"ההייטק ינצח גם את המלחמה - זה 'הנשק הסודי' של היזמים הישראלים"

בזמן התפרצות הקורונה, שכל העסקים הנמיכו או סגרו פעילות והיו בבתים, פרופ' דפנה קריב, בית ספר אידלסון ליזמות, אוניברסיטת רייכמן, התחילה לשמוע מחברים, בעלי מיזמים טכנולוגיים בארץ, שלא רק שהם עובדים בשיא המרץ אלא שהם גם משיגים הרבה יותר. זה קרה בזמן שכל העולם, כולל המתחרים שלהם - בבתים. הם גם הרבו לומר ש'יהיה בסדר' וש'הכל טוב' בעיצומו של המשבר - כשכלום לא היה בסדר וטוב. זה היה הטריגר עבורה להתחיל לחקור יזמות ישראלית במשבר. "אני אוהבת לתפוס משברים כשהם קורים ולחקור אותם בזמן אמת. זה זה תמיד עדיף מאשר לשאול רטרואקטיבית 'איך הרגשת כשפרץ המשבר?'. התשובות תוך כדי משבר הכי אותנטיות", היא מספרת.

היא התחילה לראיין יזמים בזמן הקורונה, מה שהוביל לספר שכתבה בשם "Startups and Crisis Management" אשר פורסם על ידי Routedge NY. בנוסף, היא פרסמה כמה מחקרים בנושאים כמו לחץ של יזמי טכנולוגיה בזמן משבר, ההון הפסיכולוגי שלהם, ההשתייכות לקהילה ומדדי ההצלחה.

עכשיו, עם פרוץ המלחמה, קריב חזרה לחלק מהיזמים אותם ראיינה אז, במהלך משבר הקורונה כדי לבדוק כיצד משפיעה המלחמה על יזמים צעירים. היא גילתה במחקריה, ומאששת זאת גם כעת, שבמצבי משבר היכולת הניהולית בקרב יזמים צעירים עולה בגלל תכונות ייחודיות ליזמים ובפרט, ליזמים בישראל.

מה, לפי המחקרים שערכת, מייחד את היזמים בישראל בהתמודדותם עם משברים?

"מצאנו שני ממצאים ייחודיים מאוד ליזמים ישראלים ואחד כללי יותר. הדבר המעניין הראשון הוא שבדקנו את רמות הלחץ של היזמים וגילינו שהן סופר גבוהות, ברמה שאת רוצה לקרוא לקרדיולוג כי הם תכף עומדים למות. הם מתמודדים עם לחצים מאוד כבדים גם מבחינה אופרטיבית, גם מבחינת הצוות וגם מבחינה כלכלית. אבל במקביל, גילינו שבתוך זה אצל יזמים ישראלים רמות התקווה והאופטימיות מאוד גבוהות. כל כך גבוהות למעשה, שהלכתי לבדוק שוב את רמות התקווה כי חשבתי שיש טעות, שאולי לא הבינו את השאלה. הם אומרים 'המצב שלי קשה, אני נורא מודאג - אבל יהיה בסדר'.

בדקנו את הכל ב-AI כדי לראות את הסנטימנטים. מצאנו שאצל הישראלים רמות הלחץ מאוד גבוהות אבל הסנטימנט חיובי - הם אומרים אני נורא בלחץ אבל אני אתגבר על זה.

הדבר השני שמצאנו הוא שיש איזשהו רכיב של קהילתיות שאצל הישראלים, מסתבר, זה ה'גיים צ'יינג'ר'. מי שמרגיש שהוא חלק מתוך קהילה, שזה יכול להיות קהילת ווטסאפ או קהילה מקצועית או כל קהילה אחרת - יש להם יכולת ניהול משברים מאוד גבוהה. הם אומרים, מה שלא יהיה יש אנשים סביבי. זה אפילו במינוח - אחים שלי איתי אז אני לא אתרסק. הם נורא לחוצים. יש ירידה בהכנסות, הרבה מהמשקיעים משכו את ההצעות כרגע אז יש השפעות כלכליות בעייתיות אבל הסנטימנט חיובי - הם יתגברו. השייכות לקהילה מאוד חזקה ומשפיעה בהיבטים נוספים. למשל, אלו שמרגישים חלק מקהילה הם יותר פרואקטיביים: הם פונים למשקיעים, הם יודעים שההייטק ימשיך ופונים לכל העולם, לכל מי שאפשר, כדי להמשיך את העסקים שלהם. אנחנו רואים שזה אמיתי, שהם באמת מתנהגים באופן שגם אם הם מתרסקים הם יעלו חזרה, כי העיקר שהם חלק ממשהו גדול יותר ושהם 'עטופים' עם ה'אחים' שלהם. בזמנו פרויד אמר שמה שמחזיק אנשים במשבר זה אהבה ועבודה, זה קצת דומה למה שקורה עכשיו. היזמים חטפו את המכה ב-8.10 אבל החל מה-9.10 הם עובדים ולמרות שהם ממשיכים לבכות על החטופים והחיילים - הם ממשיכים לעבוד.

