החזית המשפטית

מעבר לפגיעה הנרחבת המתרחשת בדרום, בצפון, בחזית ובעורף הישראלי, כבר עתה ברור שלמלחמת 'חרבות ברזל' יהיו השלכות נרחבות הנוגעות במגוון תחומים וסקטורים בישראל. האבדות בגוף ובנפש הן הקשות ביותר, אך הן אינן היחידות. המשק הישראלי חווה טלטלה כלכלית שתתברר במלואה רק זמן לאחר שכוך הקרבות. חלק מהנזק שנגרם למשק נובע גם מהפגיעה במערכת המשפט שעד כה ולמרות חזרה מסוימת לשגרה, עוד לא חזרה לפעילות מלאה, וזאת לאחר שהייתה בהשבתה כפויה למשך תקופה שיצרה לא מעט השלכות שליליות.

למעשה, בשלשת וחצי החודשים האחרונים וכתוצאה מהלחימה המתמשכת נרשמה פגיעה בבעלי דין, בתובעים, בנתבעים, באנשים ובחברות, בעסקים קטנים, בינוניים וגדולים, ביכולת של המערכת המשפטית לנהל תהליכים ולהעניק פתרונות, ביצירת עומס נוסף על מערכת שנמצאת ממילא בעומס אדיר, והיד עוד נטויה.

כמו כן, מלבד הקושי האדיר בניהול מערכת משפט שמנווטת חלק מההתנהלות הכלכלית במשק בשעת משבר, מערכת המשפט תיאלץ להתמודד בעתיד הלא רחוק עם חזית משמעותית אחרת הנוגעת להשלכות ההחלטה של בית המשפט העליון ביחס לעילת הסבירות, תוך חשש מערעור הלגיטימציה של בית המשפט שתגיע ממניעים עקרוניים, אך גם מגורמים בעלי מניעים פוליטיים. ברקע הדברים נשאלת השאלה האם קיים צורך מחודש לבחון את האופן שבו נחקקים חוקי יסוד ואילו מקרים מוגדרים כקיצוניים דיים כך שיהיה לבית המשפט – אם בכלל – מנדט להתערב בחוקי יסוד שנחקקים בכנסת.

לרגל פורום Duns 100 לבכירי המשפט בתחום הליטיגציה המסחרית התייחסו עורכי דין בכירים בענף לכמה מהנושאים האקטואליים המלווים את עולם הליטיגציה המסחרית. המרואיינים התייחסו לאתגרים המשפטיים שמלווים את מערכת המשפט והמשק הישראלי כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, להחלטת בג"ץ ביחס לעילת הסבירות, בסמכות בית המשפט לפסול או להתערב בחוקי יסוד שנחקקו בכנסת, באופן שבו לדעתם אמורים להיחקק חוקי יסוד וכיצד נכון יהיה לקדם רפורמה משפטית מאוזנת, וגם נושאים אחרים, כגון: תקנות סדר הדין האזרחי ו'הלכת אפרופים'.

לכתבה התראיינו עו"ד יעל רימר, שותפה במחלקת ליטיגציה וראש תחום קניין רוחני (במשותף), פישר (FBC & Co.), עו"ד אופיר צברי שותף במשרד צברי פרקש ושות׳ עורכי דין, עו"ד צביקה בר-נתן, סגן יו"ר וראש מחלקת ליטיגציה מסחרית ובינלאומית, גולדפרב גרוס זליגמן, ועו"ד ניר קהת, שותף ליטיגציה במשרד ארנון, תדמור-לוי.

צילום: יח"צ

מעל ל-3 חודשים מאז פרוץ המלחמה, מזווית הראיה המקצועית שלך: כמה המלחמה פוגעת בהליכים משפטיים, ומהן ההשלכות המשפטיות המרכזיות על חברות ו/או אנשים פרטיים?

