משבר האקלים מכה בעגבנייה, ועכשיו היא גם חטפה וירוס

העגבנייה נחשבת לפרי פופולרי במיוחד בישראל. היא מככבת בכל הארוחות וקשה לדמיין את שולחן האוכל שלנו בלעדיה. אולם בחודש האחרון ישראלים רבים לא מצליחים למצוא עגבניות במרכול הקרוב לביתם, וכשהן כבר מופיעות על המדף - מחירן מופקע ואיכותן נמוכה. הפסקת היבוא מטורקיה ועצירת האספקה מירדן, בגלל חשד לכולרה, גרמו למחסור של 40% בעגבניות בשווקים. לכך הצטרפו גם קשיים מקומיים: הסתמכות על יבוא גובר הפחיתה מהייצור המקומי, והוא גם הולך ופוחת כל שנה בשל שינויי האקלים, ואליהן מצטרף גם וירוס אלים שיכול בקלות לחסל חממות שלמות.

כל שנה, נקטפות בעולם כ־189 מיליון טונות של עגבניות, שרובן גדלות בקליפורניה, סין ואיטליה. אך משבר האקלים מוביל לשיבושים על מדפי המרכולים, ואלו צפויים לגבור. בקליפורניה למשל, דווח ב־2022 על יבול של 9.5 מיליון טון עגבניות, לעומת 12 מיליון טון בשגרה. הסיבה: שילוב של טמפרטורות גבוהות וממושכות ובצורת מתמשכת.

גם יצרני הקטשופ בלחץ

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature צופה כי עליית הטמפרטורה תוביל ב־2050 לירידה קבועה של כ־6% ביבול העגבניות באיטליה ובקליפורניה, ובין 2050 ל־2100, קטיף העגבניות אף עשוי להצטמצם בחצי - בתרחיש מחמיר, אך ריאלי. את ההשלכות כבר מרגישים הצרכנים בכיס. חוקרים ממכון פוטסדאם לחקר השפעות האקלים והבנק המרכזי האירופי, מצאו כי עד 2035, שינויי האקלים עלולים להעלות את מחירי המזון בסביבות 1% עד 3% מדי שנה. הסיבה העיקרית: אי הסתגלות של תוצרת חקלאית לחום.

כך למשל, בשנה שעברה, התמודדו מרכולים בבריטניה, המסתמכת על יבוא, עם מחסור בעגבניות שמקורו בגל חום קיצוני שהשפיע על המגדלים בספרד ובאיטליה. באזור אקסטרמדורה בספרד טמפרטורות גבוהות וגשמים עזים במאי ויוני, ולאחר מכן גלי חום ביולי, גרמו לירידה של 10% בתבואה. במרוקו בשנה שעברה, כפור בלתי צפוי באביב הרג את הפירות החדשים. מחיר של ק"ג עגבניות בשווקים עלה מכ־5 דירהם מרוקאיים (חצי דולר) ל־12 דירהם (1.2 דולר) מיד לאחר מכן. ממשלת מרוקו הטילה אז איסור חלקי על יצוא עגבניות, וחקלאים דיווחו כי הם מוותרים על גידול העגבניות, בשל העלויות הכרוכות בכך. היום, המחיר כבר מטפס לכ־18 דירהם.

גם גידול העגבניות בישראל נפגע. במשרד החקלאות מסבירים כי בשנים האחרונות פחת היצור המקומי בשל שינויי אקלים ווירוסים שפגעו בתפוקה, ומדיניות שעודדה יבוא. בשנתיים האחרונות, הגיע הייצור המקומי לשפל: 119 אלף טונות ב־2022, ו־114 אלף טונות בלבד ב־2023. המחסור בעגבניות הזניק את המחיר ל־30 שקל לק"ג, והוא צפוי להאמיר עד נובמבר. ניסיונות משרד החקלאות לעודד חקלאים לשתול עגבניות בחודשי הקיץ לא הועילו: החום הכבד פוגע ביבול ומצמצם את יכולתם להרוויח, ולכך נוסף וירוס המחסל יבול רב.

עגבניות רגישות במיוחד לשינויי טמפרטורה, וימים ולילות חמים פוגמים בתהליך ההפרייה התקין שחיוני ליצירת הפרי. העלייה הדרמטית במספר הלילות החמים בשנה, בארץ בכלל ובנגב המערבי, אזור הגידול המרכזי של עגבניות בפרט, גרמו לכך שהיבולים פוחתים בהתאם. במשרד החקלאות מעריכים שבקבות זאת יצטמצמו האזורים שבהם ניתן יהיה לגדל עגבניות בבטחה בישראל.

