הקברניט
תעלומת טילי השיוט מעיראק: מי עוצר את שיגורי המחבלים?
כבר כמה שבועות שמיליציות פרו-איראניות יורות טילים חכמים ומתקדמים לשטחנו, ומצהירות על מטרות באילת, חיפה ותל אביב. איך ייתכן שהטילים לא מגיעים הנה, כשאף אחד לא מפיל אותם?
שלום, כאן הקברניט; מזה מספר שבועות שהרשתות הערביות מציגות תיעודי שיגור טילי שיוט מעיראק. אלו טילים מאוד מתקדמים ביחס לכל מה ששיגרו אלינו מפרוץ המלחמה, והמחבלים שיורים אותם לוקחים אחריות ומכריזים פעם אחר פעם: ירינו לאילת! ירינו לחיפה! ירינו לתל אביב!
לטורי "הקברניט" הקודמים:
אנחנו מדברים על טילים מסוכנים ביותר - טילי שיוט איראניים מדגמי קודס, פאבה ודומיהם. הם מדויקים לרמת המטרים הבודדים, מסוגלים לטוס מאוד נמוך ובחשאי כדי לחמוק מגילוי ולהגיע לטווחים ארוכים להפליא, בליבם פצצת 400 ק"ג נגד ביצורים שיכולה לגרום נזק עצום וכמעט שאי אפשר להטעות ולשבש אותם.
וראו זה פלא: אין כל דיווח, מידע או נתונים על החטאות, יירוטים או הפלות של הסופר-טילים האלה; איפה הם? הלכו לאיבוד בטיסה מעיראק? עשו חשבון נפש בדרך והחליטו שכל הקטע הג'יהאדיסטי פחות מתאים להם, והלכו לעדכן קורות חיים? זו שאלה מעניינת ומורכבת, שיש לה יותר מתשובה אחת.
קודם כל, בואו קצת נכיר את מי שיורה עלינו: במדיה הישראלית קוראים להם "מיליציות פרו-איראניות", כשהמצב בשטח קצת יותר מורכב. מדובר בארגון גג שנקרא אל חשד א-שעבי (ההתגייסות העממית) ונהנה מתמיכת ממשלת עיראק. בצדק: הארגון עזר לה להילחם בדאעש - מחבלים נגד מחבלים.
בתוך אל חשד א-שעבי יש יותר מ-40 גופי טרור שונים, וחלק מהם שיעים - מאוד שיעים: גדודי העימאם עלי, גדודי חיזבאללה, אל נוג'בא, אסעיב אהל אל-חק ועוד. אלו ארגונים שניזונים מאיראן אידיאולוגית, פיננסית ותלוים בה גם בהכשרות מתקדמות ואמצעי לחימה.
אין להם מאות אלפי לוחמים כמו של החות'ים, או את התשתיות של חיזבאללה - אך למחבלים בעיראק יש אומץ ומוטיבציה שנדיר למצוא; הם מפציצים את מחנות ארה"ב במזרח התיכון עוד מלפני שפרצה מלחמת עזה. גם טילי שיוט, גם טילים בליסטיים וגם כטב"מים פגעו שוב ושוב בבסיסים אמריקאיים והרגו חיילים.
בינואר השנה נמאס לביידן ומפציצים כבדים עלו לאוויר; המובחרים שבפירותיה של תעשיית הנשק האמריקאית פיצחו את הבונקרים של המחבלים, שרפו להם מחנות וציוד, ובתי החולים באזורי הספר בעיראק הפכו גדושים כחפיסת סיגריות.
המוטיבציה של ארגוני הטרור לא נשברה, רק שינתה כיוון; תקיפת בסיסי צה"ל ומתקני תשתית במדינת ישראל תספק להם הרבה מאוד נקודות אצל הבוס האיראני.
עתה, בואו נכיר את הטילים שיורים אלינו: אלה הם טילי שיוט סילוניים שפיתחה איראן על בסיס ה-X55 הרוסי הוותיק. הם יושבים על משאית - או בתוך מארז שיגור, או על מסילה - ועולים לאוויר עם רקטה בזנבם.
