הקברניט
גאים באוויר: הטייס הגיבור שלא הורשה לספר שהוא הומו
איאן גליד היה כה אמיץ, אהוב ופופולרי במלחמת העולם השנייה, שממשלת בריטניה הפכה אותו לסמל לאומי - אבל רק אחרי שצינזרה אותו. והוא לא היה היחיד: טייסות לסביות וטייסים טרנסים ספגו עלבונות משום שלא התאימו לאתוס "הטייס הגברי"
שלום, כאן הקברניט; איך יכול אדם הומו או טרנס להיות גיבור מלחמה, מפקד מוערך, עם ערימה של מדליות על החזה ורקורד של חיסול אויבים רבים? איך בכלל קשורה נטייה מינית ורומנטית לטיסה קרבית? אחרי שתכירו קצת את איאן גליד, תגידו לי בעצמכם.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
גליד נולד בלונדון ב-1916 וגדל על סיפורי מגלי הארצות של המאות ה-15 וה-16. הוא אהב להפליג ואף חלם לשוט בעצמו בספינת מפרש אל האיים הנידחים של דרום האוקיינוס השקט. לתחום הטיסה נכנס בנערותו, כבדרך אגב; אביו היה רופא עשיר וטיסה היתה עניין בורגני, כמו רכיבה על סוסים. אבל איאן התאהב בתעופה, ורצה רק לטוס הכי מהר, הכי גבוה - ואת זה אפשר לעשות רק בחיל האוויר.
ב-1936 התגייס והחל לצבור ניסיון בטיסה קרבית, ממטוסים דו כנפיים לספיטפייר ולהארקיין - וגליד היה מאושר; אפילו כשספיטפייר התפרק לו באוויר והוא איבד את ההכרה ובקושי הספיק להתעורר בזמן לפתוח את המצנח בדרך לאדמה, סיפרו המחלצים שמצאו אותו עם חיוך.
ב-1940 נשלחה הטייסת שלו לסייע לצרפת בהדיפת הפולש הנאצי, ואז התגלה גם עוז רוחו: הבחור הפיל מסרשמיט 109, שני מטוסי קרב כבדים מסרשמיט 110, שני מפציצי דורניה 17 ומפציץ היינקל 111 תוך יומיים בלבד.
לא פעם בחר גליד לשים את עצמו בתור פיתיון, מלכודת לגרמנים - ולמשוך אותם אחריו כדי שחבריו יוכלו לצלול אליהם ולנצח בקרב.
אחרי נפילת צרפת ופרוץ הקרב על בריטניה, מונה גליד למפקד טייסת. היחידה שלו קיבלה משימות יירוט מפציצים בלילה - אתגר מסובך ורגיש מאוד, בו מטוסי הארקיין נדרשו לחסל פולשים לאורם של זרקורים מוטסים.
בסוף השנה כבר הפך למפקד כנף (בבריטניה זו דרגה שמקבילה לסגן אלוף, ולא רק תפקיד), והוביל שלוש טייסות למשימות ליווי מפציצים. פעם אחר פעם מצא שיטות לייעל את הליווי, על אף מגבלות הטווח והדלק, והציג ראיה אסטרטגית נהדרת.
ואיאן לא היה מהמפקדים שטסים מאחור; ההארקיין שלו, עליו ציור של פיגארו החתול - דמות דיסני נהדרת - שעט בראש הכוח והיה הראשון להסתער.
הידע והניסיון שלו היו למצרך מבוקש במטה: הקצין קיבל קידום והוצב בפיקוד מטוסי הקרב בתור ראש תחום הטקטיקה ושיטות הלחימה ובהמשך - בתור ראש תחום המבצעים.
בשלב זה החליט המטה הבכיר שהגיע הזמן להשתמש באיאן - וכמו גיבורים דומים לפניו, נשאב לתוך מכונת התעמולה. הוא נדרש להופיע ברדיו ולהלל את הצבא, ולכתוב ספר שיספר על ניצחונותיו. בעודו כותב, פנו אליו ואמרו חביבי - תוסיף, תוסיף שיש לך גם איזו ארוסה, איזו חמודה בבית. אתה יודע, שלא יחשבו שאתה נו, אתה יודע מה.
אבל איאן גם ידע וגם היה; פשוט באותם הימים הומוסקסואליות היתה בניגוד לחוק ועילה להדחה, משפט צבאי ונידוי חברתי. לאף אחד ביחידה של איאן גליד לא היה אכפת מהנטיות הרומנטיות שלו; היו לו אפילו בני זוג מקרב הטייסים והקצינים סביבו.
אבל הגנרלים והתועמלנים רצו את איאן בתור אייקון, לא בתור מי שהוא באמת. לא פלא שהגיבור ניסה בכל כוחו לברוח מההצגה הזאת ולשוב לקוקפיט. הרי למטוס קרב לא אכפת אם בהגאים אוחז גיי או סטרייט - וגם לטייסי האויב. בתחילת 1943 הצליח, והוצב כמפקד כנף בתוניסיה.