יש ליזמים הישראלים שתי חוזקות: הקהילתיות, ה"ביחדנס" שלא קיימת ברב מדינות העולם, ושנית התקווה בבחינת 'יהיה בסדר' גם כששום דבר לא בסדר. והיזמים מאמינים בזה וזה הסטימולטור שלהם".

דיברת על שני ממצאים ייחודיים ואחד כללי - מהו הדבר הכללי שמצאתם שאינו ייחודי לישראלים אבל עוזר ליזמים בעת משבר?

"הדבר הכללי הוא שההון הפסיכולוגי של יזמים גבוה יותר באופן לא מוסבר. בניגוד לאנשים שהם לא יזמים אשר אצלם דרגות החוסן, או האושר עולות ויורדות בהתאם למצב - אצל יזמים רמות החוסן כמובן גם יורדות, אבל לא בצורה פרופורציונלית למה שקורה לאנשים שהם לא יזמים. באופן כללי ליזמים יש רמות חוסן גבוהות יותר. אנחנו לא יודעים מה הביצה ומה התרנגולת - האם בגלל זה הם בחרו ביזמות או שהיזמות יצרה אצלם את זה, אבל ליזמים יש רמות חוסן גבוהות יותר גם במצבי משבר".

חוסן, מסבירה קריב, הוא אחד מארבעה פרמטרים שמרכיבים 'הון פסיכולוגי'. השלושה הנוספים הם יכולת ניהול עצמי, אופטימיות ותקווה.

ה'נשק הסודי', מה שלדעתה של קריב הוא המפתח שמאפשר ליזמים ישראלים לצמוח ממשברים הוא, כאמור, הקהילתיות. ליתר דיוק, התחושה שהם חלק מתוך קהילה. "אפילו לא בדקתי אם הם באמת בתוך קהילה, אבל בסדרה של שאלות בדקתי אם הם מרגישים שהם חלק מקהילה, שיעזרו להם בכל מצב, גם ברמה המקצועית, ברמה הארגונית, גם מבחינה כלכלית. הקהילה היזמית בישראל מתרכזת בזמני משבר ובאמת נותנים את המקסימום אחד לשני. כל האמירות האלה של יזמים שיזם ליזם זאב, ושיש הרבה פעמים תחרות לא בריאה - יכול להיות שהן נכונות אבל לא בזמן משבר. למשל, אחד היזמים שדיברנו איתם עכשיו, הוא סביב גיל ה-40 ויזם של חברה מוכרת, אמר לי שהחברה שלו כרגע לא בהפסדים והוא מקדיש חלק מההכנסות שלו לשני סטארטאפים באותו עולם תוכן שנאבקים על חייהם. הוא אמר שזו לא השקעה אלא תרומה. דוגמא אחרת היא של שתי סטארטאפיסטיות טכנולוגיות שלכל אחת מיזם אחר ועכשיו הן החליטו לעשות מעין מיזוג עם חברה נוספת כדי ששלושתן ביחד יצליחו יותר. הן מתחרות אבל עכשיו הן בונות מודל חדש בו כל אחת נותנת שירות משלים ולא שירות תחרותי. יזמת אחרת שלחה לחו"ל פרזנטורים שממש מסתובבים ברחובות עם דגל ישראל ושם החברה. רואים שאף אחד לא נשאר סטטי. הסיסמא הזו של 'ביחד ננצח' כל כך חזקה אצל היזמים והם פשוט לקחו את זה כפשוטו ועושים דברים ביחד. עכשיו, אנשים הם לא פראיירים, הם יודעים מה שורת הרווח ועושים את התחשיב לגביה אם הם מתמזגים או מפרישים כספים לסטארטאפים חדשים - הם לא עושים את זה מתוך אינטרס נסתר אלא מתוך החלטה שעכשיו הם תומכים בקהילה. נקודה. זה חזק מאין כמותו".