ד"ר מיכל לוי, המדענית הראשית במשרד החקלאות | צילום: אסי אפרתי

״בישראל צורכים 18 אלף טונות בחודש של עגבניות מכל הסוגים. הייצור המקומי מכסה 10,000 טונות, ו־8,000 טונות משלימים ביבוא״, מסבירה ד״ר מיכל לוי, המדענית הראשית של משרד החקלאות. ״עיקר הבעיה מתחילה באוגוסט: הלילות חמים מדי, ורואים ירידה ביבול. זה מסתיים בדצמבר. אנחנו ממש רואים איך התהליך מתעצם, במיוחד בחמש השנים האחרונות. החורף הולך ומתקצר והקיץ מתארך. אזור הגידול המרכזי של העגבניות הוא חבל תקומה, ונוצרה סיטואציה מורכבת של אזור שחווה משבר אקלימי, ונמצא כעת במצב קשה בגלל המלחמה״.

המצב מוביל חברות לגשש אחר פתרונות: כך למשל יצרנית הקטשופ היינץ, שמתבססת על העגבניות הגדלות בקליפורניה הכפילה את ההשקעה שלה בחמש השנים האחרונות בניסויים שיובילו לזיהוי זן עגבניות שיכול להתמודד עם טמפרטורות גבוהות. משרד החקלאות ומנהלת תקומה הודיעו לאחרונה כי ישקיעו 15 מיליון שקל במשך 5 שנים במחקר שמטרתו להגביר את ייצור העגבניות בישראל ואת איכותן, תוך מציאת שיטות להתמודדות עם שינויי האקלים והמזיקים.

לפעמים, הפתרונות נמצאים ממש מתחת לאף, וייתכן שבמכון וולקני קרובים לפרוץ את הדרך עבור העולם. פרופ׳ משה לפידות (מנהל המכון למדעי הצמח), וד״ר מיכל ליברמן־לזרוביץ (חוקרת במכון למדעי הצמח), עומלים על מחקרים שיסייעו לעגבניות להתמודד טוב יותר עם חום כבד, ולפתח עמידות בפני וירוס הטובמו (ToBRFV), נגיף היוצר כתמים חומים בפרי, שהפך להרסני עבור המגדלים.

״לכל מין יש טווח טמפרטורות אופטימלי שבו הוא מייצר פרי בצורה מיטבית״, מסבירה ליברמן־לזרוביץ', "טמפרטורות קיצון פוגעות ביכולת הזאת ולכן כמות הפרי קטנה״. אולם זו לא גזירת גורל, אלא במצב שטופח לאורך שנים, בגלל המעבר לחקלאות מתועשת והעדפות צרכנים. "הפירות והירקות שאנחנו אוכלים היום עברו סלקציה מוכוונת לצמחים "מפונקים". הם בעלי תכונות המסייעות להם לגדול היטב בחממה, תחת אספקה קבועה של מים ודשן, וטיפולים לסילוק מזיקים ומחלות, ואין להם היכולת להתמודד עם אתגרי השעה, כגון העלייה בטמפרטורות הסביבה. יש לכך יתרונות, זה הצליח להגדיל כמויות יבול. אבל בשנים האחרונות נכנס שחקן חדש - האקלים המשתנה, ודווקא הזנים שטיפחנו בעבר, רגישים לכך".

כאן בדיוק נכנס לפעולה המחקר היישומי של ליברמן־לזרוביץ׳. המפתח לשינוי הוא בתכונות שנמצאות במיני הבר, שלרוע המזל טעמם רחוק מהעגבניות שאליהן התרגלנו. במכון וולקני מנסים לאתר את מציאת הגנים שאחראיים על עמידותן לחום של עגבניות הבר, במטרה להטמיע אותם בעגבנייה המודרנית שלנו. ״זיהינו איזה מקטעים גנומיים הגיעו ממין הבר״, מתארת ליברמן־לזרוביץ'. ״כשנדע מהם הגנים שמקנים לצמח עמידות לחום, נוכל לפתח עבורם סמנים מולקולריים ולהטמיע את התכונות האלו בזנים שהחקלאים משתמשים בהם - זה תהליך שיכול לקחת כחמש שנים״.

זן שעמיד בפני וירוס הטומבו הקטלני

הנזק שגורמות טמפרטורות גבוהות לעגבניות הוא עז, אולם מתגמד בשנים האחרונות אל מול הנזקים שמסב וירוס הטובמו, שמסוגל לחסל שדה שלם בפשטות ובזריזות. ״זה וירוס חדש שהתחיל להתפרץ אצלנו ב־2014״, מספר פרופ' לפידות, שחוקר וירוסים ומנגנוני הגנה בצמחים.

