לקראת ועידת אזרביז׳אן: הממשלה דוהרת לאישור חוק אקלים רדוד ולא מחייב

הממשלה דוהרת לאישור חוק אקלים של השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, במסלול מהיר לקראת ועידת האקלים באזרביז׳אן אליה רבים משרי הממשלה מבקשים לטוס – אולם מדובר בחוק אקלים רדוד בהשוואה לעולם, עם מנגנונים שמאפשרים לממשלה כלל לא לקיימו – שעה שנחיצותו מוטלת בספק.

שעה שהממשלה נחושה לקדם את החוק, ארגוני סביבה מובילים דרשו הבוקר (א׳) מיו״ר ועדת הפנים והסביבה של הכנסת, יעקב אשר, לעצור את מרתון הדיונים המתקיימים בוועדה בשל הכשלים הרבים, כך לטענתם, בנוסח החוק: ״מלבד הכותרת שניתנה לה, ההצעה מהווה עלה תאנה להמשך הפקרת תושבי ישראל להשלכות משבר האקלים״. בין היתר, טוענים הארגונים כי תזכיר החוק לא מהווה כלי חיוני לעיגון המחויבות של ישראל להפחתת פליטות גזי חממה ובכך החוק למעשה מרוקן מכל תוכן וחסר תועלת.

ועדת הפנים בראשות אשר מקיימת לאחרונה דיונים מרתוניים בחוק, אשר אמור להוות ׳הישג׳ אותו תציג ישראל בוועדת האקלים העולמית שתפתח ב-30 בנובמבר בבאקו שבאזרביז׳אן, בהשתתפות שרים רבים ממשלת ישראל. זאת, כאשר על שולחן הממשלה מונחים שני דוחות מבקר מדינה מהעת האחרונה, בה מצביע המבקר על כישלון עקבי במאבק בשינויי האקלים, בעוד שישראל מגדילה את פליטות גזי החממה שלה, מדשדשת במעבר לאנרגיה נקייה וכושלת באופן עקבי בנקיטת פעולה ממשלתית בנושאים הנוגעים להתגוננות מפני נזקי שינויי האקלים.

אולם הצעת החוק חסרה מאוד, לאחר שבמשרד האוצר התנגדו בין היתר להצבה של יעדים ברורים להפחתה של פליטות גזי חממה. לכן, הוגדר בחוק כי ישראל תפחית 30% מפליטות גזי החממה שלה ב-2030 ותפאסן באמצע המאה, אולם הממשלה יכולה לשנות את היעדים הללו בכל רגע נתון ולא לעמוד בהם – כך שליעדים הללו אין כל משמעות אופרטיבית. בנוסף, החוק אינו מתוקצב כך שאין ערובה למימוש תוכניות בנושא, והוא אף מאפשר לגופים ממשלתיים לחמוק מהכנה של תוכניות להתמודדות עם שינויי האקלים, ורצוף שורת כשלים.

ישראל מדשדשת מאחור

ארגוני הסביבה אדם טבע ודין, החברה להגנת הטבע ומגמה ירוקה, פנו לח״כ אשר וביקשו ממנו להכריז על פסק זמן מקידום החקיקה, לצורך ״קיום שיתוף ציבור״ בנושא, ויציקת תוכן לחוק. לפי פניית הארגונים, תזכיר חוק האקלים של השרה סילמן אינו מכונן מסגרת מחייבת למדיניות אקלים, כאשר לאורך כל תזכיר החוק שזורים סעיפים המאפשרים גמישות יתר לממשלה לא לקיים את החוק ומרוקנים מתוכן את מטרתו. למשל: שינוי יעדי הפחתת הפליטות ושנת הבסיס בצו ממשלתי, ללא פיקוח פרלמנטרי וציבורי. היעדר עיגון מחייב לקביעת יעדי ביניים להפחתת פליטות, האפשרות לפטור משרד ממשלתי מהכנת תוכניות הפחתה והיערכות, העדר מועד מחייב לתוכניות הפחתת פליטות, דומיננטיות שלטת של משרד האוצר ביישום החוק – שעה שהמשרד עצמו מהווה בלם משמעותי לקידום כל פעולה אקלימית שנים ארוכות, כך לפי מבקר המדינה, ועוד.

ברחבי העולם, מחוקקות מדינות חוקי אקלים או חוקים שונים שנועדו לאסדר את ההתמודדות עם שינויי האקלים. למעשה, 34 מתוך 38 מדינות ה-OECD קבעו חוקי אקלים עם יעדי הפחתה מחייבים בחוק, לצד מנגנוני יישום ממשלתיים, תוכניות לאומיות, דיווחים קבועים ותקציב שיבטיחו עמידה ביעדים. זאת, שעה שפליטות גזי החממה ממשיכות לעלות – ועל האנושות להפחית אותן ב-45% עד סוף העשור אילו ברצונה להימנע מההשפעות הגרועות ביותר של משבר האקלים, בהן פגיעה קשה בכלכלות, אובדן חיי אדם ואסונות אקלים רבים ועוצמתיים יותר, בהם שריפות, בצורות, שטפונות וגלי חום.