כשיגיעו לגובה שיוט, תתנתק הרקטה ויידלק מנוע הסילון, והטיל יתחיל את המסלול שלו שיכול לפגוע במטרה ממרחק של יותר מ-1,600 ק"מ. מדובר בנשק הכי מסובך שיש בידי המחבלים כיום, והכי חכם: יש לו שילוב של שלוש מערכות הנחיה שהופך אותו לחסין שיבושים.
הראשונה היא מערך אינרציאלי שמודד כיוון ומהירות, ומחשב סטיות לא צפויות ומתקן את המסלול בהתאם. המערכת השנייה היא אנטנת ניווט לווייני, שמקבלת מידע מרשתות לוויין שונות ומסייעת באימות המיקום.
המערכת השלישית היא הדובדבן שבקצפת וקוראים לה טרקום; זהו בעצם מד גובה מכ"מי חכם, שיודע לסרוק את תוואי הקרקע מעליו חולף הטיל - ואדי, רכס, גבעה - ולהשוות אותו למפת גבהים. בצורה הזו, יכול הטיל לדעת בכל רגע נתון מה אמור להימצא בדרכו, האם הוא במקום הנכון ואם טעה - איך לתקן.
טיל שיוט שכזה יכול להחטיא כשהוא מתקרב למטרה, אולי; אבל אין שום סיכוי שהוא ילך לאיבוד. אם לא פגע, כנראה שמשהו מנע ממנו.
תשאלו את החות'ים: גם הם מפעילים טילי קודס, ויורים אותם לעבר ישראל. כשהם מתקרבים, מוזנקים אליהם מטוסי הקרב שלנו ומחסלים אותם. למה הטילים של התימנים מצליחים להגיע, ושל העיראקים לא?
האפשרות הראשונה היא שישנם יירוטים, שפשוט מתבצעים בחשאי. כדי להגיע מעיראק לשטח ישראל, צריך לעבור בשטח סוריה, ירדן או סעודיה. הסורים לא יאפשרו מעבר כזה מחשש שישראל תטיל עליהם את האחריות לירי ותשיב באש; לאסד יש הרבה מה להפסיד אם ייכנס לסבב מולנו. מה גם שדרך סוריה אי אפשר להגיע למטרות בדרום הארץ; הדרך ארוכה מדי.
הירדנים והסעודים גם הם לא רוצים לאפשר מעבר כזה, אבל גם מאוד יפחדו להיתפס בתור המגינות של ישראל. כן, ישנו הסכם הגנה מפני מתקפות איראניות - אך הוא מתייחס לאש איראנית מאיראן; ירדן וסעודיה לא יסכנו את היציבות הפנימית שלהן בשביל לטפל בכל פרחח עם טיל במדבר העיראקי.
נעבור הלאה: אולי האמריקאים יירטו את הטילים? זה בהחלט אפשרי - מטוסי קרב וסוללות פטריוט אמריקאיות פרוסים ברחבי המזה"ת, וחלקם נמצאים בנקודות שמאפשרות מענה לירי מעיראק. אבל זה מאוד לא סביר; האמריקאים היו שמחים לקחת קרדיט על יירוט כזה, שבניגוד לעמי ערב דווקא משרת אותם פוליטית.
האפשרות הבאה היא כשלים טכניים; בניגוד לשאר האמל"ח שקיבלו המחבלים מאיראן, טיל השיוט הוא מאוד מפונק ומצריך הרבה אהבה מהטכנאים שלו - תחזוקה נכונה, אחזקה, החלפת חומרים ועוד. מנוע הסילון שלו רגיש, וגם מכה קטנה או לכלוך יכולים למנוע הצתה ולשתול את הטיל באדמה קצת אחרי השיגור.
