שליש מתושבי חיפה - ללא מיגון: "בשכונות המבוססות יש יותר ביטחון"

לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה, אזור מפרץ חיפה והקריות נמצא שוב בלב הלחימה. אם ביום שלישי שעבר נורו על ידי האיראנים עשרות טילים על ישראל, אתמול נורו למעלה מ־100 רקטות רק לכיוון מפרץ חיפה, שחלקן פגעו פגיעה ישירה בבתים. זה לא סוד שהבנייה בעיר ישנה, ולכן לתושבים רבים אין שום אמצעי מיגון. לבניינים רבים אין מקלטים, ובוודאי שלא ממ"דים. לפי הערכות העירייה, מדובר בכשליש מהתושבים שנותרו ללא מיגון.

עדי אוזדובה מתגוררת עם בן זוגה ושני ילדיהם הקטנים בשכונת הדר עליון. בבניין שבו הם מתגוררים, שנבנה בשנות ה־60, יש מקלט – עניין נדיר מאוד בשכונה הוותיקה. הקושי הגדול ביותר עבורם הוא היעדר מסגרות החינוך. "כשהתחיל גל הטילים האחרון, לפני כעשרה ימים, יצאנו מהעיר ונסענו להורים שלי באשקלון", מספרת אוזדובה, "אבל הרגשנו מנותקים וחזרנו. מאז הטילים גברו, ויש לנו ילד שהוא לא בגן עירייה, אז אין לו מסגרת כרגע, כי בגנים פרטיים בעיר כמעט ואין ממ"ד או מקלט רלוונטי".

רותם אלכסנדרי, מהנדסת אזרחית שהתמודדה בבחירות המוניציפליות האחרונות למועצת העיר, מסבירה כי "בחיפה יש הרבה שכונות ותיקות שנבנו הרבה לפני שהיתה חובה לבנות מקלטים או ממ"דים בבתים. התוצאה היא שבשכונות כמו מרכז הכרמל, אחוזה ורוממה, המבוססות יותר, עשו תמ"א 38 וכעת יש להן יותר ביטחון. זה נכון שבשנים האחרונות מקודמות תוכניות פינוי בינוי, בעיקר בשכונות החוף (קרית אליעזר, בת גלים ונוה דוד) שיציעו ממ"דים, אבל יש מלחמה עכשיו וצריך פתרון מיידי".

היעדר המיגון בעיר הוביל את העירייה לנסות לאתר פתרונות יצירתיים. כך למשל, להסב חניונים תת קרקעיים למקלטי ענק שיוכלו לקלוט אלפי תושבים ברגע האמת. גם העירייה עצמה, על כל עובדיה, עברה לעבוד בתת־הקרקע, ושם נערכים לתרחישים יותר גרועים אפילו ממאות טילים ביום. כמעט כל מחלקות העירייה הועברו למקלט הנמצא במרתף של בי"ס נטוש במיקום שאין לחשוף.

יאיר זילברמן, אל"מ במילואים, הוא מנהל אגף הביטחון בחירום של העירייה, ואחראי בין היתר על אותם פתרונות: "חיפה היא עיר ותיקה ואנחנו יודעים את זה שכשליש מהתושבים הם ללא מיגון תיקני. ב־1995 הפסיקו לבנות מקלטים ציבוריים. אז ניסינו לראות איך אנחנו מצמצמים את הפער. לקחנו 16 חניונים תת־קרקעיים של מרכזים מסחריים והכשרנו אותם כמקלטים. למשל, החניונים של מגדל ארמון, הסיטי סנטר והאודיטוריום. במקומות האלה יש תשתיות למערכות וי-פי, יש בהם גנרטורים, יש מים זורמים ומפוחי אויר שמכניסים אוויר צח".

זילברמן מבהיר שהמקלטים האלה לא תקפים לאזעקות המחייבות התמגנות בתוך דקה, אלא למקרה של רצף ירי רקטות: "החניונים הענקיים האלה, שיכולים להיכנס בהם מעל 20 אלף איש, הם בבחינת 'שיפור מיגון', וייפתחו רק כשתהיה קטסטרופה - מאות טילים בקצב היסטרי על חיפה". בתי הספר ותחנות הכרמלית ייפתחו אף הם במצב כזה, הוסיף. זילברמן מסביר שהעירייה הכינה תוכנית להפצת הודעות סמס במקרה ויידרש פינוי המוני שכזה של אלפי אנשים למקלטי הענק.

מאירה קיפרמן, עו"ס וראש מנהל הרווחה בעיריית חיפה, מסבירה שהתפיסה היא להתאים את שירותי המחלקה למגוון אוכלוסיות במצבים שונים: "בשגרה אין לנו גישה למידע על אנשים. בזמן מלחמה אנחנו מקבלים מידע מביטוח לאומי על אנשים המוגדרים כ'מנבאי סיכון' ואליהם אנחנו רוצים להגיע. אנחנו עובדים בשלוש משמרות ביום, כדי שאם יקרה משהו, קצת אחרי שכוחות ההצלה יגיעו, יגיעו עובדים סוציאליים לשטח".

פתחי מרשוד הוא יועץ ארגוני ומנהל העמותה לקדמה חברתית, הפועלת להשגת שוויון לתושבים הערבים בשירותים עירוניים וממלכתיים. מרשוד עצמו גר ברחוב חנה סנש, ברמת הדר, אך פועל בעיקר בוואדי ניסנאס. "אין בכל הוואדי אפילו מקלט אחד ובטח שלא ממ"דים. אין איפה להסתתר. במלחמת לבנון השנייה, ב־2006, היו כמה בתים שנפגעו בוואדי ואף שלושה הרוגים. אף על פי כן, למרות ניסיונות של חברי מועצת העיר הערבים, העירייה לא פעלה למיגון השכונות הערביות. אני גר למעלה, ומקבל מדי יום הודעות מהעיריה, בנושאים שונים, כולל ההיערכות למלחמה - אבל כל זה לא קורה בשכונות למטה - לא בוואדי ניסנאס, לא בעיר התחתית וגם לא במרכז הדר. זה שהקימו בעירייה חדר מצב לא עוזר לתושבי ואדי ניסנאס. הם שומעים את האזעקות והבומים, ואין להם לאיפה ללכת".

ראש עיריית חיפה יונה יהב ציין כי "אסון כבד עלול להתרחש מפגיעת טיל במפעלים במפרץ חיפה, וההשלכות עלולות להיות בל יתוארו עבור האזור כולו. אנו חייבים להיערך לכל תרחיש ולצמצם את הסיכון ככל שניתן". בהתייחסו לחשיבות מיגון בתי החולים בעיר אמר: "עלינו להבטיח שכלל בתי החולים יהיו ממוגנים בצורה מלאה כדי שיוכלו להמשיך לתפקד ברציפות ובבטחה גם בזמן מתקפות. מדובר בשירות חיוני ביותר לתושבי האזור".