הקברניט
כטב"מ חות'י נגד F35: איך יעצור צה"ל את האיום מתימן?
כמה מסוכנת היא הזרוע הארוכה של המחבלים החות'ים, כיצד היא פועלת, והאם ביכולתנו לשבור אותה? אילו תשובות יש לצה"ל לאיומים כמו טילים בליסטיים כבדים, טילי שיוט חמקמקים וכטב"מים שקשה לגלות ולעצור? "הקברניט" מנתח את האיומים הגלויים והנסתרים
שלום, כאן הקברניט; כניסת החות'ים השיעים ללחימה לא צריכה להפתיע אף אחד - וקלאסי שיפתחו באש על ישראל. לשמחתנו, צה"ל נערך לכך, והיום נבין איך פועל מערך האש האסטרטגי של החות'ים, ומהו האיום האמיתי בסיפור הזה.
לטורי "הקברניט" בנושא מלחמת עזה:
נתחיל בחות'ים עצמם: מה יש להם, ולמה התעוררו ובאו להילחם בנו? מעבר להיותם קבוצת פרוקסי ותיקה במימון והשפעה איראנית, החות'ים פשוט מתים על חמאס: לראייתם, ארגון הטרור הוא חוד החנית במלחמה באויב הציוני, ויש לסייע לו בכל דרך.
עד כדי כך, שבמרץ 2020 הם הציעו מנהיגי החות'ים לשחרר לידי סעודיה קבוצה של טייסי קרב וקצינים שנשבו במלחמתם נגדה - אם רק תסכים לשחרר כמה חמאסניקים מתנגדי משטר. ולכן, טבעי שיתערבו במלחמה שנפתחה במטרה להשמיד את חמאס - וטבעי שישתמשו בידע, באמצעים וביכולות המיוחדות שלהם נגדנו.
שתכירו, לחות'ים יש הרבה ניסיון בקרב מטווח ארוך, יותר מלרוב הצבאות בימינו - וקרב נגד אויב חזק ומתקדם שעטוף בטכנולוגיות הגנה מערביות. הם התחילו לצבור נסיון ב-2015, כשסעודיה החלה להתערב במלחמת האזרחים התימנית לטובת הממשלה הסונית - וגילתה שהחות'ים השיעים הם חתיכת מיגרנה לא צפויה.
ארגון הטרור הזה היה מהראשונים בעולם ששיגרו מל"טים מתאבדים בתור טילי שיוט באופן קבוע ושיטתי, ותקפו כך את תשתיות הנפט הסעודיות ואת ערי העורף שוב ושוב. המתקפה הראשונה לבדה מ-2018 פגעה כך בתי הזיקוק של חברת ארמקו, וגרמה לנזק מיידי של 200 מיליון דולר.
הסעודים, בעלי אחד מחילות האוויר המתקדמים ביותר על הפלנטה, הפציצו חזרה: מטוסי F15, טייפון ואחרים שטפו באש את ערי החות'ים וצנעא נראית כאילו פתחו בה מועדון קרב של רעידות אדמה.
אבל המתקפות לא הזיזו למחבלים התימנים: הם היו רגילים להילחם באפס תשתיות עשר שנים לפני שהגיעו הסעודים, לייצר נשק ולהפעיל אותו מתוך חושות ומערות, ולא פחות חשוב: לתפקד תחת כאוס גמור.
אתם מבינים, יחידות הקו של החות'ים הן מיליציות וכנופיות שמחליפות מנהיגים כמו הגרביים שאין להן. אם לא היה אויב משותף, בקלות היו נלחמות זו בזו ולא פעם הוחלף מפקד בשטח לאחר קרב סכינים עם הסגן שלו.
גם בלחימה התיאום בין יחידות החות'ים די רנדומלי, אך עדיין עובד: הם הצליחו להדוף כך גם את צבא תימן וגם את כוחות סעודיה במקרים רבים.
ולסעודים קשה מאוד להתמודד עם הבלאגן הזה: לך תאסוף מודיעין על מי שבעצמו לא סגור על מה שהוא הולך לעשות. החות'ים הם פשוט אורקים.