יתכן שהאיראנים מלכתחילה סיפקו למחבלים בעיראק טילי שיוט מאצוות ישנות יותר, מהמחסן של ההנחות: העיראקים בקושי השתמשו בנשק הזה, לעומת צבאות הפרוקסי האחרים של טהרן.
החות'ים, למשל, הפציצו שנים את סעודיה והמפרציות ושירתו נאמנה את האינטרס הפרסי, ולכן הזדקקו לטילים באיכות הכי גבוהה. סביר יותר שהאצוות המוצלחות הגיעו אליהם, ולא למחבלים אחרים.
זו אפשרות סבירה יותר מיירוטים חשאיים, ומתקפת ה-14 באפריל של איראן על ישראל לימדה אותנו שלציוד הפרסי יש בעיות אמינות חמורות: יותר מחצי מהטילים הבליסטיים כשלו בדרכם ארצה, וטיל שיוט הוא נשק אף רגיש מהם.
ואולם, הרשו לי להציע עוד אפשרות אחת, קצת יותר הרפתקנית: מה אם טילי השיוט של ארגוני הטרור העיראקיים לא הגיעו לישראל משום שהמחבלים לא רצו שיגיעו?
אתם מבינים, מאזני הכוחות במזרח התיכון נמצאים בתקופה של שינוי גדול, וכל המחבלים יודעים שחמאס בדרך החוצה: בקרוב יתפנו לאיראנים ציוד, מערכות, מתקני הדרכה ובעיקר הרבה מאוד כסף. ולכן, מנסים צבאות הפרוקסי להתבלט ולקבל נתח מהעוגה.
הבעיה היא שלהתבלט זה מסוכן: מי שאין לו תשתיות נרחבות וכוח גדול בעתודה עלול להיפגע אנושות מכל מתקפת תגובה אמריקאית או ישראלית; בטח כשהמערכה ברצועת עזה ירדה להילוך ראשון, ולחיל האוויר יש צוותים זמינים. מה עושים?
ייתכן שהמיליציות בעיראק מצאו את הטריק המושלם למעורבות בלחימה בסיכון אפסי: לירות בלי כוונה לפגוע. הרי אין בעיראק מערכת מסודרת שמתעדת את נקודות הציון שהוזנו לכל טיל שיוט, ומצליבה עם מעקב המכ"מי אחר המסלול בפועל.
מה יש למחבלים העיראקים? רק תיעוד של השיגור בווידאו, לקיחת אחריות, והצהרות לוחמניות; הם יכולים בקלות להגדיר לטיל להתרסק על איזה רכס נידח במדבר, ועדיין להראות לאיראנים שהם משתתפים ואף משתמשים בציוד הכי טוב שלהם. בבוא העת, ישתפר הסיכוי שיקבלו מנה יפה מתקציב הפרוקסי שהתפנה.
בנוסף, המחבלים הוכיחו שביכולתם להגיע לישראל כשהם באמת רוצים, עם אמל"ח אחר: כטב"מים קטנים ארוכי טווח - הם אלה שהצליחו לפגוע בהאנגר חיל הים באילת בחודש שעבר. לא מן הנמנע שהם משתמשים בכלים בעלי מטען נפץ קטן כדי לגרום נזקים מינימליים - כאלה שלא יאלצו את ישראל לבשל מתקפת נקם.
בשורה התחתונה, בשלב זה אין תשובות ודאיות ולא ידוע מדוע נכשלים טילי השיוט של המיליציות העיראקיות ומה מונע מהם מלהגיע למטרתם המוצהרת פעם אחר פעם.
האפשרות הסבירה ביותר היא אכן סוגיה טכנית, אך לא אופתע אם אינטרסים של צבאות הפרוקסי משפיעים אף הם על אופי והצלחת המתקפות. כך או כך, לחיל האוויר יש יכולת וניסיון ביירוט טילי השיוט הללו אם פתאום יפסיקו לפשל, ויהפכו לאיום כמו אלה שנורים מתימן. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
95 תגובות לכתיבת תגובה