"המצב קשה, אבל אסור לממשלה לגעת בחסכונות של הציבור"

"המצב קשה, אבל גם בעבר המדינה מעולם לא נגעה בחיסכון של הציבור. אני מקווה שהמסורת הזאת לא תישבר גם הפעם", כך התייחסה אביבית בנדר, מנכ"לית קבוצת קלי, לדברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מלפני כשבועיים, שלפיהם יותר ויותר חסכונות של הציבור צריכים להיות מושקעים בישראל.

בנדר אמרה את הדברים בפאנל שעסק בתכנון פנסיוני וחיסכון ארוך טווח ונערך במסגרת בכנס השקעות ופיננסים של כלכליסט ומגדל. לדבריה, "אם המדינה מעוניינת לנתב כספים למקומות מסוימים, היא צריכה להשקיע בתמריצים כך שיהפכו את אותם מסלולים לאטרקטיביים עבור המשקיע".

בפאנל, שהתקיים בהנחיית כתב כלכליסט שקד גרין, השתתפו גם מיכל גור-כגן, מנהלת חטיבת חיסכון ארוך טווח ובריאות במגדל, וד"ר אלכס קפלון, מומחה לכלכלת אריכות הימים מהפקולטה למינהל עסקים במכללה למינהל.

מיכל, אנחנו אחרי שנה וחצי של מלחמה, מהפכה משפטית ואובדן אמון הולך ומעמיק של הציבור. האם אתם מפחדים להשקיע את החסכונות של הציבור והעתיד שלו? שיניתם משהו באסטרטגיה?

מיכל גור-כגן: "המטרה שלנו כגוף שמנהל 405 מיליארד שקל היא להשאיר את התשואות שלנו תוך ניהול סיכונים, וזה אומר לפזר פיזור גיאוגרפי של הכספים, במיוחד שרואים שהכסף הפנסיוני גדל בשיעורים ניכרים והשוק והכלכלה המקומית הפכו להיות קטנים על הכסף המוסדי. לכן ראינו הסטה משמעותית לחו"ל. אם מסתכלים היום רואים שהפרופורציה של השקעה בחו"ל גדלה משמעותית.

"אנחנו מאוד מאמינים בכלכלה הישראלית. אנחנו חושבים שהיסודות שלנו חזקים, ויש לה מקום של כבוד בתוך התיק המוסדי שמנהלים. אנחנו גם חושבים שכתוצאה מהמלחמה יש עליות ומורדות, אבל היא יצרה הזדמנויות גם בעולם השכיר, אבל גם בעולם החוב, האקוויטי, האג"ח הממשלתי.

"אני חושבת שאחד הדברים שלא נאמרו הוא ההזדמנויות שהמלחמה תייצר בעולם הריאלי. השקעה בתשתיות, נדל"ן, תיירות, חקלאות וכל הענפים שנפגעו. אחרי המלחמה יש סיכוי גדול שנראה כסף מוסדי חוזר הביתה מבחינת הפרופורציה של ההשקעות. לממשלה יש דרכים לעודד את זה, אבל לדעתי זה יקרה באופן טבעי".

אביבית, את עובדת עם הצד של החוסכים עצמם, ובין היתר עם מרוויחי שכר גבוה. האם הבקשות להוציא את הכסף מישראל הולכות וגוברות? רואים את הצורך בהסטת כספים לחו"ל?

אביבית בנדר: "כן בהחלט. בסוף השינוי של התמהיל לא התחיל עכשיו. אנחנו בשוק בטלטלה שמלווה אותנו מהמהפכה המשפטית, ויש הרבה מאוד לקוחות ששמים דגש יותר על לייצא כסף לחו"ל, אבל הכל כמובן מותאם אישית בהתאם לצרכי הלקוחות תוך בחינה של תמהיל נכון בין לוקאלי לחו"ל.

יש מתח בסיסי בין הרצון למקסם תשואה בחסכונות לבין הצורך הגובר והולך של המדינה לגייס חוב שהולך ומתייקר. אלכס, האם כספי החיסכון שלנו צריכים להיות מגויסים למערכה למימון המלחמה?