איראן ראתה את ההזדמנות, והעמיסה על ארגון הטרור הזה נשק לתקיפה מרחוק, כדי שיוכל לנהל מערכה באש בכל רחבי המזה"ת. זה נשק מסוכן, חלקו מתקדם, ומאז פרוץ מלחמת עזה הפך לבעיה גם עבור ישראל. בואו נכיר את אמצעי הלחימה של האויב הזה, ונלמד איך עוצרים אותו.
נתחיל באיום שנשמע הכי מפחיד - הטילים הבליסטיים: לחות'ים יש טילים שנקראים טופאן. מדובר בגרסה משופרת של טיל השיהאב 3 האיראני, בעצמו גרסה של לטיל הנודונג 1 הצפון קוריאני, שפותח מהסקאד הרוסי המפורסם; בכל הנוגע לאמצעי לחימה, אויבינו מעדיפים לשפר ולא להמציא מחדש.
הטופאן החות'י הוא טיל גדול: אורכו כ-16 מ' ומשקלו בשיגור עומד על לפחות 17 טון. משקל ראש הנפץ נע בין 650 ק"ג לטון, ככל הנראה שאלינו יישלחו טילים עם ראשים יותר קטנים, כדי לאפשר טווח ירי מקסימלי: כאלפיים ק"מ.
זה רחוק: אפשר ככה לשגר מצפון מערב תימן ולפגוע בצפון מערב נתניה. כלומר, פחות או יותר; לטיל כזה יש דיוק מוצהר של 110 מ', אבל כנראה שבפועל הסטיה גדולה בהרבה ויכולה להגיע בקלות לקילומטר.
איך יורים המחבלים את הטילים הללו? הם מותקנים על כלי רכב גדולים, שמוסתרים במערות והריסות ערים. החות'ים יכולים להסיע אחד החוצה, והטיל יהיה מוכן לירי תוך פחות מחצי שעה.
עם השיגור יתחיל הטיל לטפס לגובה של כ-1,200 ק"מ ויצא אל החלל. שם יתפרקו השלבים שלו וראש הנפץ יתחיל בצלילה בליסטית למטרה. נשמע מפחיד, ודבר כזה שפוגע יכול לגרום נזק גדול מאוד.
אבל בימינו מדובר במשהו שלא קשה לגלות מרחוק: הוא עולה מאוד גבוה, כשהוא מאוד חם, ודפוס התנועה שלו מובהק: כל סנסור מתאים יבין שהרגע ארע שיגור. למשל, המכ"מים המעולים של חיל האוויר, שמחוברים לסוללות טילי חץ 2 וחץ 3.
אלו הם הטילים נגד טילים הכי מתקדמים בעולם, שיודעים ליירט את הטופאן התימני אפילו בעודו בחלל, ולהבטיח שלא יגיע ליעדו.
לא נדבר על מעטפת הביצועים של החץ לדגמיו, אבל בינתיים לא החטיא הטיל את מטרותיו בקרב; כן, כבר יורטו כך טילים בליסטיים מתימן, וגם רקטה כבדה מעזה שטסה במסלול גבוה. לאיום הזה יש מענה, שכרגע פועל היטב.
האיום השני הוא טילי שיוט. בניגוד לטיל בליסטי, טיל שיוט טס בדפוס שקשה מאוד לחזות ולצפות, ולכן גם לא קל ליירט.
טילי שיוט מקבלים נקודות ניווט מראש: למשל, תוכנית הטיסה יכולה להתחיל ביציאה מערבה לים וזגזוג בין נתיבים פטרולים של חיל הים האמריקאי, התרחקות מקו החוף הסעודי כדי שלא להסתכן ביירוט, ורק אז לטוס אילתא.
הטילים של החות'ים נקראים קודס 3, והם גרסה איראנית של טיל ה-X55 הרוסי - נשק עם חתימת מכ"מ קטנה שמקשה על גילוי. הוא ממריא מהקרקע עם רקטה קטנה בקצה גופו שמצוידת בסנפירי ייצוב, ואז ינתק אותה וידליק מנוע סילון קטן שמאיץ אותו למהירות של כ-900 קמ"ש.
את השיוט יבצע הקודס התימני בגובה של כמאה מ' בלבד כדי שהחזרי אותות מכ"מ מהקרקע יפריעו למערכות מעקב. בנוסף, כשטסים נמוך מסתתרים ממכ"מים בעקמומיות כדור הארץ; הכל כדי להפתיע את מרחב המטרה.
