשויות מקומיות המקדמות התחדשות עירונית ולתת להן יותר סמכויות לאשר תכניות. אבל, במידה והן טרם קיבלו הסמכה, אפשר לחסוך המון שנים אם מוותרים על הנוהל של לפנות קודם כל לוועדה המקומית, ופשוט לפנות ישירות למחוזית או לותמ"ל".

נתי גלבוע: "עיקר הבעייתיות נעוצה בשיטה. אין כל קשר בין הדרישה של השוק לבין קצב "ייצור" יחידות חדשות לבניה. למעשה, הכשל עובר כחוט השני בכל שרשרת הערך, החל מהתכנון דרך הוועדות ועד לתעשיית הבניה עצמה אשר כמעט ולא התקדמה בישראל במרוצת העשורים האחרונים. כל עוד למדינה אין יכולת להכתיב כמה דירות יבנו והיכן, הפער בין הביקוש להיצע יישאר יציב (מחסור של למעלה מ25%). באשר לחלק הפרטי של הדיירים במשולש יזם-דיירים – רשות מוניציפאלית: אני לא מאמין שאפשר לכפות על אנשים פתרון אלא צריך לתת הצעה שהיא כפופה בזמן. אם דיירים של שכונה מסוימת שראויה להתחדשות ואף הוכרזה ככזו מחליטים שלא לחתום אזי הם יפסידו את הטבות המס שלהם".

רון חן: "תחום ההתחדשות העירונית ימשיך לגדול כי זה הפתרון היחידי כיום להגדלת היצע הדירות במרכזי הערים. החסם העיקרי כיום להגדלת משמעותית של היצע הדירות הוא תהליך התכנון. כל עוד יתקיים מצב שבו לוקח כמעט 30 חודשים להוצאת היתרי בניה ובין 3-5 שנים לתכנית בניין עיר, לא נראה היפוך מגמה בנושא זה. הזמנים צריכים להתקצר ב50 אחוזים".

חמי שאול: "לצערי התשובה לא משתנה כבר למעלה מעשור: הבשלות של מוסדות התכנון, הרגולציה, הבירוקרטיה, וחוסר הוודאות המתמשך שהוא נחלתו של כמעט כל מיזם בהתחדשות עירונית, בעיקר במרכזי הערים הגדולות".

עליית הריבית הדרמטית שהחלה לפני כשנה וחצי נבלמה והריבית אף ירדה לאחרונה בשיעור של 0.25%. סביבת הריבית הגבוהה הרחיקה כצפוי רוכשים ומשקיעים והאטה משמעותית את מספר העסקאות. מהו להערכתם השלב בו נראה את רוכשי הדירות חוזרים לקנות?

נתי גלבוע: "ראשית, ראינו כבר כעת, בדצמבר, איתות לכך שיש שוק ואנשים חזרו לרכוש דירות, גם אם לא בהמוניהם. עדיין יש אי וודאות גבוהה בכל הפרמטרים הפיננסיים וצריך לזכור שאנחנו עוד במלחמה שבה ישנם עשרות אלפי חיילים וחיילות במילואים. לכן קשה מאוד לצפות בטווח הקצר של חצי שנה מהיום מהו התרחיש הסביר. כאמור, היות והשוק במצב הבסיסי שלו אינו בשיווי משקל, אזי ברגע שתנאי השוק יתייצבו אך במעט, סביר שנראה את הביקוש הכבוש מרים ראש בתוך זמן קצר".

רון חן: "נכון להיום כבר ניתן לראות התחלה של התאוששות וחזרה ראשונית של רוכשי דירות לשוק. ההמתנה הארוכה של השנה האחרונה יחד עם האופטימיות בנושא הריבית, ובשילוב הצורך האמיתי לרכוש דירות, יבוא לידי ביטוי השנה - במיוחד אם נראה אופטימיות במדינה בנושא הפוליטי, הצבאי והמדיני".

חמי שאול: "די מורכב לנבא בימים קשים אלו כאשר כל הכלכלה מנוהלת בהתאם לצרכי הביטחון. יחד עם זאת, צורך המגורים לא דועך וכפי שראינו בעבר, כשהתנאים הסביבתיים - הביטחוניים והמדיניים ישתפרו, גם במעט, נראה גידול ברכישת הדירות. ביחס למשקיעים: הם לא נעלמו, אך גם כיום אנו עדים שבאוצר, כל פעם מחדש, מחפשים למסות אותם ולצנן את הרכישות".