כמו באירופה, גם כאן אהבו כל החיילים וכל המפקדים את האנרגיה והשמחה שלו, והתפעלו מעוז רוחו בקרב. לא פעם צלל בספיטפייר לבדו על מטוסי אויב כדי למשוך אותם למארב אווירי, ותפקד בתור פיתיון.
בתחילת אפריל פתחו בעלות הברית במבצע Flax (פשתן; באנגלית זה נשמע יותר טוב), שנועד לקרוע את קווי האספקה של גייסות הנאצים בצפון אפריקה. השיטה היתה לחסל ספינות ומטוסי תובלה שחצו את הים התיכון מסיציליה לחצי האי שאריק, שבצפון מזרח תוניסיה.
אם יאבדו מספיק משלוחים, ייאלצו הגרמנים והאיטלקים להטיל כוחות אוויר גדולים לאבטחת קווי האספקה - על חשבון הלחימה בחזית. וכך יוכלו צבאות בריטניה וארה"ב לנגח יותר בקלות את הקורפוס האפריקאי של היטלר.
הכנף של גליד הובילה את השלב השני של המבצע, בו תפרו מטוסי קרב בריטיים ואמריקאיים את חצי האי, בחפשם אחר משלוחים מעופפים. ב-16 באפריל התפתח קרב גדול בו הופלו שבעה מטוסי תובלה ומספר מסרשמיטים, הקרב האחרון של גליד.
הוא פשוט פקד על טייסים אחרים להישאר ביחד, בעודו מסתער על מפציצים ומושך אש. תוך חמיקה משובלי הכדורים, לא שם לב למסרשמיט 109 שנצמד אליו במקצועיות נדירה: הטייס, אלוף ההפלות ארנסט-וילהלם ריינהרט, שתל צרור קטלני במטוס של גליד והרג את מפקד הכנף.
כל חיל האוויר המלכותי ביכה את מותו; הבחור היה גיבור ומפקד ואגדה; על קברו נחרט שיר תהילה, נכתבו עליו ספרים וכיום יש על שמו רחובות.
הנטיה הרומנטית שלו היתה סתם עוד מאפיין שלו, כמו גובהו הנמוך או צחוקו המתגלגל, לא פקטור בהישגיו ויכולותיו. רק למטה הבכיר היתה בעיה עם העניין. המטה שנתן לאיאן ספיטפייר, אבל לא נתן לו להיות מי שהוא באמת. וחכו, יש עוד: גליד ממש לא היה היחיד.
קחו למשל את רוברטה קאוול, הבריטית הראשונה שעברה ניתוח להתאמה מגדרית והפכה לאישה גם מבפנים וגם מבחוץ. שמונה שנים לפני הניתוח שלה, אחזה בהגאים של מטוס טייפון בשירות טייסת צילום 4, במשימות ביון מסוכנות ביותר.
בנובמבר 1944 הופלה בקרב מעל בוכולט שבמערב גרמניה, ונתפסה בידי הנאצים. עוד בדרך למחנה השבויים הצליחה לברוח פעמיים - אך נתפסה.
עד סוף המלחמה נאבקה רוברטה על שפיותה בשבי האויב בבסיס סטאלגלופט 1 המחריד, ולאחר שחרור אירופה אף נכנסה לתחום מירוצי המכוניות. תגידו, תגידו לי שהיא לא אמיצה.
בואו נעזוב את האי הבריטי, ונעבור אל צידו השני של האוקיינוס: בחיל האוויר האמריקאי היתה מדיניות לא פחות גרועה - שגם הכילה אלמנט מוזר של צביעות. קראו לה "לא שואלים, לא מספרים", והרעיון היה כזה: הנטיה המינית שלך? הדבר הזה שהוא חלק מהזהות שלך אבל לא קשור לתפקיד שלך? מבחינתנו היא אסורה ואתה פסול.
רק מה? אנחנו לא ננסה לברר אם אתה כזה, ואתה - שלא תעז לספר שאתה כזה, כי אז נצטרך להעניש אותך וסוף על הקצינו.
המוני גברים ונשים פטריוטיים התגייסו ובאו לשרת את ארצם למרות התפיסה המוזרה הזאת, כשהם מוכנות ומוכנים להקרבה הזאת, ולא התלוננו יותר מדי - אפילו בעידן ההתעוררות והמודעות של תחילת האלף.
קחו לדוגמה את סגן אלוף ויקטור פארנבאך, נווט F15E שפיקד על מבצעי תקיפה בעיראק, אפגניסטן וקוסובו. בכולם התמודד עם אש אויב, שיבושים, אתגרים בשטח ובכל פעם הושלמה המשימה ברמה נדירה.