טיל הקודס 3 ודומיו מצוידים בראש נפץ של כ-400 ק"ג, וזו פצצה מסוכנת; בניגוד להרבה מערכות נשק אחרות שיורים אלינו המחבלים, ראש הנפץ שלו לא נועד רק לפזר רסס, אלא גם לבקע מטרות מבוצרות. איך עוצרים דבר כזה?
עם מטוס הקרב הכי מתקדם בעולם: צוותי ה-F35 של חיל האוויר הצליחו לצוד ולהפיל את טילי השיוט מתימן. אמנם ישנו אתגר במעקב אחר הקודס 3, אבל למטוסי הקרב של צה"ל יש סנסורים שרואים בקלות את חתימת החום של המנוע, ומסוגלים להיצמד אליהם ולהפיל לפי הספר.
חיל האוויר מחזיק מטוסים באוויר ועוד צוותים בכוננות, כך שגם אם טיל השיוט חמק לכוח היירוט הראשון, יצטרפו כלים נוספים ויעזרו באיתור הקודס.
נעבור לאיום השלישי, שהוא טריקי: הכטב"מים של החות'ים, שהשתפרו משמעותית מאז הדליקו בתי זיקוק בסעודיה. הדור המתקדם ביותר נקרא סאמאד 3, וביכולתו לטוס לטווח של יותר מ-1,500 ק"מ ולפגוע בדייקנות עם מטען רסס במשקל של 30-40 ק"ג.
זה אולי לא הרבה, אבל די והותר בשביל לנטרל תחנת כוח, מתג סלולר, או כל יעד אסטרטגי אחר. השיגור מתבצע באמצעות רקטה קטנה, ואף שהסאמאד יכול לשייט בגובה של יותר מ-20,000 רגל, את הדרך יעשה בגובה נמוך יותר וכך להקשות על גילוי ומעקב.
השיגור מתבצע עם רקטה קטנה, ואחריה נכנס הכלי לשיוט. הטיסה איטית, כ-250 קמ"ש, וחתימת מכ"מ קטנה היא בהחלט אתגר לסנסורים. גם דפוס הטיסה יכול להיות נמוך ובזיגזג שמאוד קשה לחזות.
מטוסי קרב יכולים לאתר ולהפיל כטב"מים שכאלה, אך עלולים לאבד אותם בדרך; הם טסים הרבה יותר מהר מהמטרה, מה שמצמצם את זמן הכיוון לפני שחולפים על פניה וצריך לחוג ולהתחיל מחדש.
צוותי F35 ואחרים כבר הצליחו לגלות ולהפיל כטב"מים מתימן, מאיראן וממדינות אחרות, אבל תמיד יש סיכוי שהסאמאד החמקמק יצליח לעבור אותם, ולהתקרב לאילת. כאן נכנסות לתמונה שכבות הגנה נוספות: סוללות הפטריוט שיודעות לגלות ולחסל מטרות בגודל של סאמאד, ואחריהן ניצבת כיפת ברזל שיודעת לצוד כטב"מים כמו שהיא צדה טילים.
ניסויים שנערכו בארץ לפני שנתיים הוכיחו שכיפת ברזל לא סתם מסתדרת עם כטב"מים: ביכולתה להפיל אותם גם כשהם מגיעים בכמויות, בגבהים שונים ובזמני גילוי קצרים. במילים אחרות: אנחנו יודעים איך להפיל את הסאמאד, וכבר הצלחנו בכך.
לכל יכולות צה"ל מצטרפת עובדה חשובה מאוד: אנחנו לא לבד בסיפור הזה. בים האדום משייטות ספינות מלחמה של צי ארצות הברית, שכבר הוכיחו את עצמן: משחתת הטילים קארני היא שזיהתה וחיסלה את מטח הכטב"מים וטילי השיוט הראשון ששלחו החות'ים, בשבוע הראשון למלחמה.
אלו ספינות בעלות מכ"מ מתקדם שיודע לאתר מטרות קטנות וממזריות שכאלה, ובקלות יראו גם טילים בליסטיים. לאורך כל 1,500 הקילומטרים שבין קצה תימן וקצה אילת נמצאות עוד הרבה מערכות גילוי והגנה: גם של סעודיה, שמכירה היטב את חתימות המכ"מ של הנשק החות'י ודפוסי התנהגותו באוויר, וגם של ירדן.