עו"ד צביקה בר – נתן: "המלחמה בהחלט פגעה בהליכים משפטיים מכיוון שבעקבותיה הוצאו צווים שקבעו למעשה שמערכת המשפט בהקפאה ושהמועדים לקיום התחייבויות בהליכים משפטיים יוקפאו. משמעות צווים אלו היא עיכוב והקפאה של בירור מחלוקות משפטיות ויצירת עומס ותור של כל התיקים שנועדו להישמע בתקופה הזו וישמעו בהמשך, ולמעשה אי יכולת לקבל סעד משפטי במהירות סבירה על-ידי בית המשפט. ההשלכות המשפטיות, מעבר לפגיעה בבעלי דין שלא יכלו לברר את ענייניהם או לקדם אותם בבית המשפט, הן הפגיעה העצומה בפעילות העסקית של חברות שרבים מעובדיהן מצויים בשירות מילואים, של חברות שמתקיים קושי אופרטיבי לקיים את ההתחייבויות שלהן, ושל יחידים עצמאיים בעלי עסקים קטנים שהיעדרותם אינה מאפשרת את קיום העסק. למלחמה יש השפעה דרמטית על פעילות עסקית של חברות ואנשים פרטיים ואני לא בטוח שהמשפט יודע לתת תשובה מספקת כדי להגן על אנשים אלו מהתוצאות שלה, שיכולות לנוע החל מתביעות על הפרת הסכמים, דרך ביטול זיכיונות והסכמים, ועד אירועי חדלות פירעון".

עו"ד יעל רימר: "מטבע הדברים, למלחמה הייתה השפעה משמעותית גם על הליכים משפטיים. הדברים נכונים בפרט ביחס לחודשיים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה, בהם התקיימו מעט דיונים בבתי המשפט, נוכח החלטת מנהל בתי המשפט ונוכח צמצום הפעילות העסקית במשק באותה העת. כיום, ניתן לראות חזרה לשגרה בהליכים משפטיים שמתנהלים בבתי המשפט, על כל הכרוך בכך. במבט צופה פני עתיד, ההשלכות הכלכליות של המצב הביטחוני יהיו בליבת ההתנהלות של חברות ויחידים במשק, ויובילו לשינוי בדפוסי הפעילות ובהתאם לשינוי באופי הפעילות המשפטית במשק, בדומה לתקופות משבר אחרות שחווה המשק הישראלי. כבעבר, אנחנו פועלים לצד ובעבור הלקוחות שלנו ביצירת פתרונות משפטיים לטובת התמודדות אחראית ופרודוקטיבית עם תקופה זו ומאמינים בחוזקו של המשק הישראלי".

עו"ד אופיר צברי: "המלחמה מעכבת הליכים רבים מעצם היעדרם של לוחמי מילואים רבים. כמות התיקים המגיעים לבית המשפט הצטמצמה, בשל היעדר רצון של אנשים לקדם סכסוכים עם "אחיהם לנשק" בזמן מלחמה. בתקופת מלחמה חוזים רבים אינם מקוימים, בשל הנסיבות. למרבה הצער, לאנשים אלה לא תהיה כל תרופה משפטית, שכן אפילו מלחמה איננה מייצרת עילה שלא לקיים הסכמים; ואנשים אלה יהיו תלויים בהגינותו של הצד השני לעסקה (שאולי אף הוא מצוי בקושי דומה). מלחמה משבשת את הפעילות העסקית והמשפטית, גורמת להפרות של חוזים, לאי פירעון חובות, לפגיעה כלכלית בעסקים. פגיעות אלה של המלחמה אינן בנות פיצוי כמעט תמיד, וגם אין מנגנון שפותר את הבעיות הללו באופן מרוכז. הטענה של "סיכול חוזה", קרי, אי חיובו של אדם על הפרת הסכם בגלל שההפרה הייתה בשל 'כוח העליון' בדיני החוזים מאפשרת לצד לחוזה להשתחרר מחיובי החוזה, אם ביצוע החוזה הפך בלתי אפשרי כתוצאה מהתרחשותו של מאורע חריג, אינה חלה על "מלחמה" בישראל. זהו הדין. יש להניח כי לאחר המלחמה יתפתחו למרבה הצער לא מעט מחלוקות משפטיות בגין עניינים אלה – שלא היו באשמת מי מהצדדים לעסקה".

עו"ד ניר קהת: "בתחום הליטיגציה, תקנות החירום שהותקנו עם פרוץ המלחמה, שביטלו דיונים עם פרוץ המלחמה והאריכו מועדים גרמו כמובן לעיכוב בבירור הליכים משפטיים.