רונית אשד לוי: "אין ספק שסביבת הריבית, אירועי הרפורמה המשפטית ואירועי השבעה באוקטובר אשר נמשכים עד היום, השפיעו בצורה ניכרת על התיאבון של הרוכשים לרכישת דירות. אולם, נכון לעכשיו אנחנו כבר רואים אותם חוזרים למשרדי המכירה מסיבה ברורה אחת – פשוט, אין הרבה אלטרנטיביות. הביקוש למגורים בישראל קשיח והוא הולך ומתעצם עם השנים. אנשים צריכים לגור איפשהו ומחירי השכירות עולים גם הם. כתוצאה מכך רובם המכריע של האנשים יעדיפו לשלם את אותו הסכום עבור נכס בבעלותם. אני מאמינה שנראה שוב את מספרי רוכשי הדירות חוזרים לעצמם".

איל טישל: "המצב המאקרו כלכלי, לצד חוסר היציבות הפוליטית והמלחמה שמתנהלת בחודשים האחרונים הרחיקו את הרוכשים ממשרדי המכירות – אך באופן זמני בלבד. זה אמנם ייקח עוד זמן עד שנראה חזרה לשיעורי ריבית נמוכים יותר, אבל הביקושים בשוק קיימים ולכן כבר בטווח הזמן הבינוני נראה התעוררות מחודשת במשרדי המכירות. חשוב לזכור כי הביקושים הכבושים לאור אירועי השנה האחרונה רק יחריפו את מצוקת הדיור ולכן המדינה צריכה להתגייס באופן מלא לבנייה מאסיבית בשנים הבאות".

עומר גוגנהיים: "קצב התחלות הבניה הואט מאד. החדשות בתקשורת והראש כרגע מרוכזים במצב הביטחוני. אבל, ברגע שאנשים יבינו שיחסרו פה דירות מאד בקרוב, אני מעריך שנראה בהלה של רוכשים לתפוס את מה שיש".

מלחמת חרבות ברזל הזכירה לכולנו את חשיבותו של הממ״ד לאור המציאות הישראלית. ועדיין, למעלה מ 1.5 מיליון דירות בישראל אינן ממוגנות מפני טילים או רעידות אדמה. כיצד מתמודדים עם המספרים האלה?

רונית אשד לוי: "אלה מספרים שאנחנו לא יכולים להשלים איתם. עצם זה שתחום ההתחדשות העירונית אחראי רק על קצת יותר מרבע מהדירות החדשות בישראל זה כשל משמעותי של כל הנוגעים בדבר. מעבר לעובדה שהתחדשות עירונית היא הפתרון האולטימטיבי למשבר הדיור, גם באזורי הביקוש וגם בפריפריה, התחדשות עירונית היא ההליך שעושה את ההבדל בין חיים מוגנים ועם תחושת ביטחון אישית יחסית, לבין חיים בלתי ממוגנים עם חוסר ביטחון אישי כבד מאוד – אם זה בגלל טילים שנורים מצפון או מדרום או אם זה מעצם זה שאנחנו יושבים על השבר הסורי האפריקאי, שלכולנו ברור שיביא לרעידת אדמה קשה באזור, בשלב כזה או אחר. חייבים לשנות את סדרי העדיפויות ולהבין שהתחדשות עירונית חייבת להיות במקום הראשון. כשנעשה את זה נוכל לאשר תכניות רבות להתחדשות עירונית שיספקו פתרונות גם למצוקת הדיור בכלל וגם למצוקת הדיור המוגן והבטוח בפרט. עיריית ירושלים היא דוגמא טובה מאוד לעירייה ששמה את נושא ההתחדשות העירונית בראש סדר העדיפויות שלה ואנחנו בהחלט רואים ומבינים למה היא העיר המובילה בתחום הזה. בניהול נכון וממוקד מטרה, עם סדרי עדיפויות ברורים, מדינת ישראל תוכל לפגוש בשוק הדיור מיליוני דירות ממגונות במקום מאות אלפי דירות ישנות ולא ממוגנות".

