הפריבילגים האמיתיים

בואו נדבר על פריבילגיות. כבר דיברנו לא מעט על פריבילגיות של אשכנזים, קיבוצניקים ובוגרי 8200. בואו נדבר הפעם על הפריבילגיות השקופות באמת. על אלה שנהפכו מובנות מאליהן, חלק בלתי נפרד ממציאות חיינו. בואו נדבר על הפריבילגיות של החרדים ושל המתנחלים.

אני גבר חרדי אשכנזי. זכותי לא לשרת בצבא וגם לא לעבוד לפרנסת משפחתי. ככל שאני מבלה שנים רבות יותר בלימודים בישיבה כך עולה קרני בעיני הסביבה. העיסוק היומיומי שלי אינו מפיק שום תוצר בעל ערך מדיד. אני לא מפרסם מאמרים. לא כותב ספרים. לא נותן הרצאות. לא חוקר. לא ממציא המצאות. לא פותר בעיות. גם לא מטפל באחרים. אני מרוכז בעצמי, משנן פרשנויות לטקסטים עתיקים ומתפלפל עליהם. אשתי עובדת, מטפלת בילדים ובבית, ומשרתת אותי כשאני חוזר מבית המדרש או מבית הכנסת. אני מרגיש עליון על בני האדם האחרים. עגלתם ריקה, בעוד ששלי מלאה וגדושה. אני זכאי לחיות את חיי בהפרדה מלאה. נפרד לא רק מערבים וחילוניים, אלא גם מחרדים ספרדיים ומחרדיות אשכנזיות שאותם אני תופש כנחותים ממני. אני זכאי לקווי אוטובוס משלי. לשכונות משלי. למערכת חינוך משלי. אני רשאי להדיר מהם את מי שאני רוצה. אני זוכה לקצבאות ולתמיכות ממשלתיות גדולות יותר מהאזרח הממוצע. אני זכאי לעבוד תמורת כסף שחור. לא לשלם מס הכנסה. לקבל הנחה בארנונה. יש לי מערכת בתי דין משלי, שבפניה אני יכול להצהיר על הכנסותיי האמיתיות כדי לקבל משכנתא. זכותי לקנות דירה בהנחה בשכונות בהן הקרקע נמכרת כמעט בחינם לקבלנים. זכותי לא לשמוע נשים שרות. זכותי לא לשבת ליד נשים באוטובוס, במטוס או בקהל. בשכונות מסויימות, אני זכאי שלא לפסוע לידן על אותה מדרכה. זכותי לא לנסוע בשבת. זכותי שלא תהיה תחבורה בשבת גם למי שרוצה לנסוע, לדוגמא לים, כי זה פוגע ברגשותיי. ככלל, חוף הים ואנשים בבגדי ים פוגעים ברגשותיי. גם הומואים ולסביות. גם מראה ברכיה החשופות של נערה. גם פניה של אישה על מודעת פרסומת. זכותי לא לאכול חמץ בפסח. זכותי גם לא לראות אחרים קונים או אוכלים חמץ בפסח. גם זה פוגע ברגשותיי. זכותי לא לדאוג לעתידם של ילדיי הרבים. זכותי לשלוח אותם לעולם ללא השכלה בסיסית. ללא חשבון וללא אנגלית. אני זכאי להתחשבות מיוחדת ביצרים המיניים שלי. זכותי להרחיק ולהגביל את כל מי שעלול להביא אותי לדבר עבירה. אם לא הצלחתי לגבור על יצרי ופגעתי חלילה באישה או בילד, אני זכאי להתחשבות מיוחדת, להסתרה ולהגנה בתוך הקהילה שלי. אני זכאי שלא ימסרו אותי למשטרה. שלא ילשינו עליי לרשויות הרווחה או לשלטונות המס. אני זכאי לנהל את החיים שלי בדיוק כמו שאני רוצה באוטונומיה מבוצרת שנבנתה עבורי על חשבונם של אחרים. ככלות הכל, אני גם זכאי להרגיש שדופקים אותי ושמדירים אותי. שלא מכירים בתרומתי האדירה לבטחון המדינה. שמגיע לי הרבה יותר ממה שאני מקבל. שצריכים לכופף עוד יותר את הכללים שגם ככה מוטים לטובתי. אני יודע שבלעדי אין תקומה לעם ישראל. גם לא קואליציה.

עו"ד טל רוטמן | צילום: ניקי ווסטפל

אני דתי לאומי שגר בהתנחלות בשומרון. חבריי ואני זכאים לקבוע מי יצטרף אלינו ליישוב ומקפידים לקבל רק אנשים כמותנו. אחיותיי קיבלו פטור משירות צבאי מטעמי דת, וגם אני הייתי זכאי בצבא למסלולי שירות ותנאים מיוחדים. הצבא מכיר בכך שהתפילות שלנו קדושות ולכן הן זוכות להתחשבות מיוחדת. זכותי שיבנו עבורי אוטוסטרדות וכבישים עוקפים ליהודים בלבד, כדי שלא אצטרך להטמע באוכלוסיה המקומית. מותר לי להיות גזען, שונא להט"בים ומיזוגן בהסתמך על אמירות ברורות ומפורשות בתורתנו הקדושה. אני זכאי לקבל רשיון לנשק בתנאים מקלים. אני זכאי להשתמש בו, בלי לעמוד לדין, בכל פעם שאני מזהה סכנה, אמיתית או מדומה. אני זכאי לשמירה וליווי צמוד של הצבא, למשל, כשאני רוצה להתפלל בקבר יוסף או במערת המכפלה. אני ורבים מחבריי מועסקים במשרות ממשלתיות פיקטיביות למחצה שנתפרו במיוחד למידותינו. אני זכאי שילדיי ילמדו בהפרדה מגדרית בכיתות קטנות. הישובים שלנו זכאים לתקציבים לא פרופורציוניים למספר התושבים המתגוררים בהם ונהנים מתמיכות והטבות מס נדיבות. פעם, כשהייתי נער בבני עקיבא, הסכמנו לחברת נשים, אך עם הזמן, למדנו מהחרדים איך להקפיד יותר. אני וחבריי גם זכאים לעלות להר הבית. ארץ ישראל השלמה היא כולה שלנו. אנחנו אדוני הארץ. בנים לעם הנבחר. אור לגויים. אנו נושאים באמתחתנו הבטחה אלוהית להקים מחדש את בית המקדש. במעשינו אנחנו מקרבים את הגאולה. חבריי ואני שונאים את עמלק, אבל באשמתם. במעשיהם הרוויחו ביושר את שנאתנו. זכותי לחשוב שצריך למחוק ולמגר את זרע עמלק. זכותי לחשוב שאני הכי צודק, ערכי, משכיל, מוסרי וטהור בעולם. זכותי לא לפקפק בעצמי. ההיררכיה שהציבה אותי בקודקודה היא אלוהית ובלתי ניתנת לערעור. אני עמוד האש ההולך בראש המחנה.

החרדים והמתנחלים הם הפריבילגים האמיתיים של ישראל. הפריבילגיות שלהם עצומות ומקיפות את כל תחומי חיים. הן מוטמעות עמוק בספרי החוקים שלנו וארוגות בנהלי העבודה של מוסדות השלטון בישראל. דודי אמסלם וביבי צודקים במאה אחוז. חייבים לרסק את הפריבילגיות ואת הסטטוס קוו. הגיע הזמן לכתוב חוזה אזרחי חדש, שיוויוני ונטול פריבילגיות, לתפארת מדינת ישראל.

* טל רוטמן הוא עורך דין ודוקטור למשפטים

d&b – לדעת להחליט