בנוסף, סיום הארכת המועדים האוטומטית בתחילת דצמבר והחזרה לקיום דיונים, כשרבים מעורכי הדין במשרד עדיין מגוייסים למילואים גרמה לעומס עבודה כמעט בלתי אפשרי בתחום הליטיגציה בתקופה זו.

עם זאת, אין ספק שמערכת המשפט נפגעה הרבה פחות ממגזרים אחרים במשק, ואפשר גם לראות גם נקודת אור – דיוני בית משפט רבים (שאינם מחייבים שמיעות עדים) התקיימו באמצעות זום – ויש לקוות שהשופטים ובעלי הדין יתרגלו לדרך זו של ניהול הליכים, שהינה יעילה מאד".

מה עמדתך בנוגע לפסיקת בג"ץ על פסילת ביטול עילת הסבירות? האם מדובר בצעד נכון וחיוני או שמא בית המשפט חרג מסמכותו בעניין זה?

עו"ד אופיר צברי: "פסיקת בג"צ ביחס לעילת הסבירות מלמדת שאפשר לנהל ויכוח טעון מאד, הנוגע לשאלות הסמכות של בית המשפט למול חקיקה של הכנסת, באופן ראוי ומעמיק. 15 שופטות ושופטים, מרקעים שונים, בעלי דעות פוליטיות שונות ללא כל ספק, חילונים ודתיים, מן הערים, הכפרים ומרחבי ישראל, ישבו על המדוכה וניהלו דיון חכם ומעמיק בשאלה שהיא גם עקרונית, אך גם קונקרטית מאד. 12 מתוך 15 שופטים, רוב מוחלט, ביניהם שופטים המוגדרים כאנשי ימין בעיני הציבור, קבעו כי עקרונית, במקרים חריגים וקיצוניים, בג"ץ מוסמך להכריז על בטלות חוק יסוד שיש בו משום חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת. רובם סברו כי יש לבית המשפט סמכות לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד. גם משום שלא קיימת חוקה ממש, והעובדה שחוקי יסוד לא עברו תהליך חקיקה כמו חוקה הנחקקת בדרך כלל בסמוך לכינונה של המדינה בידי רוב מוחלט של נציגי הציבור - חוקי היסוד עוברים תהליך חקיקתי "רגיל" כמעט; ובין אם בשל קיומה של פרקטיקה של יצירת חוקי יסוד ככלי משחק בידי הרוב הפוליטי – דבר שאינו עולה בקנה אחד עם החשיבות העצומה שיש לסעיף שכזה לו היה זה סעיף בחוקה שנחקקה כחוקה. חלק מהשופטים הדגישו בהקשר זה את הכרזת העצמאות כדבר הקרוב ביותר ל"חוקה" שנחתמה בעת כינון המדינה ועל ידי כלל נציגי העם באותו מעמד.

בנוסף, נקבע ברוב של 8 שופטים כנגד 7 כי מעבר לסמכות העקרונית לבטל חוק יסוד באותם מקרים קיצוניים, הרי שביחס לתיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה – החוק לביטול עילת הסבירות – סבר הרוב כי זה מקרה קצה שבו חרגה הכנסת מסמכותה המכוננת ויש לכן להכריז על בטלותו. הרוב סבר, בתמצית, שמדובר בתיקון שנוסחו החריג שולל באופן גורף את הביקורת השיפוטית על סבירות החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים, לרבות על החלטות מופרכות לחלוטין. הודגש כי התיקון מוביל לכך שדווקא הגורמים המשמעותיים ביותר ברשות המבצעת פטורים בפועל מלהתנהל באופן "סביר" (במילים אחרות באופן הגיוני); הוא מותיר תחומים שלמים בלא ביקורת שיפוטית בכלל, לא מאפשר ביקורת בסיסית על טוהר המידות ועוד. דעת המיעוט אף היא אינה חפה מביקורת לחוק האמור, וחלק ניכר מן השפטים סבר כי ניתן לקבל את התיקון לחוק, משום שיש אמצעי ביקורת אחרים שניתן יהא לעשות בהם שימוש ולמנוע את הסכנות הגלומות בהכשרת חוק. במילים אחרות, גם חלק נכבד משופטי המיעוט שהעדיפו שלא לפסול את החוק, אומרים במילים אחרות שהביקורת של בית המשפט העליון על התנהלות הרשות המבצעת תמשך בנתיבים אחרים ומבהירים לממשלה כי גם אם החוק יעבור, אין פירושו שהממשלה תוכל לקבל כל החלטה מופרכת בלא ביקורת. וכשהם מציעים שהחוק יתקבל, הם עודם מתכוונים לכך שהביקורת השיפוטית עצמה על פעילות הממשלה לא תיפגע באופן ממשי. בין אם שהחוק יתקבל באופן מצמצם, ובין אם ייעשה שימוש להשגת מטרות הביקורת אמצעות חוקים אחרים, ובכך אומרים בעצם שאם כוונת הממשלה בחיקוק החוק הייתה שהרשות המבצעת תוכל לעשות ככל העולה על רוחה ללא ביקורת – לכך גם שופטי המיעוט לא יסכימו. לא נוכל אלא לקוות שדיון כה מעמיק, רציני, מכבד וסולידארי, יתנהל גם מתי שהוא בעתיד בין הפוליטיקאים שלנו בעלי הדעות השונות.

