איריס נשר: "אחרי התאונה לא יכולתי ליצור משהו שלם"

אחת היצירות המרכזיות בתערוכה החדשה של איריס נשר ברומא היא שולחן אוכל משפחתי עם צלחות שבורות שנשר ניסתה לחבר עם חוט אדום, דימוי לניסיון לחבר את השברים ולאחות את הפצעים של המשפחה אחרי האסון.

“העבודה נקראת ‘נוף פנימי’ מתוך כוונה לשים את הנוף הפנימי שלי באמנות. כך התחילה סדרה של כמה סוגי כלים — מושלמים לגמרי, כאלה שיותר תפורים ומרוסקים לחלוטין. השולחן מחורר והכלים רקומים לתוכו כשהחוטים נוזלים עד הרצפה”.

השולחן שעליו יצירות הפורצלן שניפצה איריס נשר ואיחתה מחדש בחוט אדום. "התחושה שלי לגבי המושג בית התערערה, התחלתי לעבוד בידיים רועדות ונפש פצועה" | צילום: יח"צ

כבר ארבע שנים, עוד לפני האסון, שנשר, אמנית וצלמת, עובדת על התערוכה "Matter and Maternal" ובתרגום שלה לעברית "החומר האפל של האמהות". היא היתה אמורה להציג אותה לפני שנתיים אך אז פרצה הקורונה והתערוכה הושקה בשבוע שעבר בגלריית “Nomas Foundation” ברומא עד 22 באפריל.

פרספקטיבה על אמהות

התערוכה משלבת עבודות חדשות וישנות של נשר וכוללת עבודות צילום בסטילס, וידיאו ופורצלן. "יש תצלומים של נשים ישראליות יוצרות שאני מצלמת כבר שנים, בהן צרויה שלו, שרה בלאו, נטע גרטי וראידה אדון וכל צילום מופיע עם טקסט שהן כתבו אחרי שיחה בינינו", מספרת נשר. "עם כל אחת מהן דיברתי על הפרספקטיבה שלה על אמהות וניסיתי להוציא סיפור אישי וחשוף ביחס למילה הזו. העבודות נעשו לאורך שנים ועדיין נראות כמו מחקר גדול סביב הנושא. בסופו של דבר, גם הכנסתי את הפרספקטיבה והחוויה האישית שלי".

בתערוכה מוצגת גם עבודת הווידיאו "מחוץ לזמן" שבה תיעדה נשר במשך שנים את בנה ארי, שנהרג בתאונת דריסה בגיל 17, כשהוא נרדם בביקורים במוזיאונים, זה מין דיאלוג בין אם לבנה, עבודה מרגשת שהוצגה גם בתערוכה של נשר במוזיאון הרצליה לפני שנתיים וחצי.

"אחרי התאונה כל התחושה שלי לגבי המושג ‘בית’ מאוד התערערה, וכשהתחלתי לעבוד עם הכלים העדינים בסטודיו עם ידיים רועדות ונפש פצועה, פתאום כבר לא יכולתי ליצור אותם כמשהו שלם והתחלתי לחשוב איך אני מדברת בשפה אמנותית על מה שעובר עליי בנפש".

איריס נשר. "התחלתי לחשוב איך אני מדברת בשפה אמנותית על מה שעובר עליי בנפש" | צילום: אביגיל עוזי

כבר עשור שנשר עובדת עם פורצלן והוציאה ליין בשם “דומסטיקה” (ביתיות בלטינית). "התאהבתי בפורצלן. מצד אחד יש לו מראה דק עדין ושברירי ומצד שני הוא חומר מאוד חזק. את הצלחות עשיתי בהתחלה עבור צילומים שלי, ואז הבאתי אותן הביתה, התחלנו לאכול עליהן וגילינו שיש משמעות עצומה לאכול במשהו שהוא פיסת אמנות. היום יש רשימת המתנה לכלים שלי. הצלחות שבתערוכה הן כמו הצלחות שאכלנו בהן בבית ובתהליך מסובך ומאתגר שברתי אותן ויצרתי את החורים שמאפשרים את התפירה".

למה את מציגה דווקא ברומא?

"נולדתי במילאנו אז איטליה היא סוג של בית שני, אני מעבירה פה הרבה מאוד זמן. ברומא יש כל כך הרבה אמנות ומרתק להציג בה תערוכה עכשווית, גם בגלל שבעבודות יש הדהוד ליצירות איקוניות. שולחן האוכל יכול להדהד ל'סעודה האחרונה' של דה וינצ'י והצילום של ג'וי ריגר כשעליה שכובה השחקנית מורן רוזנבלט, יכול להדהד ל'פייטה' של מיכאלאנג'לו, והווידיאו של ארי מסתיים בשני שוטים שבהם רואים אותי מצולמת ברומא כשהתערוכה הוצגה במוזיאון מקסי".