להצלת הכלכלה: נשיא ארגנטינה מחסל את השוחד הפוליטי

ניסוי כלכלי־חברתי מהמשמעותיים והמעניינים בעולם הושק היום, כאשר שר האוצר הנכנס של ארגנטינה לואיס קפוטו, פרופסור לכלכלה ואיש שוק הון בכיר, הציג את האסטרטגיה הכלכלית של המדינה לשנים הבאות. המטרה: למנוע את הפיכתה לוונצואלה השניה של היבשת.

יממה קודם לכן, הנשיא הנבחר המפורסם בעולם, חאבייר מיליי, הציג את עקרונות היסוד של תפיסתו, ובראשם: "לארגנטינה אין כסף" (No hay plata), ולפיכך "אין יותר מקום להדרגתיות" (Gradualismo), כי אם רק למדיניות דרסטית (Shock). עקרונות אלה הוצגו על רקע גירעון תקציבי גבוה מ־5% ביחס לתמ"ג, כלומר, שיעור שאיננו בר קיימא.

הירושה שקיבל מיליי מהממשלה הקודמת היא הגרועה אי פעם, ולכן התיקון יביא להחרפה לפני השיפור. או לדברי הנשיא הנבחר: "אמת לא נוחה עדיפה על שקר נוח". הוא גם הבטיח דבר נדיר בזמננו וגם במחוזותינו - נחישות ודביקות במשימת הצלת ארגנטינה שנמצאת על סף תהום. התוכנית - שזכתה לכינוי "המסור החשמלי של מיליי" - יוצאת לדרך אחרי צניחה (דולרית) של 15% בתוצר לנפש בעשור האחרון, אינפלציה של 140% בחישוב שנתי, גירעון מצטבר לינואר־אוקטובר 2023 שזינק ב־171% לעומת אשתקד, ומטבע מקומי מרוסק. התוצאה של הדיסטופיה הכלכלית המוחלטת שנוצרה על ידי מדיניות מאקרו־כלכלית פופוליסטית ושגויה היא מצמררת: זינוק חד של שיעור העוני ל־42% (לעומת 25% לפני שש שנים).

קשה לעכל את המספרים הללו כשמבינים כי עד שנות ה־50 של המאה הקודמת, ארגנטינה נמנתה עם עשר הכלכלות הגדולות בעולם (בחישוב לנפש), אז גם השתרש ברחובות פריז הביטוי "הוא עשיר כארגנטינאי". מאז עליית הפופוליזם במדינה, בדמותו של חואן דומינגו פרון ומעריציו, הידרדרה ארגנטינה לעשירייה התשיעית. משקלה בכלכלה העולמית נחתך כמעט בחצי, מ־1.35% לכ־0.75%. ישנו קונצנזוס די רחב, כי הסיבה לאותה הידרדרות דרמטית ומהירה היתה מדיניות מאקרו־כלכלית שגויה וקצרת טווח, המבוססת על עקרונות פופוליסטיים, שלא עודדה צמיחה ובעיקר תעסוקה וחתרה לפתור בעיות מבניות באמצעות חלוקת הטבות סקטוריאליות ושוחד פוליטי קצר טווח (נשמע מוכר?).

תוכנית גמילה אכזרית

לפי מחקר של פרופ' אדוארד גלייזר, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטת הרווארד, שנערך בשיתוף עם פרופ' רפאל די טלה מאותו מוסד, התהליך הזה (מדיניות גרועה) לווה בהיחלשות מוסדית, כאשר "המדינה לא הצליחה לייצר מוסדות איכותיים תומכי צמיחה, למרות עושרה", לרבות השרשת משטר דמוקרטי רעוע. הגדלת הגירעון הממשלתי והחוב תוך אובדן פיריון חייבו העלאות מסים (שלא הצליחו לכסות את הבור). המהלכים הללו הבריחו משקיעים, פגעו בתחרותיות של ארגנטינה בעולם ויצרו אינפלציה קבועה.

הגישה הפופוליסטית השתרשה, ובמקום רפורמות מבניות וחתירה לתעסוקה ולהגדלת הפיריון, ממשלות ארגנטינה העדיפו על פי רוב הרחבה פיסקאלית (עוד סובסידיות, עוד קצבאות, עוד שוחד פוליטי לבייס) והרחבה מוניטרית (הדפסת כסף מופרזת). מיליי, כלכלן מדופלם, תפס את המושכות רגע לפני הקטסטרופה והציע במהלך הקמפיין שלו, גם אם בסגנונו הקרקסי משהו, תוכנית גמילה אכזרית. המשמעות: קיצוצים כואבים וחסרי תקדים והשמדת מכונת הדפסת הכסף.

חבילת החירום שהציג "טוטו" קפוטו בנאום שהוקלט מראש היא קשה לבליעה אך מבוססת על עיקרון בריא - להבטיח שאחרי הצנע, ארגנטינה תוכל לצמוח. ובניגוד לממשלות הפרוניסטיות, רוב הנטל ייפול על הממשלה ולא על המגזר העסקי.