אני סבור כי ההחלטה נכונה ולו בגלל שהממשלה והכנסת ביקשו לבטל את הביקורת עליהן, ללא כל שסתומים ובאופן גורף. זה שינוי כללי המשחק. אם היה קונצנזוס ברמה של חוקה לעשות כן, יתכן שתשובתי הייתה משתנה. אולם שינוי "כללי המשחק" באופן גורף על ידי רוב זעום אינו לגיטימי בעיני ונדמה לי שאיננו רוצים אף ממשלה שתושבע בעתיד, כל ממשלה, אשר תדע כי לא ניתן לבקר חלק נכבד מפעולותיה. הותרת החוק על כנו תהייה בפשטות בכייה לדורות. היתר לממשלות ולאנשים העוסקים בפוליטיקה, בעלי עמדה פוליטית אחת או אחרת הפוכה ממנה, לפעול ולעשות ככל העולה על רוחם. לטעמי ולאורך השנים הבאות יהא הדבר לא פחות מאיבוד לדעת - מחיר שהיינו ממשיכים לשלם שנים רבות לאחר שהממשלה הנוכחית תהפוך לזיכרון רחוק".

עו"ד צביקה בר–נתן: "אני סבור שפסיקת בג"צ שפסלה את ביטול עילת הסבירות היא אחת החשובות ביותר שניתנו על-ידי בג"צ אי פעם במשפט הישראלי. עילת הסבירות, מעבר לפיקוח ולמגבלות שהיא מטילה על רשויות שלטוניות במעשים שלטוניים כגון מינוי שרים ופעילויות מן הסוג הזה, חלה גם על הרבה מאוד פעולות שלטוניות המשפיעות על תאגידים ועל פרטים בפעילות העסקית, האישית המקצועית ועל חרויות היסוד שלהם. העדר פיקוח על סבירות החלטת המינהל מוביל לשרירות מנהלית, שזהו, למעשה, שלטון נטול ביקורת. יש לזכור שעילת הסבירות אינה אומרת שבית המשפט יקבע מה סביר, אלא אומרת שבית המשפט יקבע אם החלטה מסוימת או עמדה מסוימת של המינהל נמצאת בתוך מתחם הסבירות של ההחלטות האפשריות או שהיא חורגת מהן באופן שמחייב את ביטולה, והיא המגן האחרון לכל אזרח, לכל תאגיד ולכל גוף עסקי בישראל".

האם לדעתך קיים צורך מחודש לבחון את האופן שבו נחקקים 'חוקי יסוד' בישראל? עד כמה לבית המשפט יש מנדט להתערב בחוקי יסוד שמחוקקת הכנסת?

עו"ד אופיר צברי: "לא יכול להיות ספק לטעמי, שעל מנת לחוקק חוקי יסוד, אשר במהותם שואפים להיות פעם חלק מחוקה, יש צורך ברוב מיוחד. מדובר בחוקים בעלי משקל מיוחד, האמורים להשפיע בדרך כלל על השיטה עצמה ולאו דווקא לפתור עניין ספציפי זה או אחר. כאשר רוצים לחוקק חוק שכזה בעל משמעות מיוחדת, גם הליך חקיקתו צריך להיות בעל משמעות מיוחדת, דהיינו, רוב מיוחד ואולי הליך של אשרור בחלוף מספר שנים באותו הרוב, על מנת לוודא כי לא נפלה טעות אשר עשויה להיות בכייה לדורות".