אנשים סביבו - מפקדיו ופקודיו כאחד - אמרו שהוא אחד מאנשי הצוות הכי טובים שראו אי פעם, וגיבור לכל דבר. את החזה שלו עיטרו שלל אותות ומדליות - הוכחה שגם החייל עצמו ראה בוויקטור קצין לדוגמה.
ב-2008 התלונן נגד פארנבאך אקס שלו על תקיפה. הפרשה התבררה כתלונת שווא, אך במסגרת החקירה סיפר פארנבאך על היחסים ביניהם. חיל האוויר מיד נבהל, העיף אותו מהטייסת והעביר אותו לתפקיד עורפי, בעוד גוף חקירות מנסה לברר האם יתכן שאחד מאלפי הטייסים בחיל עבר על פקודת "אל תהיה הומו".
בספטמבר 2010 נקבע שכהומו, לא יוכל לשרת בחיל והוא הודח חודשים ספורים לפני השלמת 20 שנות שירות. פארנבאך זעם והחליט לתבוע - ראשית, ממניע תועלתני מובן: פרישה לאחר 20 שנה תזכה אותו בפנסיה גדולה בהרבה. ושנית, ממניע רחב יותר: כדי להזכיר לציבור כמה לא הוגן הוא החוק הזה.
ואכן, באותה השנה בוטל "לא שואלים, לא מספרים" ותחתיו נכנסה לארה"ב מדיניות פתוחה, כשטייסים להטב"ק מקבלים כמעט כל מה שמקבלים חבריהם הסטרייטים (יש עדיין מגבלה על תרומת דם, בנסיבות מסוימות).
אבל ההיסטוריה עובדת מוזר, וגם כשהחברה מתקדמת, יש אחדים שמתעקשים להשיב אותה לאחור: בארה"ב ישנה פעילות מורגשת מאוד של שנאת-להטב"ק, בניצוחן של תנועות שמרניות למיניהן - שמבחינתן, הקוקפיט הוא מקום אך ורק לגברים סטרייטים.
שדרן הרדיו והתועמלן הימני בריאן פישר נימק את המחסור בטייסי קרב בכך שיש יותר מדי הומואים בחיל האוויר, ולכן נמלטים הסטרייטים על נפשם לשוק האזרחי; לא בגלל שחברות תעופה משלמות יותר מחילות אוויר, ומתייחסות בכבוד לעובדים שלהן.
קחו למשל את קאתי דרסט - טייסת קרב מצטיינת ומדריכת טייסים, שהודחה בבושת פנים מחיל האוויר האמריקאי ב-1988 רק בגלל שהיתה לסבית. תוך זמן קצר היא מצאה עבודה בחברת יונייטד איירליינס, הוסמכה על כל מטוסי הצי בזמן שיא וברבות הימים הפכה לטייסת הראשית של החברה - הגדולה מסוגה בעולם.
אבל כל הקידמה והליברליות של זמננו, לא חסרים מקרים של טייסים ואנשי צוות מוכשרים שבורחים משירות ממושך בגלל התעללות, רדיפות והטרדות שספגו. לפי הערכות, כ-60% מחברי קהילת הלהטב"ק בחיל האוויר האמריקאי מסתירים גם היום את זהותם.
לפני שנתיים עזב אדם אדמסקי, טייס מסוק חילוץ במארינס, את השירות - לאחר הטרדה ועלבונות שספג ביחידה רק בגלל שהוא גיי. בתחילה ניסה לזרום עם הבדיחות, להגיד לעצמו שזה מגעיל אבל לא נורא.
אך לאחר תקרית גסה במיוחד פנו אליו אנשים אחרים בבסיס כדי לחזק אותו, וחלקם היו הומואים בארון. והם אמרו לו במפורש: אתה מבין למה אנחנו לא נחשפים? כשהתלונן אדמסקי, מפקדיו מיהרו לטפל משמעתית במטרידים, אבל תרבות ההומופוביה לא נעקרה מהבסיס.
וזה נוגד כל היגיון: ההיסטוריה הוכיחה פעם אחר פעם שפטריוטים עם לב של אריה, גיבורים שמוכנים להסתכן ולהתעלות ולהקריב, באים בכל נטיה ומגדר וצבע ומין. כדי להיות טייס לא צריך להיות דווקא "גברי", וזה בכלל לא משנה אם מחוץ לקוקפיט מעדיפים גברים או נשים, ג'ינס וטישרט או נוצות ופאייטים.
ובכלל, נטיות רומנטיות וזהות מינית של אחרים אינן מגבלות וכלל לא משפיעות עליכם. ולכן, הוגן לתת להם להרגיש בנוח עם מי שהם, ומי שטבעי להם לאהוב. טיסה נעימה!
7 תגובות לכתיבת תגובה