מתוך הקולקציות החדשות של אלאיה, בלנסיאגה ואוף ווייט. לראשונה שולבו תצוגות קוטור עם כאלה שאינן קוטור | צילומים: אי.אף.פי, GETTY IMAGES ,Balenciaga
אופוריה בפריז: תצוגות האופנה חוזרות
אחרי שנה וחצי של תצוגות אונליין התקיימו השבוע בעיר תצוגות אופנה פרונטליות ועתירות קהל. השיא הראשון שייך לבלנסיאגה, שהציג קולקציית קוטור לראשונה זה 53 שנה, בניצוחו של המעצב דמנה — מי שהפך את המושג "אופנה מכוערת" לטרנד לוהט
האופוריה חזרה לפריז. אחרי שנה וחצי של תצוגות אופנה אונליין התקיימו בשבוע שעבר תצוגות קוטור לסתיו 2021 בעיר לפני קהל לא קטן, שבילה אחריהן גם בשפע של מסיבות, ארוחות ערב יוקרתיות, השקות ופתיחות.
בניגוד לעבר, הפעם התקיים שילוב תצוגות של קולקציות קוטור וכאלה שאינן קוטור. אפילו אות הפתיחה בערב הראשון היה דווקא תצוגה של וירג'יל אבלו (Abloh), המנהל האמנותי של אופנת הגברים בלואי ויטון, למותג הסטריט היוקרתי שלו "Off White".
קראו עוד בכלכליסט:
אבל גם הקוטור, כך נדמה, הוגדר מחדש. את תצוגות הקוטור פתח המעצב הבלגי פיטר מיוליאר (Mulier), המנהל האמנותי החדש של בית האופנה Alaïa. מיוליאר חשף קולקציה ראשונה שלו למותג שנודע בשמלות מפוסלות ותפירה עילית, ארבע שנים בדיוק אחרי התצוגה האחרונה של מייסד המותג, המעצב הטוניסאי אזאדין אלאיה, ביולי 2017, ארבע חודשים לפני מותו.
בניגוד לאלאיה שנהג להציג מחוץ ללוח השנה של שבוע האופנה וקיים תצוגות כמעט בחשאי, מיוליאר בחר דווקא להציג במסגרת השבוע הזה בלב המארה בפריז, ברחוב שבו שוכן בית האופנה שבו עבד וגר אלאיה. נראה שמיוליאר, שזו הפעם הראשונה שהוא מנהל בית אופנה, ביקש לכבד את המורשת של אלאיה והוכיח שהוא יודע איך לדבר בשפתו: אם בשמלות ברדס שהזכירו את רוח אלאיה בשנות השמונים, חולצות לבנות מכותנה פריכה או חצאיות מפוסלות בעלות נפח.
בארוחת ערב שהתקיימה בחצר הבניין הודה מיוליאר כי נמנע בכוונה מלצלול לארכיון אלאיה העשיר כי הוא "לא רצה להיות מאוים" ונסמך על זיכרונו והאובססיה שלו למעצב בשנות השמונים והתשעים.
התצוגה המדוברת והמסקרנת ביותר היתה תצוגת הקוטור של בלנסיאגה בעיצובו של המנהל האמנותי של המותג בשש השנים האחרונות דמנה גווסליה (Demna Gvasalia, שבאחרונה החליט שייקרא רק בשמו הפרטי). בראשונה מאז סגר כריסטובל בלנסיאגה את האטלייה שלו ב־1968, חזר בית האופנה לקוטור. באופן אירוני זה קרה דווקא בידיו של מי שקרא תיגר על בתי האופנה הגדולים, כשהכניס את המושג "אופנה מכוערת" ללקסיקון (בימיו בקולקטיב Vetements דמנה קידם שיק סובייטי "עני", שתואר ב"ווג" כ"שאריות שאפשר למצוא בחנויות צדקה").
דמנה המשיך את בלנסיאגה מהמקום שעצר בו ב-1968
דמנה הציג את קולקציית הקוטור הראשונה שלו בבניין ששימש לפני 53 שנה את כריסטובל בלנסיאגה, המעצב שכריסטיאן דיור כינה "המאסטר של כולנו". הקומה השנייה בבניין שופצה כהעתק מדויק של הסלון המקורי, ששכן בקומה אחרת. והקולקציה אף מכונה בשם היומרני: קולקציית הקוטור ה־50, כדי להבהיר שדמנה ממשיך את בלנסיאגה מהמקום שהפסיק בו ב־1968.
המהלך מסמל שינוי למותג שתיכנן כבר בשנה שעברה לחשוף את הקולקציה הראשונה, אבל בגלל המגפה לא עשה כן. דמנה, שנודע בנטייה לעצב סניקרס נחשקות, קפוצונים וז'קטים אמר אז ל"ווג" כי "קוטור הוא הבסיס של הבית, ולכן תפקידי כמנהל אמנותי ובעל החזון הוא להחזיר אותו. בשבילי קוטור הוא מקום שלא חקרתי, בתולי, והוא נותן לי חופש יצירתי ופלטפורמה לחדשנות, זו חוויה רוחנית".
דמנה צלל לארכיון הבית, ביקר בעיר הולדתו של בלנסיאגה ויצר קולקציה מרשימה ששילבה בינו לבין מורשת המותגד. "לא היה לו פחד, הוא עשה מה שרצה ולכן העבודה שלו רלבנטית עד היום", אמר דמנה ל"ביזנס אוף פאשן". "קראתי מאמר ישן ב'ווג' שבו נכתב שהשמלות שלו מכוערות, ורווח לי כי הבנתי שהרבה אנשים לא הבינו אותו בזמנו. אני רואה הקבלה בינינו, כי גם בנוגע אליי הדעות חלוקות".
קולקציית הקוטור ה־50 כוללת 63 לוקים, לרבות חולצות טי (כן גם בקוטור) ג'ינסים עם כפתורים מכסף, שמלות אלגנטיות ומעילי טרנץ' בצד גזרות ארכיטקטוניות המאפיינות את בלנסיאגה. יש בה המון הומור, שמתבטא למשל בשמלת ערב בסגנון אודרי הפבורן, שצדה האחורי מתגלה במפתיע כמכנסיים. ובעיקר יש בה אמירה חזקה על כך שמגדר אינו רלוונטי עוד, לא בבגדי קוטור, ולא בכלל. וכך עלו על המסלול חליפות מכנסיים אובר סייז יוניסקס, מקשטות דוגמנים שלא ברור אם הם גבר או אישה.