שר האוצר לואיס קפוטו. למנוע ונצואלה שנייה | צילום: אי פי איי

במסגרת התוכנית, לא יחודשו חוזים לעובדי שירות מדינה עם ותק נמוך משנה, מספר המשרדים הממשלתיים ייחתך בחצי, מ־18 לתשע, וכך גם הרשויות הממשלתיות, שיקוצצו מ־106 ל־54. המשמעות: מחיקת מחצית מהתפקידים הבכירים בשירות המדינה ושליש מהמינויים הפוליטיים. כמו כן, יצומצמו עד כדי ביטול מענקי האיזון של הממשלה המרכזית לשלטון המקומי. לפי קפוטו, מדובר בכספים "שלמרבה הצער שימשו לאחרונה כמטבע כדי לספק טובות הנאה פוליטיות". מהלכים נוספים יכללו ביטול של כל המכרזים הממשלתיים המיועדים לפרויקטים ממשלתיים (בעיקר משום שהכסף מגיע לעתים קרובות למקורבים), ביטול סובסידיות לאנרגיה ולתחבורה ציבורית שצפוי לחסוך כ־1.5% נקודות תמ"ג, ביטול הפרסום הממשלתי לשנה לפחות והקפאת קצבת הבטחת הכנסה, המהווה תמריץ מובהק לאי־השתתפות בשוק העבודה. במקביל, שתי קצבאות שהפכו לסמל של הממשל הפרוניסטי האחרון - קצבאות ילדים וקצבת מזון - יועלו כדי להקל על האוכלוסיות החלשות ביותר. ממשל מיליי בחר בהגדלת שתי הקצבאות הללו כי הן מגיעות ישר ליעדן, ללא מתווכים. מהלכים נוספים יכללו העלאת מסי יבוא ויצוא, קיצוץ בפנסיות ובקצבאות זקנה, ותוכנית הטבות למקדימים בתשלום מס הכנסה.

קרן המטבע בירכה

הצעד האחרון הוא הקדמה לתוכנית הדולריזציה שמיליי מבקש להשית. בניגוד לתוכניות קודמות שיושמו באמריקה הלטינית וביקשו "להצמיד" את המטבע המקומי לדולר, תוכניתו מבוססת על ביטול הבנק המרכזי הארגנטינאי ולפיכך ביטול של הפזו, כך שהמטבע הרשמי יהיה הדולר. לצורך זה, קפוטו הודיע על פיחות רשמי חד, ובעקבות זאת זינק אתמול המטבע האמריקאי מ־350 ל־820 פזו. למרות שהמהלך נשמע דרמטי, אסור לשכוח כי בארגנטינה קיימים מספר שערי חליפין, ובעיקר שניים. הרשמי, והבלו (הלא רשמי), שעומד היום על 1,150 פזו. התופעה הזו התפתחה לאחר שהציבור איבד את האמון בפזו, והעסקאות המשמעותיות, לרבות רכישת נדל"ן ומכוניות וחיסכון, נעשות בדולרים.

לפיכך, הביקוש לדולר הוא עצום, עם עודף קבוע של ביקוש על היצע. רזרבות המט"ח צנחו מאז אמצע 2019 מ־77 מיליארד דולר לכ־21 מיליארד בשבוע האחרון, אך היתרות נטו, לאחר ניכוי חובות לסין ול־IMF, הן שליליות. כלומר, לארגנטינה אין באמת דולרים. בהוראת הממשלה, הבנק המרכזי מנסה לשלוט בדולר באמצעות מכירה, אך כאמור אין לו את היכולת, ולכן הוא מלבין מסחר בלתי רשמי במט"ח שניתן לבצע ב"מערות" (נקודות מכירה לא רשמיות), אך במחיר גבוה פי שלושה המשקף את הערך הריאלי של מטבע החוץ. במסגרת תהליך הנורמליזציה, מיליי חותר לאחד את שער החליפין בהדרגה ולקבוע שער אחיד. הראשונה לברך על התוכנית היתה קרן המטבע הבינלאומית (IMF). "פעולות ראשוניות נועזות אלו מיועדות לשפר משמעותית את מצבה הפיננסי של הממשלה באופן שיגן על הפגיעים ביותר ויחזק את משטר המט"ח", נמסר. "יישומם הנחרץ יסייע לייצב את הכלכלה ויגבש בסיס לצמיחה בת קיימא בהובלת המגזר הפרטי".

סימן השאלה הגדול הוא, האם העם החצוי (פרוניסטים ואנטי־פרוניסטים) יוכל לספוג את המכה, והאם האופוזיציה, השולטת בחלק ניכר מהמדינה, לרבות באיגודים המקצועיים, לא תחבל במהלכי הממשלה באמצעות שביתות, עיצומים וחסימות כבישים, שצפויים להתחיל כבר הבוקר.