ישראל פגיעה מאוד לשינוי האקלים. מאז 1950 עלתה הטמפרטורה הממוצעת ביותר מכ-1.4 מעלות צלסיוס, עד 2100 עלולים לפחות המשקעים בממוצע של 15-25%, לצד עליה בתדירות שריפות, עלייה בגובה פני הים שתצר את החופים ותסכן את המצוק החופי, עליה בעוצמת השיטפונות ובתדירות ועוצמת גלי החום ועוד. אולם במשרד האוצר סירבו לקדם חוק אקלים שאפתני – והשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, ישרה קו עם הדרישה. כך, דנה הכנסת בחוק אקלים חלש, דווקא בזמן שישראל מפגרת מאחורי המדינות המפותחות בהתמודדות עם האיומים הגדולים שמזמן המשבר.

לאור התנגדות חריפה שהציג משרד האוצר שלא הסכים לקדם את החוק אחרת – הוחלט כי הממשלה אמנם תקבע בחוק יעדים להפחתת פליטות גזי חממה (יעד של 30% בסוף העשור, שהינו נמוך בהשוואה בינלאומית, ורחוקים מיעד שנדרש לפי הממצאים המדעיים כדי ליישר קו עם מסלול לבלימת שינויי האקלים – 45%), כשם שעושות מדינות העולם, אולם עם טריק – היא תוכל לשנותם בכל עת, וכך בעצם לא תתחייב להפחית פליטות, הגם שבין כה היא אינה מתקצבת תוכניות בנושא, ופועלת להקמה של תחנות כוח מזהמות חדשות ברחבי ישראל והרחבת קידוחי הגז בים והנפט ביבשה. בנוסף, החוק אולם מציע כי הממשלה תציג תוכנית לאומית להפחתת פליטות ולהיערכות למשבר האקלים, אולם לדרישת משרד האוצר, אשר מסרב לתקצב את התחום בשנים האחרונות, התוכנית תהיה כפופה לשיקולי ״עלות מול תועלת״. קיים חשש כי ההגדרה הרחבה הזו תגרום למצג שווא של אי כדאיות כלכלית, ולויכוחים בין משרדי הממשלה באופן שיבלום את התחום.

משרדי הממשלה עצמם יוכלו לקבל פטור נדיב מקיום החוק, ובכך למעשה גם אילו תהיה תוכנית לאומית – לא יהיו לה שיניים. זאת, שעה שהשלכות שינויי האקלים מכות בכל נדבך בתחומי החיים. בנוסף לכך, כלל לא קבוע בחוק מתי תוצג תוכנית היערכות או תצא לפועל, כך שבפועל ללא מועד – הממשלה כלל לא מחויבת להציג תוכנית, אלא שמדובר ברעיון עקרוני. בחוק מוצגים סעיפים שעלולים להאט את ההתמודדות עם שינויי האקלים. החוק חוזר על החלטות ממשלה שעברו בעשור האחרון, אשר משאיר לממשלה פתח לא לקיימן – ואף קובע כי יוקמו שתי מועצות מייעצות, אחת של מומחים מהאקדמיה, ונוספת כלל מגזרית, בה דומיננטיות ורוב לגופים מזהמים או גופים הבולמים פעולה בנושאי אקלים, כמו משרד האוצר שיזכה ליותר נציגים מהמשרד להגנת הסביבה, התאחדות התעשיינים ורשות הגז. קיים חשש, כי המועצות המייעצות הללו, יוכלו לעכב ישומן של תוכניות וחוקים בתחום. כלומר, הצעת החוק מכבידה על יישומו באמצעות גופים רבים, גדולים ומסורבלים.

כך או כך, שעה שהממשלה מקדמת כעת חוק אקלים בעייתי לו מתנגדים ארגוני הסביבה הגדולים, היא יכולה כבר היום לוותר על קידום החוק – ולקבוע יעדים מחייבים להפחתת פליטות תחת חקיקה קיימת – חוק אוויר נקי. על כן עולה שאלה גם באשר לנחיצותו של החוק, שיישומו אף לא יתוקצב. מנגד, סילמן ויתרה השנה על תקציב האקלים של משרדה, בגובה כ-200 מיליון שקלים.

כעת ההחלטה האם לקדם חוק חלש והצהרתי, מצויה בידיים של ח״כ יעקב אשר. בדיון ארוך במיוחד אשר ערך היום בוועדת הפנים כשש שעות במטרה לקדם במהירות את החוק לדרישת הממשלה (ולאחר שסילמן הסכימה לקידום מהיר של רפורמה ברישוי אשר הקנתה שורה של הקלות לחברות מזהמות), אמר אשר כי "עברנו על הכל ונתתי לממשלה נקודות להתייחסות והם יצטרכו להגיע עם תשובות. אני שואף להתכנס לנוסח שיהיה הרבה יותר פרקטי ונכון. אם הממשלה תבחר לא לשתף פעולה עם העניין הזה אני אסיק את המסקנות שלי לבד. אני כן אומר – כל עוד שישי לממשלה אינסנטיב לחוקק את החוק בכוונתי להפוך את זה לפרקטי כמה שיותר״.