ד"ר אלכס קפלון: "אם השאלה היא אם כספי החיסכון צריכים להיות מגויסים כחובה רגולטורית – אז התשובה היא ממש לא. אני זוכר את התקופה שכל הכספים שלנו הושקעו באגרות חוב של המדינה בריבית קבועה והתנתקנו מהכיוון הזה. התכוננתי למושב וראיתי כתבה ממרץ על הדו"ח של האקטואר של הביטוח הלאומי שקרנות הביטוח הלאומי נמצאות בידי האוצר בריבית מובטחת של 5.86%, אבל בעקבות זאת ביטוח לאומי אומר שבעוד שמונה שנים ייגמר הכסף.

"האם אנחנו רוצים שזה יהיה המצב בכספים הפנסיוניים שלנו? אני כחוקר מסתכל מה המצב של הלקוחות ואומר לטובתם - ואני חטפתי מכות כיהודי בארגנטינה ואני מאוד ציוני - הכספים צריכים להיות מנוהלים כך שיתחרו עליהם וכך נמקסם את טובת החוסכים שזה כולנו ובעקבות כך את טוב המדינה אז כמובן שלא".

לפני שבועיים שר האוצר הואיל בטובו למנות ממונה קבוע לשוק ההון ובאותה הזדמנות אמר שיותר ויותר חסכונות שלנו צריכים להיות מושקעים בישראל. אביבית, מה החוסך יכול לעשות עם אמירה כזאת?

אביבית בנדר: "בסוף מדברים על החסכונות שלנו כציבור. הבייסיק של חוק הפנסיה הוא להבטיח את הפנסיה לחוסכים כך שתהיה להם הכנסה ראויה בפרישה, וזה באמצעות השקעה במסלולים משיאי ערך. לא ניתן להכניס שיקולים זרים שסותרים את המטרות האלה. החסכונות הם של הציבור ולא של המדינה. אם היא רוצה להטיל אילוץ כזה או אחר זה הטלת מס על כספי פנסיה. אני מאוד מקווה שלא נגיע לשם.

"אם המדינה מעוניינת לנתב כספים היא צריכה להשקיע בתמריצים כך שיהפכו את המסלולים שבהם היא מעוניינת לאטרקטיביים עבור המשקיע. המצב קשה, אבל גם בעבר מעולם לא נגעו בחיסכון של הציבור. אני מקווה שהמסורת הזאת לא תישבר גם הפעם".

גם כששמים בצד את המלחמה, לרובנו יש מערכת יחסים מורכבת עם הפנסיה. בעצם דורשים מאיתנו להקריב מההווה כדי שבעתיד יהיה לנו טוב. מיכל, האם תהיה לי פנסיה שתאפשר לי רמת חיים סבירה?

מיכל גור-כגן: "זו שאלת השאלות כשמדברים על הפנסיה. אם בעבר היינו רגילים לקרנות הוותיקות ששם הקצבה עמדה על בערך 70%, היום בקרנות החדשות כשתוחלת החיים הולכת ועולה ויש ערבות הדדית אז אנחנו בעצם מגיעים ליחס תחלופה של 50% ופחות מזה, מה שאומר שבן אדם פורש יקבל בערך 50% ואפילו פחות מהשכר בקצבה.

"התארכות תוחלת החיים מורידה את ההכנסה, כי מדובר בקרן הדדית ומצד שני החיים מתארכים אז הצרכים גדלים. אחד מכל שלושה אנשים מבוגרים יהיה סיעודי. הצורך הוא בעוד חיסכון, ולכן יש משמעות מאוד חשובה לכך שהציבור יעבור שינוי בתפיסה של כל הדבר הזה שנקרא תכנון פיננסי.

