סיידוף מתח ביקורת פומבית על מנכ"ל שיכון ובינוי, 10 ימים אח"כ הוא התפטר

עשרה ימים בלבד חלפו מאז שנתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי, אמר בראיון לכלכליסט כי בכוונתו להעמיק את מעורבותו בחברה, לאחר שאיבדה את אמון המשקיעים, ועד שהמנכ"ל תמיר כהן הודיע אתמול לדירקטוריון על החלטתו להתפטר. זאת לאחר כמעט ארבע שנים בתפקיד ושש שנים בקבוצה, שבה כיהן קודם לכן כיו"ר.

כפי שנחשף בכלכליסט, כהן שלח אתמול לדירקטוריון מכתב, ובו כתב כי הוא עוזב את החברה, בראש ובראשונה בשל רצונו לגבש קבוצת משקיעים שתרכוש את השליטה בשיכון ובינוי: "ברצוני להודיעכם כי החלטתי לסיים את תפקידי כמנכ"ל החברה. לאחרונה נוצרו נסיבות מיוחדות ולפיהן אני מתרשם כי יש ביכולתי, יחד עם משקיעים אחרים, לרכוש חלק, או את כל, מניות השליטה בחברה, אשר אני מאמין ביכולתה לצמוח באופן משמעותי".

עם זאת, כהן לא התעלם מכך שלהחלטה של סיידוף — שמונה לראשונה בשבוע שעבר כדירקטור בשיכון ובינוי, ובכוונתו להתמנות ליו"ר — להעמיק את מעורבותו בחברה יש קשר להתפטרות: "יחד עם זאת, העובדה שבעל השליטה החליט להיות מעורב יותר בניהול החברה, הובילה אותי למסקנה כי יהיה נכון וראוי בשלב זה שאקדם את המהלך כשאני מחוץ לחברה".

רכישת השליטה בשיכון ובינוי אינה מהלך שיהיה קל להוצאה לפועל עבור כהן. סיידוף מחזיק ב־41.2% מהמניות, ששווי השוק שלהן כיום הוא 1.6 מיליארד שקל, והוא לא צפוי להיפרד מהשליטה ללא קבלת פרמיה נאותה. לפיכך, לשם רכישת השליטה כהן יצטרך לגייס כסף רב. כמו כן, הוא יצטרך להגיע להסכמות עם סיידוף, והדבר לא מובטח לו, הגם שסיידוף מנסה זה שנתיים למכור את השליטה בשיכון ובינוי. בין היתר, הוא ניהל מגעים עם קרן אייפקס, שאת פעילותה בישראל מובילה זהבית כהן, ועם קרן הגידור ברוש של אמיר אפרתי, גיל דויטש ורוני בירם.

לכך יש להוסיף את העובדה שכהן עצמו מחזיק ב־0.2% בלבד ממניות שיכון ובינוי. באמצע 2022 הוא אמנם חתם על הסכם לרכישת 4% ממניות החברה מידי סיידוף, עם אופציה לרכישת 7% נוספים באמצעות קבלת הלוואה מסיידוף — אך ההסכם לא יצא לפועל בסופו של דבר.

המועמד הפנימי הבולט לרשת את כהן הוא עמית בירמן, שמאז 2020 מכהן כסמנכ"ל הכספים ומשנה למנכ"ל. עד להגעתו לשיכון ובינוי, ובמשך עשור, בירמן כיהן כסמנכ"ל הכספים של שפיר הנדסה, וגיוסו נחשב להישג עבור שיכון ובינוי. קודם לכן כיהן כסמנכ"ל כספים בחברת מל"טים של אלביט מערכות.

סיידוף רכש את השליטה בשיכון ובינוי משרי אריסון ב־2018 תמורת 1.1 מיליארד שקל, שהקנו לו 47% מהמניות. סיידוף ביצע את הרכישה ללא בדיקת נאותות, וכך הצליח גם לגבור על מאיר שמיר וגם לקבל מאריסון הנחה של כ־13% על מחיר השוק. לא היה מדובר בדבר של מה בכך, משום שבאותה עת שיכון ובינוי התמודדה עם חזיתות משפטיות וחשדות חמורים לשוחד, לגבי פעילותה באפריקה. הנתח של סיידוף בשיכון ובינוי ירד לזה הנוכחי לאחר שבאוגוסט 2023 הוא בחר לא להשתתף בהנפקות מניות בהיקף של 600 מיליון שקל.