את חושבת, לאור מחקרייך והיכרותך עם השטח, שההייטק הישראלי ישרוד את המשבר הנוכחי?

"כן, ההיי טק יצא מהמשבר הזה. ראשית יש פה וייב של עשייה פרואקטיבית, רצון להצליח ולהראות שאנחנו ננצח. זה מזניק את המוטיבציה והביצועים של הרבה חברות היי טק. בנוסף, חלק מהארגונים מצליחים למנף את הפערים שנוצרו דרך פיתוח של עוד שירותים, עוד מוצרים מבוססי-מצב".

בהתבסס על מחקריה בנושא הון פסיכולוגי ודרכי התמודדות למול משבר, לקריב יש מספר טיפים ליזמים טכנולוגיים בזמן המלחמה:

1. נירמול והגדרה מחדש: יזמים רבים מדווחים על רמות לחץ מאוד גבוהות ובכל תחומי המיזם שלהם, ובו בזמן גם על תחושת אפתיות שאינה בהלימה לעוצמות האירועים בחוץ. שני המצבים הללו הם מגננה פנימית מפני הקושי הבלתי נתפס. הכרה ושינון פנימי שלנו שזו הגנה מנרמלת את התחושות, וותנת להן לגיטימציה. ואפילו מאפשרת לנו להודות לעצמינו על הגנה מנטלית כזו. היכולת להודות gratitude ידועה כמייצרת חוסן.

2. אקטיביות דרך 'הַשְגָרָה' (routinization) כלומר תהליך של חזרה לשגרה – "החזרה תהיה בקצב המתאים להרגלי העבודה הקודמים של כל יזמת ויזם, ותכלול צעדים רגילים, למשל להגיע פיסית למקום העבודה, ליצור קשר עם השותפים בחו"ל, לרדת לקנות קפה בבית הקפה שליש העבודה, ועוד. השגרה בזמן משבר מייצרת תחושת ניצחון פנימי, שמעלה משמשעותית הן את האופטימיות והן את החוסן".

3. פרו-אקטיביות- "בניגוד לנקודה הקודמת פה הכוונה היא ליזום פרוייקט שאיננו מכוון ישירות לקידום המיזם/החברה, אלא 'to do good' באשר הוא. למשל יוזמה לשליחת מילים טובות וירטואליות שיזמה יזמת טכנולוגית, יוזמה לחיפוש תרומות לאפודים קרמיים שיזמה יזמת טכנולוגית נוספת. פרוטקאיביות נותנת תחושת משמעות, הרגשה של תרומה שלי למשהו שגדול ממני, וכך מחזקת תקווה ואופטימיות, שהן חלק משמעותי של ההון הפסיכולוגי".

4. לייצר שייכות לקהילה - "זה מרכיב קריטי. המסר 'ביחד ננצח' שעכשיו בתקשורת ובשיח נוגע בדיוק במהות הזו. כלומר: להיות יחד, בקהילות, בנטווריקנג. ההמלצה היא פעם-פעמיים בשבוע להקדיש באופן מכוון להשתייכות לקהילה. חשוב שתיהיה קהילה שיש בה גרעין של אנשים קבועים או לחליפין הרעיון שלה קבוע. עדיף בזום או פיסי, כלומר לא רק להיות פעילים בפורומים (שהתקשורת בכתיבה וירטואלית). המחקרים שלי מצביעים שזה מאיץ הכוח החזק ביותר שיש לנו הישראלים. זה מעלה את כל מרכיבי ההון הפסיכולוגי וקשור באופן משמעותי ליצירת שותפויות, חיבורים עם האקוסיסטם והצלחה יזמית גם בעיתות משבר".

5. להקפיד על צעדים מותאמי-קצב אישי- "יזמים פועלים מהר-עצמתי-מיידי ומותווים על ידי חזון (vision) ארוך טווח. זה חלק מהדנא שלהם. במצב הבלתי נתפש הקיים דווקא עדיף לסגל מקצב אחר, של צעדים קטנים יותר שיש להם תוצאות מיידיות, קטנות כגדולות. יציאה פיסית לעבודה, ייזם פגישת זום עם חו"ל, שיחת צוות, הן דוגמאות לפעילות קונקרטית, קלה להשגה ועם זאת בעלת משמעות אדירה להעצמת החוסן ותחושת המסוגלות העצמית. אפשר לאט לאט גם להגביר קצב, בהתאם להרגשה".