עו"ד צביקה בר-נתן: "הקושי הגדול נוצר כאשר מכתירים כל חוק שרוצים לשריינו מביקורת כחוק יסוד, לרבות חוקים שעניינם אינו יסודי או חוקתי וכל תכליתם לשרת אינטרס אישי או פוליטי מזדמן. לא לכך נועד המונח חוק יסוד. חוקי היסוד נועדו לעגן את עקרונות וערכי היסוד של שיטת המשפט ולהוות לימים פרקים בחוקה שתכונן. שימוש ראוי בחקיקת חוקי יסוד יכול להצדיק זהירות רבה יותר בהתערבות בהם על ידי בית המשפט, אך לא מניעה מוחלטת כאשר חוק המתכנה 'חוק יסוד' נוגד ערכי יסוד של השיטה המשפטית או פוגע בחירויות פרט".

מה הם האלמנטים החשובים שצריכים להיכלל ולהישמר בפשרה אפשרית סביב הרפורמה המשפטית, כך שהאיזון בין הרשויות, כמו גם מעמדו של בית המשפט, אכן ישמר?

עו"ד צביקה בר-נתן: "אני סבור שניתן ונכון לבחון הצעות לייעול ולתיקון מערכת המשפט והשפיטה, אך אלה צריכות להיעשות ביישוב דעת, על יסוד דיון והמלצות של מערכת מומחים בעלת מגוון דעות ותוך שאיפה להסכמה רחבה. זאת, כמובן, תוך גניזת יוזמת לוין - כפי שהוצגה על ידו בינואר השנה ודרכי מימושה בניהולו של ח"כ רוטמן - שהם הניגוד המוחלט לאופן בו ניתן לבחון, בתום לב וברצון טוב, תיקונים אפשריים".

עו"ד אופיר צברי: "היות שמדובר במאבק בין רשויות שונות, ברי כי כל רשות צריכה לשמר את עצמאותה המלאה מחד, ומאידך, להימנע משימוש מופרז בכח שניתן לה. כל גורם שיש בידו כח, נוטה לעשות בו שימוש ולעיתים להפריז בכך. זו מהותה של השיטה, שהרשויות יעצרו אחת את השניה משימוש מופרז בכח, ואף יתגוששו ביניהן מעת לעת. הדבר המרכזי בעיני אינו ה"מה" אלא ה"איך". אם התגוששות זו תתנהל בכבוד הדדי בין הרשויות ובהקשבה אמיתית – הכל פתיר והמערכת תתאזן".

אחת מהמטרות המרכזיות בתיקון תקנות הסדר האזרחי החדשות הייתה לייעל את ההליכים המתנהלים בבתי המשפט. במבחן הזמן, האם התייעלות כזאת אכן התרחשה? אילו צעדים נוספים יש לנקוט לדעתך על מנת לייעל עוד יותר את ההליכים המתנהלים ולקצר את הימשכותם?

עו"ד יעל רימר: "תקנות סדר הדין האזרחי החדשות הביאו להתייעלות מסוימת בהליכים המתנהלים, אף שאלו לא חפות מקשיים ולעיתים מביאות איתן סרבול פרוצדוראלי. לצד כך, עדיין ישנם צעדים שראוי לנקוט על מנת לייעל את ההליכים ובראשם, הגדלת מספר השופטים. בנוסף, ראוי להמשיך לעודד הרחבה של השימוש בהליכים אלטרנטיביים ליישוב סכסוכים, כדוגמת גישור, וכן לנקוט באמצעים משמעותיים יותר למניעת הגשת תביעות סרק. מכל מקום, חשוב לזכור כי פרק הזמן שחלף מכניסת התקנות לתוקף איננו ארוך ואת ההשפעה שלהן נוכל לבחון בצורה יותר טובה בחלוף פרק זמן משמעותי יותר".

