נשיא איראן החדש מנסה להציל את שוק הרכב באמצעות מכוניות משומשות

בחודש שעבר הכריז נשיא איראן החדש מסעוד פזשכיאן על רפורמה בשוק הרכב, שנועדה להחיות את שוק הרכב האיראני ולהיטיב עם התושבים - כך לפי פרסומים באיראן. לפי אותם פרסומים, מדובר ברעיון של הנשיא לשעבר ראיסי שמבוצע אחרי מותו בהתאם לחזונו. לפי עיקרי הרפורמה, האיראנים יוכלו לייבא מכוניות משומשות שגילן עד 5 שנים לשימוש אישי (בניגוד למצב בישראל למשל שמאפשר לייבא בעיקר מכוניות יוקרה שגילן עד שנה ביבוא זעיר).

מדוע שוק הרכב האיראני זקוק לרפורמה? אחרי הכול, לאיראן יש תעשיית רכב עצמאית שהיתה ה"בייבי" של ראיסי. אולם, תחת ראיסי הגיעה תעשיית הרכב האיראנית לשיאים חדשים של שחיתות ובעיות איכות, ואלה בשילוב עם סנקציות מערביות יצרו מצב בו האיראנים נאלצו לבחור בין שתי אופציות גרועות: לנסוע במכונית מערבית ישנה וגרועה או לנסוע במכונית איראנית חדשה וגרועה.

ביוני הציג ראש איגוד לשכות המסחר האיראני, מחמוד משהדי שריף, דו"ח מיוחד לשלטונות שלפיו 37% מהמכוניות הנוסעות בכבישי איראן הן מכוניות "במצב גריטה", כלומר לא בטוחות לשימוש בכביש ציבורי. לפי דיווחים, בכבישי איראן נוסעות נכון לימים אלה 35.1 מיליון מכוניות, כש-13 מיליון מהן מוגדרות כמכוניות מסוכנות לנסיעה שגילן הוא מעל 20 שנים. לפי נתונים של הממשל האיראני, גם הייצור המקומי נמצא במגמת ירידה: בעוד ב-2018 יוצרו באיראן 1.5 מיליון מכוניות, ב-2023 המספר ירד ל-700 אלף. בשוק שהיקפו הוא 35 מיליון מכוניות ואין בו יבוא נרחב - מדובר בבעיה חמורה.

כיום ניתן לרכוש באיראן מכוניות מקומיות או סיניות. כך למשל, מכונית משומשת מתוצרת איראן ח'ודרו המקומית (שגילה אינו ברור) עולה 10,000-7,500 דולר. צ'רי טיגו 8 חדשה עולה 50 אלף דולר (185 אלף שקל; בישראל המחיר הוא 175 אלף שקל). מכונית דונגפנג חדשה מייצור מקומי (דונגפנג מרכיבה מכוניות באיראן) עולה 31 אלף דולר.

השלטון באיראן אינו הראשון שמבין שמכוניות הן הדרך לליבו של העם. היטלר הגה את החיפושית במהלך עליית המפלגה הנאצית לשלטון, ארדואן מיחזר את חזונם של הגנרלים שהגו את המהפכה בטורקיה. אולם בעוד שלהיטלר היתה מכונית שהפכה לאייקון ולארדואן יש מכונית חשמלית - לפזשכיאן יש מכוניות גרועות, מה שדורש ממנו לפתוח את השוק ליבוא של מכוניות משומשות.

האתר הרשמי של המשטר האיראני מתאר את הרפורמה כ"דרך להביס את המונופולים הישנים", כלומר את יצרני הרכב המערביים שנסוגו משוק הרכב האיראני, אבל בפועל המכוניות שהאיראנים ייבאו, אם וכאשר, יהיו ככל הנראה מכוניות מערביות של אותם "מונופולים".

פרסומים המגיעים מחוץ לאיראן, של גורמים המתנגדים לשלטון האיראני, חושפים דווקא את הצדדים הבעיתיים ברפורמה. גורמים אלה מצטטים רגולטורים איראנים לפיהם רפורמת המכוניות המשומשות למעשה מוגבלת למדי: גילן של המכוניות יכול להיות רק 3 עד 5 שנים, כלומר הן כבר ישנות למדי ובמצב תחזוקתי לא משהו; נפח המנוע שלהן יהיה עד 2.5 ליטרים; והסנקציה החשובה: אסור לייבא את המכוניות מארה"ב (בכל מקרה הסבירות שארה"ב תמכור לאיראן מכוניות משומשות נמוכה).

כמו כן, מי שייבא מכונית לשימושו האישי לא יוכל למכור אותה במשך 5 שנים, מה שיבטיח לאיראנים בעלות על מכונית ישנה שלא יוכלו למכור ותמשיך להתיישן בידיהם. ובנוסף, את המכוניות יהיה ניתן לרכוש רק ב"מטבע זר המגיע מהשקעות או רווחים של גורמים זרים". כלומר, רק איראנים שיש להם חברים מערביים שישקיעו בכלכלה האיראנית יוכלו לרכוש מכונית משומשת. הסיכוי שאיראני ממוצע יהיה בעל קשרים כאלה שיבטיחו שייבא סחורות לאיראן בכסף מערבי או יביא השקעות מערביות - נמוך עד בלתי אפשרי.

נושא הסחר ברכב משומש ונושא המוביליות בכלל מהווים "גורם מתסיס" עבור הציבור באיראן. אמצעי תקשורת המתנגדים למשטר באיראן ציטטו לאחרונה את עלי חושרבאני, סגן נשיא איגוד סוחרי הרכב האיראני, שטען כי "באיראן יש מאפיית מכוניות המקשה על כניסת שחקנים חדשים לשוק". נושא הרכב באיראן הופיע גם במצע הבחירות של הנשיא המכהן פזשכיאן וגם של יריבו סעיד ג'לילי. פזשכיאן טען בפני התקשורת באיראן כי "המקומיים לא צריכים לנהוג במכוניות גרועות תחת התירוץ של שמירה על תעשיית הרכב המקומית", ואילו ג'לילי טען כי "ברוסיה אנשים מחכים שבועות למכוניות מצוינות מתוצרת איראן. ייבוא של מכוניות מבחוץ הוא שערורייתי" (שוק הרכב הרוסי קרס ונשלט כיום על ידי יצרני רכב סינים).