חמי שאול: "מאפשרים מסלול מיידי ובירוקרטיה מינימלית למי שרוצה להתקין - כפי שהחלו לעשות לפני כחודשיים. מקלים על תהליך הרישוי מול פקע"ר לאישור פרויקטים מכל הסוגים. מן הסתם, בחלק גדול של הבניינים בערים הגדולות, יחכו התושבים לפרויקט התחדשות עירונית שיממן את התהליך".

איל טישל: "אנחנו רואים עכשיו את הוצאות המדינה בהקשר למה שמתרחש בצפון, לרבות הצורך בפינוי כלל התושבים והתרכזות האוכלוסייה בין גדרה לחדרה. הצורך לפצות אותם, לייצר להם פתרונות למגורים זמניים, חינוך, תרבות תעסוקה ועוד – כל אלה עולים למדינה עשרות מיליוני שקלים בכל יום. לכן, אני סבור שצריך להתייחס להתחדשות עירונית כמו טיפול מונע בהליך רפואי שדווקא יחסוך למדינה הוצאות כספיות גדולות, כפי שאנו רואים בימים אלה. בשונה מעיריות שמתוקצבות היטב ומסוגלות לקדם התחדשות עירונית רחבה, יש גם רשויות שמתוקצבות פחות, למשל בפריפריה, ושם המדינה צריכה להכניס ידה לכיס באמצעות "מימון ביניים" שיסופק על ידה. כלומר, המדינה צריכה להסתכל על סבסוד הפרויקט כ"הלוואה" זמנית שבהמשך, ככל שהפרויקט יתקדם, ימכרו בו דירות שיאוכלסו, כאשר ההכנסות מהפרויקט וסביבתו יכסו את הוצאות המדינה באמצעות תשלום על מיסים, ארנונה וכד'. מימון ביניים, יכול להיות טיפול מונע שידרוש הוצאה כספית בשלב הראשון אבל ימנע הוצאות כספיות מיותרות ומכבידות על המשק בהמשך".

עומר גוגנהיים: "המדינה והרשות המקומית צריכות לוודא שיש לתושבים פתרונות מיגון מספקים. ממ"ד זה פתרון המיגון היעיל והנוח ביותר. הוא "מוצר" במחסור כרגע - וזו עוד סיבה למה נראה ביקושים גדולים לדירות חדשות".

רון חן: "הנתון הזה רק מחזק את הצורך האמיתי בקידום התחדשות עירונית שמעניקה פתרונות מיגון ומענה לרעידות אדמה, תוך הגדלת היצע הדירות ושמירה על שטחים ירוקים. המדינה צריכה לעודד ולתמוך בתהליכים אלו ולתת להם עדיפות על פני פיתוח של קרקעות".

נתי גלבוע: "זה חוזר שוב לשיטה הנוכחית הקיימת בחוק ולאופן שבו יזם יכול ורשאי לקדם מתחמים של 'פינוי בינוי', ובכלל, לקדם תכניות ורישוי למגורים בישראל. התיקון צריך לבוא בשחרור חסמים מאסיבי כאשר המדינה מעניקה פרמיות גם ליזמים וגם לעיריות. הכל צריך להיות קצוב בזמן. צריך לגרום לכל בעלי העניין לעבור שינוי תפיסתי ולפעול לפי הרעיון של 'פרס או קנס'".

בשנה האחרונה אמנם חלה קפיצה בקידום ואישור תכניות, לרבות בתחום ההתחדשות העירונית, עם זאת נרשמה ירידה בכמות ההיתרים והתחלות הבניה ביחס לשנת 2022. האם מגמה בעייתית זאת צפויה ללוות אותנו גם בשנה הקרובה?

רון חן: "הירידה ברורה מכיוון שיזמים וקבלנים השהו משיכת היתרים מכיוון שמצב המכירות היווה חסם להוצאת פרויקטים לפועל. כמעט כל פרויקט לא יכול לצאת לדרך עם ליווי בנקאי ללא מכירות מוקדמות ובצורה טבעית, מחושבת ואחראית. נעשו צעדים להקטנת הוצאת ההיתרים והיתרים אלו יצאו ככל הנראה במהלך השנה כך שבשנת 2025 נראה גידול משמעותי".

