משרד החקלאות: 99.7% מגבעתיים ו-91% מבני ברק לא מסוגלים לספוג גשמים חזקים

החורף אמנם רחוק, אבל איומי ההצפות קרובים מתמיד. מחקר חדשני שמוביל משרד החקלאות גילה נתונים מבהילים: מאז 1990, חלה ירידה ממוצעת של כ־36% בהיקף השטחים הפתוחים שאליהם יכולים לחלחל מי גשמים בגוש דן, כשבחלק מהערים כמעט שלא נותר שטח פנוי. המשמעות: שיטפונות שנחשבו סטנדרטיים עשויים להוביל לנזקים כבדים ברכוש ואף לסכן חיים. כששיטפונות הופכים עוצמתיים ותדירים יותר בשל שינויי האקלים, הם מסכנים אף יותר את האוכלוסייה המתגוררת בערים הצפופות, אשר רחובותיהן עלולים להפוך למלכודת מסכנת חיים.

השטחים הפנויים שנותרו הולכים ומתכסים בטון בתוכניות בנייה חדשות. וכך מאבד הציבור לא רק שטחים ירוקים, אלא גם שטח משמעותי שאמור לשמש מדי חורף כאגן ספיגה למי הגשמים. ארבע ערים נמצאו כמועדות ביותר להצפה בגוש דן, לאחר ששטחי החלחול בהן כמעט ונעלמו לחלוטין. גבעתיים במקום הראשון ובה 99.7% של שטח בנוי, שלא מחלחלים בו מי גשמים; במקום השני, בני ברק עם 91.4% שטח בנוי, במקום השלישי קריית עקרון עם 89.6% שטח בנוי ובמקום הרביעי, קריית אונו עם 86.6%.

שיעור השטח האטום למי גשמים בערי גוש דן

בכמה ערים השטח המבונה גדל בקצב מסחרר, והשנים הבאות עלולות לזלול את מה שנותר משטחי החלחול הפנויים. כך מאז שנות ה־90 במועצה המקומית פרדסיה חלה עלייה של 53% בהיקף השטח הבנוי, באלעד עלה היקף השטח הבנוי ב-49.3%; בכפר קאסם ב־48.7%, בכוכב יאיר ב־46.8% ובגבעת שמואל ב־44.6%.

במסגרת המחקר, משרד החקלאות פיתח מודל חדשני המבוסס על טכנולוגיות בינה מלאכותית לזיהוי אזורים אטימים בהם יש סיכון להצפות ולפגיעה במערכות אקולוגיות לאורך נחלים. הטכנולוגיות שבהן משתמש המחקר, בהובלת ד"ר אלי ארגמן ממשרד החקלאות ועידית טיקוצקי ממינהל המחקר החקלאי, מייצרות מודל המספק מידע עדכני שלא היה זמין עד כה, ועתיד לסייע למקבלי ההחלטות בהיערכות להתמודדות עם נזקי הצפות ושיטפונות. האזור הראשון שנבדק במודל הוא גוש דן, ותוצאות הבדיקה מתפרסמות כאן לראשונה.

״אנחנו רואים שיש לנו פחות ופחות שטחי חלחול באזורים עירוניים. בחלק מהאזורים זה מגיע למספרים פנומנליים״, אומר ד"ר דוד אסף, סמנכ"ל בכיר לניהול משאבי סביבה במשרד החקלאות, ״כשאנחנו מסתכלים על המגמה, אנחנו רואים שהיא מחריפה. במועצות האזוריות יש יותר שטחים פתוחים ולנגר יש לאן לזרום. בעיר — לא. זה אפקט שמייצר אתגר גדול, ומצמצם את זמן התגובה בזמן שיטפונות. אנחנו מתמודדים עם בינוי מואץ ושינויי האקלים. וכשמסתכלים על מה יגרום לשיטפונות להחריף, השינוי בשטחים האטימים משפיע הרבה יותר על השיטפונות משינויי האקלים, אבל יחד הדברים האלו מקבלים עוצמה דרמטית״.

בעשור האחרון התרבו השיטפונות בישראל אך אין רגולטור אחד שעוסק בנושא

כיצד מתמודדים עם האתגרים? לפי אסף, פרויקטים שמבצע המשרד שואפים לתפוס את הנגר בנחלים עצמם, עוד לפני שהוא הופך לשיטפון שמגיע לעיר. ״אנחנו מקימים אתרי ויסות באמצעות רשויות הניקוז. העיר תצטרך להתמודד עם מה שנופל עליה, ולא עם מה שנכנס אליה מנחלי הסביבה. הצלחנו עם זה בנהריה: שני אתרי ויסות שהוקמו בשנתיים האחרונה מתפקדים בצורה נפלאה. בחורף האחרון ירדו באזור כמויות גשם אדירות, וללא הפרויקטים האלה נהריה היתה מוצפת לחלוטין. אתר הוויסות הכי גדול בישראל יהיה פארק אריאל שרון, הוא יווסת כמויות אדירות של נגר שלא יגיעו לגוש דן. בונים שם מחסומים דינמיים לניהול הנגר בעלות של 1.5 מיליארד שקל. באמצעות תמא 1/8, כל יזם שיוסיף למרחב הציבורי משהו, יצטרך לייצר פתרון לנגר באזור הבנייה שלו״.