כהן, שמונה ליו"ר שיכון ובינוי בידי סיידוף זמן קצר לאחר הרכישה, הפך ביולי 2020 למנכ"ל בפועל במקביל לתפקידו כיו"ר, לאחר שאייל לפידות פרש בתום קדנציה קצרה של שנה בלבד. באוקטובר 2020 אישרו לו בעלי המניות של שיכון ובינוי להחזיק באופן קבוע הן בתפקיד המנכ"ל והן בתפקיד היו"ר לפרק זמן מוגבל, ובמאי 2022 הוא ויתר על תפקיד היו"ר ונותר בלשכת המנכ"ל.

במאי 2021, תחת ניהולו של כהן, שווי השוק של שיכון ובינוי הגיע לשיא של כ־10 מיליארד שקל. אולם מאז, על רקע מהלכים עסקיים שונים ובשל עליית הריבית, השווי שלה צנח באופן משמעותי, וכיום הוא עומד על 3.8 מיליארד שקל בלבד, תוך שהחברה יוצאת ממדד הדגל של הבורסה, ת"א־35.

למעשה, מאז מינויו של כהן למנכ"ל בפועל ועד אתמול ירדה מניית שיכון ובינוי ב־47%, בעוד מדד ת"א־125, המדד המייצג של הבורסה שבו היא נכללת, עלה ב־43%. כלומר, מניית שיכון ובינוי הניבה תשואת חסר שלילית של 90%, מה שמחק כמעט לחלוטין את הרווח של סיידוף על הנייר, שבשיא הגיע לכ־3.5 מיליארד שקל.

סיידוף, שמתגורר בארה"ב, העניק לכהן יד חופשית לחלוטין בניהול שיכון ובינוי, והוא ביצע כמה מהלכים שהובילו לכך שגיבנת החוב של שיכון ובינוי גדלה. נכון לסוף הרבעון הראשון של השנה הנוכחית החוב הפיננסי של שיכון ובינוי עומד על 13.4 מיליארד שקל והחוב הפיננסי נטו על 6.7 מיליארד שקל. לשם השוואה, בסוף הרבעון השלישי של 2020, שלאחריו נכנס כהן ללשכת המנכ"ל, החוב הפיננסי עמד על 8.9 מיליארד שקל והחוב הפיננסי נטו על 6.5 מיליארד שקל.

נטל החוב של שיכון ובינוי גדל, בין היתר, בשל רכישת קרקעות לבניית דיור להשכרה בשדה דב בת"א תמורת כ־2 מיליארד שקל, עסקה שמומנה ברובה באמצעות אשראי בהיקף של 1.5 מיליארד שקל. העסקה הזו בוצעה בתחילת 2022, חודשים אחדים לפני שהריבית במשק החלה לעלות באפריל אותה שנה — דבר שהפך את מימון החוב המדובר ליקר ומעיק. שיכון ובינוי מקדמת פרויקטים של בניית דירות להשכרה גם בלוד, בדרך השלום בת"א ובאור יהודה. עד כה היא מחקה סכום מצרפי של כמיליארד שקל על כל הפרויקטים האלה.

בראיון לכלכליסט לפני עשרה ימים אמר סיידוף כי "מה שקנינו בשדה דב היה לא לעניין, אידיוטי, הזוי. זו היתה טעות חמורה לקנות בנייני דיור להשכרה לפני שהריבית התחילה לקפוץ".

סיידוף הוסיף כי "איבדנו את אמון המשקיעים ובצדק. אם אני הייתי משקיע — הייתי מאבד אמון. הייתי מענטש פר־אקסלנס כבעלים: רק הכנסתי כסף לחברה ולא הוצאתי כסף. אבל מה שיש בחברה זה בעל שליטה שלא שולט, לא נמצא בעניינים. וחברה ללא שליטה זה לא טוב. בעל השליטה שלא שולט זה לא בריא. מי אחראי? אני. כאדם הייתי נותן לעצמי ציון גבוה מאוד, אבל בתור בעלים הציון הוא נכשל, בגלל שלא הייתי שם. אי אפשר להזניח חברה. בשנה שעברה באתי, אף פעם לא ליותר משבוע. הייתי מעורב חודשיים בקיץ ומיד אחר כך פרצה המלחמה. התמקדתי בנושאים יהודיים שאני עוסק בהם בגלל המצב. אז תמיד אפשר לתת תירוצים — אבל אני לא מאמין בזה. תירוצים זה למפסידנים". באותו ראיון הוא הדגיש כי "עכשיו המבט שלי הוא לטווח רחוק, אבל אני צריך לבוא לארץ ולהגביר מעורבות. אני לא מאשים את המשקיעים".

כשנשאל אם הוא מאשים את כהן השיב: "דבר כזה לא אגיד. אם המנכ"ל פישל, הכישלון הוא שלי, ואני צריך לקחת אחריות על הכישלון הזה".