התחזית המעודכנת של הצבא לעלות המלחמה: 150-140 מיליארד שקל

העובדה שישראל עדיין נמצאת במלחמה עצימה בסוף ספטמבר 2024 היא ההסבר הראשון שמספקת סוכנות הדירוג מודי'ס להורדת דירוג האשראי הכפולה, וההערכה שמצב זה צפוי להימשך ואולי אף להידרדר היא אחד הטיעונים המרכזיים להשארת התחזית השלילית. במקרה הזה, הניתוח של מודי'ס מתכתב באופן ישיר עם המציאות הכלכלית הקודרת של עלויות המלחמה הישירות, שממשיכות לתפוח מעבר לכל התחזיות של משרדי הביטחון והאוצר.

אם לפני שלושה חודשים ההערכה הפנימית של היועץ הכספי לרמטכ"ל (יועכ"ל), תא"ל ד"ר גיל פנחס, היתה שהמלחמה תעלה כ־130 מיליארד שקל בסך הכל, בימים האחרונים התחזית עודכנה וכעת הערכת הצבא ומשרד הביטחון היא שעלות המלחמה תעמוד על 150-140 מיליארד שקל. יש לציין כי מדובר בהערכה שעדיין לא כוללת תמרון קרקעי בלבנון או עימות ישיר עם איראן וזו ניתנה יממה אחת בלבד לפני הפעולה שהובילה לחיסולו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה — כך שבמקרה של הידרדרות ביטחונית נוספת המספרים צפויים להיות גבוהים יותר.

הפער ההולך וגדל בין ההערכות לבין המציאות בפועל צפוי להשפיע באופן ישיר על תקציב המדינה לשנת 2025 ומטיל ספק ביכולת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לשמור על גירעון של 4%. לכלכליסט נודע כי הפערים בין משרדי הביטחון והאוצר בכל הקשור להיקף תקציב הביטחון לשנת 2025 עומדים על עשרות מיליארדי שקלים.

לפי האומדן הפנימי של משרד הביטחון והצבא, הוצאות המלחמה הישירות מאז 7 באוקטובר עומדות כעת על 129 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה, 37 מיליארד שקל הן הוצאות על תשלומים למילואימניקים, 29 מיליארד שקל על תחמושת וחימושים, 19 מיליארד שקל על כלי טיס, כלי שיט, חלפים ואחזקה, 13 מיליארד שקל על אמצעי לחימה, 13 מיליארד שקל נוספים על לוגיסטיקה, 8 מיליארד שקל על מערכות תקשוב ומודיעין, 6 מיליארד שקל על בינוי, עורף ונושאים נוספים ו־4 מיליארד שקל על ריפוי, שיקום ומשפחות.

הגידול המשמעותי בעלויות מושפע בעיקר מהשימוש המוגבר במילואימניקים ובחימושים, הרבה מעבר למתוכנן. במשרד הביטחון ובצה"ל טוענים כי היקף המילואים עדיין גבוה מהתכנון, גם בדרום וגם בצפון. אם סברו במקור כי עם הזמן השימוש במילואימניקים יצטמצם, אז בפועל זה לא קרה וכעת אף מגייסים שוב מילואימניקים נוספים לצפון כאשר צה"ל גייס בשבוע שעבר שתי חטיבות נוספות לצפון. אפילו אם צה"ל לא יבצע תמרון קרקעי בלבנון אבל יגייס כוחות מילואים לטובת מוכנות למקרה כזה, הדבר צפוי להשפיע מאוד על הוצאות תקציב הביטחון, גם בכל הקשור לגידול בהוצאות הלוגיסטיקה, החלפים וכו'.

