נשיא ונצואלה הכריז מראש על ניצחון: הרחובות בוערים אבל הדיקטטורה תימשך

שעות ספורות לפני פתיחת הקלפיות כבר דאגו נציגי נשיא ונצואלה, הדיקטטור הפופוליסטי ניקולס מדורו השולט שם מאז 2013, להכריז על ניצחון. ארבע שעות בלבד אחרי סגירת הקלפיות, דאג מדורו שיו''ר ועדת הבחירות המרכזית (מינוי שלו) יכריז על ניצחונו (51.2% מהקולות) למרות שנספרו רק 80% מהקלפיות וכמות הדיווחים על תרמיות הלכו ונערמו.

בינתיים, יממה אחרי פרסום התוצאות, מועמד האופוזיציה לנשיאות אדמונדו גונזלס אורוטיה טוען כי יש בידיו הוכחות חותכות כי 72% מהאזרחים בחרו בו. הפגנות אלימות פרצו ברחבי המדינה, ואף גבו קורבנות בנפש. ההיסטוריה הטראגית של ונצואלה ואכזריות השליטים שלה מוכיחות כי ללא התערבות בינלאומית, המדינה תמשיך להידרדר ולדמם.

מדורו הגיע לשלטון אחרי שהוגו צ'אבס, דיקטטור שהחל את מה שהוא כינה "המהפכה הבוליבריאנית" (על שם סימון בוליבר, הגיבור הלאומי) והנהיג משטר שמאל קיצוני - מת מסרטן. צ'אבס, שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב בעולם והופיע לרוב לבוש במדי צבא, השאיר למדורו ירושה לא פשוטה. התמ"ג של ונצואלה צנח בשנתיים האחרונות של הממשל, האינפלציה זינקה ל־56.3%, ושיעור העוני המוחלט עמד על 33.1%, כלומר, כל תושב שלישי היה עני. יתרה מזאת, שיעור העוני הקיצוני עמד על 11.4%, המוגדר על ידי האו"ם כ"מצב המאופיין במניעת צרכים אנושיים בסיסיים, לרבות מזון, מי שתייה, מתקני תברואה, בריאות, מחסה, חינוך ומידע". המונח לא מתייחס לרמת הכנסה בלבד אלא בעיקר לגישה לשירותים בסיסיים.

בראייה היסטורית, 2013 היתה שנה מעולה עבור כלכלת ונצואלה. נכון ל־2023, התמ"ג שלה נחתך בכמעט 70% וצנח מ־371 מיליארד דולר ל־114 מיליארד דולר. האינפלציה הגיעה לשיא בפברואר 2019, כשטיפסה ל־345,000% לשנה (אין כאן טעות הקלדה, זה הנתון), אך הבשורות הטובות הן שהתמתנה מאז וחזרה ל־305% ב־2022 ול־193% "בלבד" ב־2023. שיעור העוני הרשמי בוונצואלה עומד על 52% - כל תושב שני הוא עני. אלא שאחת הבעיות הקשות לגבי הנתונים במדינה מוכת האסון היא שהם מפוברקים ו"מבושלים", אחרי שמדורו השתלט גם על שירותי הסטטיסטיקה הממשלתיים. לפי סוכנויות דירוג וארגונים בינלאומיים, שיעור העוני עומד על 90%-82% ואף גבוה מזה, והעוני הקיצוני חצה את ה־50%. למדורו עוד הישג מפוקפק: הוא הצליח להפוך את ונצואלה למדינה הרביעית המושחתת ביותר בעולם (מקום 177 מתוך 180).

זה מה שקורה עם דור שני של פופוליסטים: אם צ'אבס עוד טרח להפגין קורטוב של ממלכתיות, אצל מדורו זה ממש לא קיים. המציאות הבלתי אפשרית הזו גרמה לגל ההגירה הגדול ביותר באמל"ט בעת החדשה, ולפי האו"ם, מדובר במשבר ההגירה החמור ביותר ב"מערב" ב־50 השנים האחרונות: כ־8.9 מיליון תושבים ברחו בכחמישה גלי הגירה רצופים. כ־22% מהאוכלוסייה נעלמו, כאשר מטבע הדברים, מדובר בשכבות הסוציו־אקונומיות הגבוהות ביותר וחלק ממעמד הביניים.

כאשר בוחנים את מארג הנתונים האפוקליפטי הזה, חייבים לציין עוד נתון שהוא המטלטל באמת: עד 2010 ונצואלה נמנתה עם עשר יצרניות הנפט הגדולות בעולם. למרות הקריסה המוחלטת של המדינה, שלמעשה היא כבר "מדינה נכשלת" (Failed State), שכן ממשלת ונצואלה כבר לא שולטת על חלקים שלמים ממנה ומושלות שם כנופיות פשע - היא עדיין יצרנית הנפט ה־12 בעולם. זהו הפרדוקס האולטימטיבי: מדינה עם עושר טבעי עצום ואזרחים אומללים שמתים מרעב. נפלאות הפופוליזם.

גם העם הוונצוליאני סבר בשלהי שנות ה־2000 ושוב בשנות ה־2010 כי כבר הגיע לתחתית. לרוע מזלו, השליטים תאבי הכוח דרדרו עוד יותר מדינה שלמה, שעל הנייר היתה אמורה להיות עשירה ומשגשגת. והכל בשביל להישאר בשלטון. זו הסיבה שוונצואלה כבר הפכה למטאפורה למדינה שהיו לה כל הנתונים להצליח, אך היא חוסלה על ידי שלטון מושחת. כל דמיון למדינה מזרח תיכונית הלכודה בידי כנופיה פופוליסטית - מקרי בהחלט.