עו"ד אופיר צברי: "בחלוף כמעט כשלוש שנים מאז כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, אני חייב לומר שבניגוד לספקות הרבים שהיו לי, הן הוכיחו את עצמן מבחינת ייעול ההליכים ויצירת פרוצדורה מסודרת ואחידה. בהתאם לכך גם נראות ההליכים השתפרה ובכלל זאת כתבי הטענות שודרגו וקוצרו. התקנות נחלו הצלחה. עם זאת, מבחינת יעילות, קיימת החמצה בביטולם של הליכים מקוצרים, דוגמת המרצת הפתיחה, אשר במסגרתה התבררו בעבר סכסוכים רחבי היקף, אך גם בטווח זמן קצר יחסית. נכון לעכשיו, אין הליך מקוצר דומה בסדרי הדין האזרחי החדשים, מה שגורם לכך שתיקים רבים שיכולים היו להיגמר בטווח זמן קצר במחצית לפחות, מתארכים שלא לצורך".

עו"ד צביקה בר-נתן: "לתחושתי לא חל שינוי ניכר ביעילות ההליך המשפטי עקב התקנות החדשות. הצורך העיקרי הוא במינוי שופטים רבים נוספים על מנת להפחית את העומס השיפוטי המוטל על השופטים. בהתאמה לכך, יש לקבוע שמשפטים ינוהלו כעיקרון מיום ליום מתחילה ועד סיום וכי קצובת הזמן להגשת סיכומים ולמתן פסק הדין יהיו קצרים ומחייבים".

עו"ד ניר קהת: "התקנות החדשות אכן הביאו לייעול הטיפול בתיקים פשוטים. התקנות הסדירו מנגנון של הידברות חובה לפני דיון קדם משפט ראשון, ומחייבות את הצדדים ליותר עבודת לימוד והכנה לקראת הדיון הראשון בבית המשפט.

על כן, יותר תיקים פשוטים מסתיימים באמצעות הידברות לפני הדיון הראשון בבית המשפט, או בעקבות הדיון הראשון. עם זאת, בתיקים גדולים ומורכבים – אין לתקנות החדשות שום השפעה של קיצור משך ההתדיינות, וזה נותר ארוך כבעבר."

לאחרונה הגיש שר המשפטים יריב לוין את תזכיר הצעת החוק לתיקון חוק החוזים. לפי דברי ההסבר להצעה, תכליתה לצמצם את תחולתה של 'הלכת אפרופים' המשמשת כיום את בתי המשפט בפרשנות חוזים ולקבוע כי הסכם מסחרי יפורש רק על פי לשונו. מה דעתך על ההצעה האמורה?

עו"ד צביקה בר-נתן: "נקודת המוצא לפירוש חוזה צריכה להיות בלשון ההסכמה החוזית כפי שניסחו אותה הצדדים. יחד עם זאת, לעיתים הניסוח עמום, או חסר, באופן שמחייב פרשנות ואף השלמה דרך התחקות אחר אומדן דעת הצדדים, התנהלותם בעסקאות קודמות, הסביבה וההקשר המסחרי של העסקה ועוד. הדבר נכון במיוחד ביחס לחוזים שהצדדים כרתו מבלי שעורכי דין מיומנים ידקדקו וילטשו את הניסוחים וההסכמות. לדעתי אין להפליג רחוק מדי מן המילים הכתובות אך אין גם לכלוא צדדים באופן מלאכותי בניסוח לא מוצלח, עמום או חסר".

עו"ד אופיר צברי: "מעיון בתזכיר החוק עולה כי המחוקק שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, בחן את הדין הקיים, את המחלוקות הלגיטימיות בין השופטים בעניין הלכת אפרופים, וכן את ההתפתחות החקיקיתית והפסיקתית במהלך השנים. הצעת החוק אינה קובעת כי "חוזה יפורש רק על פי לשונו", אלא כי יש משמעות נכבדת ובכירות מסוימת אך לא מוחלטת לפרשנות חוזה על פי לשונו. התיקון עוסק בעיקר בחוזים בין גורמים עסקיים בהיקפים גדולים, בין סוחרים ועוסקים - שהיקף המחזור השנתי שלהם מעל 4 מיליון ₪ - בהם כמעט תמיד מעורבים עורכי דין מקצועיים ומוחלפות טיוטות במסגרתן מלובנים התנאים העסקיים עד דק. ובכדי לסבר עוד את העין, מדובר בהסכמים שהם מעל סכום של 15 מיליון ש"ח. מדובר בהצעת חוק לגיטימית".

d&b – לדעת להחליט