בלי אסטרטגיה

אולם זה רק חלק מהתמונה. בשנים האחרונות יזמים אכן נדרשו להותיר שטחי חלחול בשטח בנייה כדי לאפשר למים לחלחל, אך ההוראה נהפכה לאות מתה — כשהם קיבלו בזה אחר זה פטורים ממוסדות התכנון. למרות שהתיקון לתמ״א 8 כפי שעבר לאחרונה בממשלה מסדיר את ניהול הנגר בתוכניות בנייה חדשות, תוכניות פיתוח רבות עדיין מקודמות על אזורי הצפה של נחלים ברחבי הארץ ללא פתרונות – תוך התעלמות מהסיכונים.

בינתיים בארה"ב מאות תושבים במיאמי שבפלורידה, מתכוננים להגיש בימים הקרובים תביעות ביטוח בגין נזקי שיטפונות לבתיהם ומכוניותיהם מהשבוע שעבר. שלושה ימים של גשם שוטף עשו את שלהם, כשחלק מהאזורים נאלצו להתמודד עם מנת גשם של חודש שלם ביום אחד, כ־600 טיסות בוטלו ואזהרות על שיטפונות מסכני חיים נשמעו שוב ושוב. באותם ימים, שיטפונות קשים זרעו הרס גם בדרום מזרח סין, והובילו לפינוי של כ־35 אלף תושבים, תוך שהם פוגעים ברכוש ויבולים ומובילים לנזקים בגובה 225 מיליון דולר, לפי ההערכות.

אלו רק שני אירועים על רצף ארוך של אסונות. מאז שנות ה־70, גדל שיעור השיטפונות בעולם ביותר מ־1,000%. שתי סיבות הופכות את האירועים האלו לתדירים והרסניים יותר: ערים המתכסות בבטון ולא מותירות שטחי חלחול למים, ושינויי האקלים — לפי פאנל מדעני האקלים של האו"ם, על כל מעלה אחת של התחממות עוצמות הגשם מתחזקות בעד 7%. עבור ישראל, שכבר התמודדה בשנים האחרונות עם נזקי שיטפונות, אין פה הפתעה גמורה. במשך עשור, למעשה, שילמו חברות הביטוח כ־2.5 מיליארד שקל על נזקי שיטפונות.

בלי כסף

גם אם במשרד החקלאות מטפלים באמצעות רשויות הניקוז בנושא הנגר בנחלים, זה פתרון חלקי בלבד. בישראל, למעשה, אין רגולטור אחד העוסק בנושא ניהול נגר, והוא מבוזר בין ידיים רבות. הפתרונות חייבים להיות שזורים זה בזה, אך אין בשטח ראייה אסטרטגית רחבה. הצעת חוק שנועדה להסדיר את הנושא עברה בקריאה ראשונה בכנסת לפני כעשור — ונגנזה.

ב־2021 הצביע מבקר המדינה על מחדלים בהתמודדות עם סיכוני שיטפונות. הממשלה החליטה לכנס ועדת מנכ״לים כדי להגיע לפתרונות ולהסדיר ניהול של התחום באופן חוצה משרדים.

למשרד החקלאות נדרשת תוספת תקציב של 7.5 מיליארד שקל לטיפול מיידי בשיטפונות

אין צורך לעצור את הנשימה: הוועדה הממשלתית, שהיתה צריכה לסיים את עבודתה לפני שנתיים, לא הגישה עד היום את מסקנותיה ולא קידמה תוכנית בנושא. המשרדים עסוקים בוויכוחים על תחומי האחריות — ולא מצליחים למצוא גורם אחד שייקח על עצמו את ניהול התוכניות להתמודדות עם שיטפונות בערי ישראל.

גם תקציב, ספק רב אם יימצא בשנים הקרובות כדי לייצר פתרונות לערים הנמצאות בסכנת הצפה חמורה. כך למשל, למשרד החקלאות נדרשת תוספת תקציב של 7.5 מיליארד שקל כדי לבצע את הפרויקטים ההכרחיים בתחום שעל הפרק, וזהו רק סכום חלקי וראשוני. במשרד החקלאות שוקדים על תוכנית כלכלית שתתפקד כמעין תוכנית חילוץ המרכזת רשימת פעולות נקודתיות שיש לבצע בשנים הקרובות כדי להתמודד עם נקודות התורפה המשמעותיות. לאחר שהממשלה קיצצה בחדות ב־2024 את תקציב המשרד, כעת נותר התחום כאחד מני רבים שלא מתוקצב והזנחתו עלולה לגרום לאסון.

אורלי בביצקי, מנהלת חוסן אקלימי בארגון ״אדם, טבע ודין״, מסבירה עד כמה חשוב לפעול בנושא: ״המרחב העירוני במצב מסוכן, עם תשתיות מוזנחות שאין ביכולתן להכיל אירועי גשם חריגים, מערכות ניקוז שאינן מתאימות לשינויי האקלים, תקציבים דלים ולא מנוהלים ושלטון מקומי שלא ערוך לנהל אירועי טבע חריגים.

"בניהול נגר נכון, אפשר היה לתפוס כ־200 מיליון קוב מים לפני שהם הופכים לשיטפונות, ובכך לחסוך כמות ששווה להפקה של שני מתקני התפלה ממוצעים בשנה. בשנת 2021 פורסמה טיוטת התוכנית הלאומית לניהול סיכוני שיטפונות אך מאז לא נעשה כלום, בעוד שמדינות אירופה, ארה"ב ואחרות נערכות זה שנים לתופעות אלו, ישראל מתעלמת. יש לכך השלכות בריאותיות, חברתיות וכלכליות שרק ילכו ויעמיקו״.