גם השימוש בחימושים גבוה מהצפוי, כאשר התרחבות החזית הצפונית משפיעה ישירות על הוצאות המלחמה. ימי הקרב האינטנסיביים בצפון בשבוע שעבר כללו שימוש בחימושים אוויריים ומיירטים בעלויות של כ־750 מיליון שקל ביום. מדובר בשינוי משמעותי כי עד לפתיחת מבצע "חיצי הצפון" עלויות המלחמה היומיות צומצמו בהדרגה, ואם בתחילת המלחמה הן עמדו על כ־1.3 מיליארד שקל ליום, אז לפני שבועיים הן התייצבו סביב 100 מיליון שקל ליום בלבד. לזה יש להוסיף שבמערכת הביטחון מדברים על עלויות חימוש הולכות וגדלות על רקע מרוץ החימוש העולמי ואמברגו הנשק שישראל מתמודדת איתו מאז תחילת המלחמה. כמו כן, לעלויות המלחמה ה"שוטפות" יש להוסיף פרויקטים שהמלחמה הפכה לרלבנטיים, כמו השקעה עצומה במתן פתרונות לאיום הכטב"מים שאיתו צה"ל מתקשה להתמודד ובאה לידי ביטוי בהוצאות על אמצעי לחימה.

מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר. באוצר סבורים שהצבא צריך לעדכן את החשיבים כלפי מטה | צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון

מתוך 129 מיליארד השקלים הוצאות, 17 מיליארד שקל כבר תוקצבו במסגרת תקציב 2023, סכום נוסף בסדר גודל של כ־80 מיליארד שקל ייצא כחלק מהוצאות משרד הביטחון במסגרת תקציב 2024, ובמשרד הביטחון מתכוונים שהשארית, שצפויה לעמוד על כ־50 מיליארד שקל, תתוקצב במסגרת תקציב הביטחון של 2025. יש להדגיש כי הסכום הזה הוא רק בשביל לשלם על הוצאות המלחמה של השנה הנוכחית, וזה ללא התחשבות בפעילות צה"ל ב־2025 שגם היא צפויה להיות עצימה מבשנים קודמות. ההערכה היא שהפערים בין משרדי הביטחון והאוצר במשא ומתן על תקציב 2025 עומדים על 30-20 מיליארד שקל, סכום שווה ערך ל־1.5% גירעון. נעלם נוסף בהקשר הזה הוא הוועדה לבחינת תקציב משרד הביטחון שבראשה עומד פרופ' יעקב נגל, שאמורה לתת המלצות אופרטיביות בכל הקשור להיקף תקציב הביטחון ולהרכבו. נכון לעכשיו, ההערכה היא שזו לא תספיק לפרסם מסקנות מקיפות שישפיעו באופן משמעותי על תקציב 2025 אלא רק המלצות ביניים שישפיעו באופן מוגבל על פרויקטים נקודתיים.

במשרד האוצר לא חשופים לחישובי העלויות של משרד הביטחון וצה"ל, ושם מעבירים ביקורת על המספרים היוצאים ממשרדי היועכ"ל. בכירים באוצר ששוחחו עם כלכליסט טענו כי במשרד הביטחון מכניסים עלויות שאינן קשורות באופן ישיר למלחמה, או לחילופין שהיו מתרחשות גם בימי שגרה, כמו רכש או אימונים, לתוך חישוב עלויות המלחמה, וכך נוצר מצג שווא של הוצאות גבוהות במיוחד. הסיבה להתנהלות הזו לתפיסתם היא שבאופן הזה משרד הביטחון יוכל לדרוש יותר תקציב לשנים הקרובות בתואנה כי עלויות הלחימה (כמו גם השגרה החדשה שתיווצר לאחר המלחמה) דורשות תקציב גבוה ממה שסברו בהתחלה.

לא רק זה, אלא שבאוצר סבורים שבמקרים מסוימים משרד הביטחון צריך דווקא לעדכן חלק מהתחשיבים שלו כלפי מטה בעקבות המלחמה הנוכחית. הסיבה לכך היא שאיומים שנתפסו עד כה כמרכזיים, כמו חמאס בעזה – נוטרלו, ויכולות של אויבים אחרים כמו החזבאללה נפגעו משמעותית. כתוצאה מכך, ניתן להסיט את חלק מהתקציבים שהושקעו בהתמודדות עם חזית עזה והצפון לטובת גזרות אחרות מבלי לדרוש תוספות של עשרות מיליארדים שעלולות לגרור את כל הכלכלה הישראלית כלפי מטה עד כדי הגעה למצב של "עשור אבוד" כפי שקרה אחרי מלחמת יום כיפור.