הווירוס מתפשט גם הוא בעידן של התחממות גלובלית מואצת, מסביר לפידות: ״הוא עמיד לטמפרטורות בלתי נסבלות של חום: אם וירוס אחר מתעלף ב־40 מעלות צלזיוס, הוא גם ב־60 מעלות ממשיך לשגשג, והעגבנייה תמות הרבה לפניו. עם קצת מזל והרבה עבודה שחורה הצלחנו לפתח עגבנייה עמידה בפניו. זיהינו גן שגורם לעצירת התפשטות הווירוס הזה. אנחנו בין הראשונים בעולם שיש להם עכשיו עגבנייה תרבותית עמידה. הטעם שלה לא מצטיין, אבל אפשר להשתמש בה ובאמצעות שיטות קלאסיות של שיבוח אפשר להחדיר את העמידות הזו גם לזני איכות״.

לדברי לפידות, זהו פתרון הכרחי, שיכול גם לשנות באופן ניכר את השדות בישראל: ״העגבניות העמידות שיש לנו היום לא מגלות סימפטומים בכלל כלפי הווירוס והפיחות ביבול מאוד נמוכה. אם ייכנסו זנים עמידים כאלו, יכול להיות שיבול העגבניות בישראל יעלה ב־20% במכה בארץ״.

אשר ללוחות זמנים, חברות שעוסקות כעת בהטמעה של העגבניות העמידות לווירוס, נמצאות שלב אחד לפני מסחור. והמחקר היישומי של פרופ' לפידות נמצא במרחק של כשנה מהשווקים. ״יכול להיות שבזכות הכסף שהשקיע משרד החקלאות הישראלי, יהיה בשנה הבאה פתרון שיגיע לכל העולם״, הוא אומר. באשר למחקר של ד"ר ליברמן־לזרוביץ', שעוסק בהתמודדות עם חום, זה כאמור יבשיל בעוד כחמש שנים,

בקרוב, יחלו פרופ' לפידות וד"ר לזרוביץ'־ליברמן לעבוד יחד, כדי לשלב את שני הפתרונות: עמידות לחום ועמידות מפני הווירוס הקטלני, בעגבנייה אחת. ״אם צמח העגבנייה סובל כי חם לו, הוא יהיה הרבה יותר רגיש להתקפה של הווירוס״, מסכמת ליברמן־לזרוביץ'. ״לכן חשוב לשלב את שני התחומים".

המחקר בוולקני מתקדם למדי. אלא שכדי לרוץ קדימה ולהגיע להטמעה בשדה בקרוב, חסר דבר אחד: מימון. משרד החקלאות אמנם מימן את המחקר שזיהה את אחד הקווים הגנטיים, אולם המחקר השני של ליברמן-לזרוביץ נעצר לעת עתה, בשל קשיי מימון. כדי להתקדם עם המחקר שכבר מראה תוצאות, יש צורך בתשתיות לפיתוח זן, שלא נמצאות במכון וולקני. עבור כך, נדרש מימון נוסף וחיבור לחברת זרעים. את המרווח הזה, יכול למשל משרד החקלאות לממן אם הוא ייקח ביד אחת חוקר ובשניה חברה, ויגיד - תרוצו יחד. בדומה להליך שמתקיים במשרד הכלכלה. לא מדובר בפער גדול לגישור: כמה מאות אלפי שקלים עד שני מיליון שקלים, יאפשרו לקחת את המחקר שלב קדימה ולהביאו לשיתוף פעולה עם חברה מסחרית.

״בבעיות בוערות, צריך לפעול בכמה מישורים במקביל, המיקוד במיזם הנוכחי מאוד טכני ויישומי - להגיע כמה שיותר מהר לשדה״, מסביר משה. ״זה לגיטימי אבל מה שאנחנו עושים גם חשוב. גנטיקה היא תהליך יותר ארוך, אבל אלו הפתרונות הכי טובים, הם מוטמעים בתוך הצמח. אם העגבנייה עמידה לחום, לא מעניין אותה אם המאוורר בחממה מקולקל או לא. בטייוואן יש 100% אחוזי לחות, העגבנייה עמידה שם כי היא לא מתייבשת. היא לא צריכה מזגן. בישראל ב-30 מעלות כולן מתעלפות. פתרונות טכניים כבודם במקומו מונח, אבל הטמעה בעגבנייה זה משהו שיחזיק מעמד לאורך זמן ואפשר גם לשפר בעתיד אם צריך. צריך לחבר בין הדברים״.