"חייבים לקחת בחשבון גם את הפנסיה, גם את השקעת הכסף הפנוי, גם שיקולי מיסוי, וגם את הביטוחים השונים ובהם ביטוחי בריאות. סביר שהחיסכון של בן אדם צעיר עם משפחה נמוך יותר ממה שיהיה בעוד 30 שנה. מצד שני, הצורך של אדם צעיר בביטוח חיים חס וחלילה אם יקרה אירוע קשה הוא הרבה יותר משמעותי מאשר בגיל 55 ובגיל 60. את התכנון הזה נכון לעשות בגיל צעיר, ולדעת לעשות את ההתאמות במהלך החיים. הצורך של היום הוא לא מה שיהיה בעוד 30 שנה".

אלכס, האם הממשלה צריכה להכריח אותנו להפריש יותר לפנסיה?

ד"ר אלכס קפלון: "ברגע שאומרים לי משהו על להכריח, אני נדרך. לוותיקים יש פנסיות ותיקות והמצב שם טוב יותר. בפנסיות החדשות המצב מורכב יותר. לדעתי מחפשים את המטבע מתחת לפנס הלא נכון. צריך להסתכל האם אנחנו נופלים למלכודת של החשיבה האנושית של ה'יהיה בסדר', ואנחנו אלופים בזה.

"אנחנו תמיד נוטים לחשוב, 'כשאהיה זקן אני כבר אסתדר'. החשיבה האנושית יוצרת הטיה שאני קראתי לה היוון זמן. כמו שמהוונים כסף ואלף שקלים היום שווים יותר מאלף בעתיד. אז גם אלכס הנוכחי אם הוא שווה יותר מאלכס העתידי - לא אחסוך בשבילו. המדינה צריכה לבנות מנגנון שמתחיל להתמודד עם החשיבה על תכנון חיינו. הכסף הוא רק האמצעי לממן את רמת החיים שנרצה לחיות בה".

איך ייראה מנגנון כזה שבו המדינה תחייב אותנו לתכנן את העתיד הפיננסי שלנו?

ד"ר אלכס קפלון: "כמו שהמדינה אומרת לך להתייצב מדי שנה במכון מורשה ולעשות טסט כדי שיבדוק כל שנה שאתה נוהג ברכב תקני, אותו דבר צריכים לעשות עם החיים שלנו. מדברים על הצורך של הציבור לעשות תכנון פיננסי, אבל זה לא יקרה כי אנחנו ומעדיפים את ההווה. החיים מכשילים אותנו, ולכן המדינה חייבת מגיל 40 או 45 פעם בכמה שנים לחייב אותנו להתייצב בסוכנות קלי או בכל מקום אחר שייבחר ולגרום לנו לתכנן את חיינו בעתיד, ואז אנשי מקצוע יאמרו לנו מה עלינו לעשות היום כדי לתכנן הלאה.

"עצם סוגיית התכנון כבר משפרת את ההזדמנויות שלנו. זה מייצר פחות חרדות כי אנחנו שולטים על המצב. אתן דוגמה למה זה לא יקרה 'בהתנדבות'. על פי התקשי"ר, עובדי מדינה זכאים לקופון לוווצ'ר לתכנון פרישה. דיברתי עם נציבות עובדי המדינה. חלק מזערי מהעובדים משתמשים בכך והולכים לבקש את אותו ואוצ'ר למרות שזה חינם. איך זה יכול להיות? האם זו תכונה שקשה לשנות אותה או הרגל? על פי חלק מהמחקרים בנושא הזה, בהם מחקרים שלי, זה יותר קרוב להרגל. בשיטות ומודלים שעוסקים בהם נוכל לעזור לאשים להקדיש יותר חשיבות לעצמם בעתיד".

אביבית בנדר חתמה את הפאנל עם עצות חשובות לחוסכים: "קחו אחריות על העתיד שלכם. יש כמה כללים, ממש על כף יד אחת, שכל צרכן פיננסי חייב להקפיד עליהם - להתייעץ עם גוף מקצועי ואובייקטיבי, להתחיל לחסוך כמה שיותר מוקדם, לא להתבסס רק על המעסיק, ולהסתכל על מכלול הצרכים מדי שנתיים. צריך להסתכל על מכלול הנכסים שרוצים להצמיח ולא רק להפריש לחיסכון מהשכר הקבוע".