איל טישל: "לצערי, אני לא חושב שנראה שיפור משמעותי בשנה הקרובה. העומס על הרשויות וגופי התכנון הוא אותו עומס והוא אף עולה משנה לשנה מאחר והמוטיבציה לקידום פרויקטים של התחדשות עירונית מצד היזמים והדיירים רק עולה. מצד שני, אנחנו מבינים שכל תוספת תקציבית שתהיה בתקופה הקרובה תופנה לביטחון ופחות לתחומים אחרים, כך שגופי התכנון אשר צריכים הרבה יותר כוח אדם ותקציבים, לא יזכו להגדלת התקציבים הנדרשת. בנוסף לכל אלה, השגרה העסקית ממשיכה בצל המלחמה כאשר כוח אדם רב בכל שרשרת התכנון והביצוע נמצא לסירוגין במילואים ותפוקת העבודה אינה באותו הקצב".

חמי שאול: "אכן כן. ברשויות המקומיות לא ממש השתנו הדברים. מחלקות הרישוי והתכנון עדין בחסר עמוק של כ"א ומקצועיות, כאשר גם במכוני הרישוי והבקרה לא רואים שינוי דרמטי שיכול לסייע לקצר מאוד את לוחות הזמנים. אין שם עדיין ייצוג לגופים קריטיים כמו חברת החשמל, תאגידי המים והביוב ועוד".

נתי גלבוע: "השאלה מה סופרים. כאשר סופרים את הזמן שמבחינה מעשית ובפועל לוקח לאשר תכניות, אזי התוצאות הן רעות מאוד. התחלות בניה לא ידביקו הקצב, ואפילו להפך, כאשר המצב תלוי מאוד בקצב התאוששות המשק ואחוזי האבטלה. הרבה תלוי גם בנגיד שנמצא במלכוד לא פשוט והדרך להורדת הריבית עוברת בסולר לטנקים ובמענקים לבעלי העסקים אשר במלחמה. היזמים לא יעזו להגדיל פוזיציות וסיכונים תחת אי הבהירות השוררת במשק ולכן לא סביר שנראה גידול בבקשות להיתרים השנה".

עומר גוגנהיים: "השנים האחרונות מאז הקורונה הן לא שנים רגילות. הדברים קורים בצורה קיצונית ומואצת. בין אם זה קצב עליית הריבית או עוצמת הלחימה בגבולות ישראל. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו למציאות משתנה. אני חושב שכאן בדיוק המקום לציין שחשוב להתקשר עם חברה מנוסה, שיש לה משאבים, שיודעת לחשב את הסיכונים ולפעול נכון במציאות משתנה, שיודעת לשמור על בעלי הדירות והרוכשים ולקבל החלטות בצורה שקולה ומדודה כדי לקדם את הפרויקטים שלה בבטחה וביעילות".

רונית אשד לוי: "ככל שנראה שיתוף פעולה אדוק יותר בין רמ"י לבין מוסדות התכנון, באופן שיאפשר מימוש של קרקעות משלימות, או לחילופין - ככל שתימשך המגמה המבורכת שמובילה הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית למתן כספי סיוע לפרויקטים ראויים לכך, נוכל להתגבר על החסמים הקיימים ולהגדיל את כמות ההיתרים כבר בשנה הקרובה. צריך להבין שלפעמים מאושרות תכניות בתחום ההתחדשות העירונית אשר מתבססות על הנחות כלכליות שקשה לממש, דוגמת עלויות ביצוע נמוכות מהעלויות האמיתיות, או מחירי מכירה גבוהים עם היטלי השבחה נמוכים, ומעל הכל – הסתמכות על קרקע משלימה, שעל פי רוב אינה מוקצית במסגרת התכנית. גם אם מאושרת תכנית שמביאה בחשבון כלכליות בריאה ליזם, ובהינתן קרקע משלימה ריאלית, היא עוברת עוד דרך ארוכה למימוש בשל העובדה שגם רכישה של קרקע משלימה היא תהליך ארוך ומאתגר. ככל שנעמיק את אופן העבודה ושיתוף הפעולה של היזם מול רמ"י, הרשות המקומית והועדות המחוזיות או הותמ"ל – כך נוכל לזרז מאוד את אישור התוכניות. בסופו של יום אני מאמינה ביצירת שולחנות עגולים רלוונטיים בהם יושבים מקבלי ההחלטות, באופן שיביא לשיח מהיר ויעיל מצד אחד, ויאפשר קידום יעיל ומהיר של ההחלטות מהצד השני".

d&b – לדעת להחליט