הראשונה סייעה באחד היירוטים באמצעות טילי פטריוט, והאחרונה אף ביקשה מארה"ב לפרוס סוללות הגנה בשטחה. קיצור, על הנייר יש לישראל את כל היתרונות פה: גם טכנולוגיות וניסיון בהפלת איומים מהסוג החות'י, גם מרחב התרעה וגילוי גדול מאוד, וכמו בשיר של הביטלס - קצת עזרה מידידים.
החות'ים צפויים להמשיך לירות, ואף להגביר את הקצב; בפרוץ המלחמה הזאת האינטרס שלהם התמצה בלשמח את הפטרון האיראני ולסייע לחמאס, אך עתה הפכה ההשתתפות לעניין פוליטי.
השחיקה המהירה של תשתיות המחבלים בעזה הראתה שלא מן הנמנע שישראל באמת תצליח למגר את חמאס, וזה מייצר לחות'ים הזדמנות.
החות'ים מבינים שאם יתבלטו בציר ההתנגדות שמנהיגה איראן, יוכלו לקבל ממנה תקציבים וציוד; הרי השורה של "חמאס" עומדת להתפנות בתקציב של טהרן. אמנם ברור להם שאם חיזבאללה ייכנס ללחימה אינטנסיבית מול צה"ל, כל גרוש איראני ילך לשיקום שלו אחרי שחיל האוויר יסיים עם דרום לבנון. אך בכל מקרה ישתלם לחות'ים להתבלט, ואת זה משיגים ע"י שיגור מטחים לעברנו.
אבל ירי חות'י הוא לא החלק הבעייתי בסיפור, לא הרעה הכי רעה שתיפתח מדרום; מנהיגי המחבלים בתימן הצהירו שיתחילו לתקוף כלי שיט ישראליים שעוברים בים האדום. בהחלט יש להם את היכולת: בידי החות'ים טילי חוף-ים מתוצרת איראנית שיכולים לגרום נזק עצום לכל אוניה בה יפגעו.
פגיעה בספינות כאלה תייקר עלויות סחר, ביטוח, ותטיס מחירי סחורות - מה שיגרור השפעה כלכלית מורגשת בישראל, שבטח שמתם לב שכלכלתה גם ככה אינה הקינדר הכי בואנו במכולת. אבל אני פחות מודאג מהתרחיש הזה, ומסיבה אחת: ברור לי שמישהו אחר יפתור אותו עבורנו. מי? כל העולם.
אתם מבינים, טילים נגד אוניות יכולים בקלות לפספס ולהתביית על מטרה אחרת - בטח כשמדובר בנתיב סחר כל כך עמוס כמו הים האדום. הרי דרכו מגיעים לתעלת סואץ גם מהמזרח וגם מהמפרץ הפרסי. ויש הרבה סחורות שעוברות שם - למשל, כל הנפט מהמפרציות לאירופה, והרבה מהנפט שממשיך מהים התיכון גם לארצות הברית.
ולכן, מתקפה חות'ית על ספינה ישראלית צפויה לייקר ביטוח ושילוח גם בשביל כל יתר המפליגים. אם התימנים שכחו כמה מסוכן זה לעמוד בין אמריקאי והנפט שלו, בטוחני שתתארגן קואליציה שתזכיר להם; ארה"ב כבר נכנסה בעבר למלחמה בסדר גודל מלא במזה"ת כדי למנוע מגורמים מקומיים מלגעת במחירי הנפט. תשאלו את סדאם חוסיין, שכיום זמין לשיחה רק בסיאנס ובסיוטים.
בשורה התחתונה, לחות'ים יש אמצעים, כוונות וניסיון שבהחלט מתאימים להטרדת ישראל - אבל הטרדה אינה איום גדול, ואם נחליט שצריך - נדע גם איך להכאיב להם בחזרה. ועדיין, זיכרו שאף מערכת הגנה לא מספקת 100% הצלחה, ולכן קריטי להיכנס למרחבים מוגנים ולהישאר שם כמה שצריך. שימרו על עצמכם, היו עירניים, וננצח.
38 תגובות לכתיבת תגובה