ההולנדי הבלתי מנוצח ינסה לעבור את ליאו מסי ברבע הגמר

בגיל 17, רונלד דה בור היה שחקן מוכשר מהאקדמיה של אייאקס. לואי ואן חאל היה עוזר מאמן צעיר באייאקס שרצה להוציא מהנער יותר ממה שהוא הביא למגרש. "היינו בחדר ההלבשה והוא הסתכל עליי ישר בעיניים", סיפר דה בור ל"את'לטיק". "ואז הוא שאל: 'רונלד, אתה הולך להיות כדורגלן טוב?'. הוא אמר לי את זה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש שאני לא יכול להגיד 'לא'. הוא התקרב אליי ממש לפרצוף. ואז אמר 'כי אני הולך להיות מאמן גדול!'".

דה בור הפך לשחקן אבל רק אחרי שעבר לטוונטה וחזר לאייאקס כדי לעבוד עם המאמן הראשי בזמנו, לואי ואן חאל, הפך לחלק חשוב בקבוצה שזכתה באליפויות הולנד, באליפות אירופה ובאינסוף תארים.

הישירות והביטחון העצמי, שלא לומר היהירות, של ואן חאל אלו הדברים שמאפיינים אותו לאורך חייו והקריירה שלו. ולרוב, אלו הדברים שעזרו לו להפוך את שחקניו לחלקים מתפקדים ברמה גבוהה מאוד בקבוצות מאוד הישגיות.

את הסגנון הזה ואן חאל טיפח במשך 12 שנה כמורה ספורט במגרשים ובכיתות בבתי ספר לילדים ובני נוער, בעיקר כאלו מרקע סוציו־אקונומי קשה. "הניסיון של אינטראקציה יומית עם בני נוער ללא מוטיבציה ועם בעיות רגשיות לא קלות העניק לו יתרון גדול", לפי מאארטן מאייר, הביוגרף הרשמי של ואן חאל. "מהשנים הללו הוא קיבל תובנות פסיכולוגיות שפשוט אין לעמיתיו. אלו כישורים שהוא לקח כדי להתמודד עם שחקנים מקצועיים, שיכולים להיות נרגנים ומתוחים בדיוק כמו ילדים בבית ספר תיכון שדורשים, מצד אחד הרבה הבנה וסבלנות אבל מצד שני גם משמעת קשוחה".

"שחקנים הם כמו ילדים גדולים", ואן חאל אמר בעצמו לפני כמה שנים. "אז יש דמיון בין להיות מורה לבין להיות מאמן. ההבדל הוא במטרה. בבית ספר המטרה היא חינוכית אבל אני חיה של ביצועים ולכן אני רציתי תמיד לעבוד בספורט. אבל, ניגשים לתלמידים בדרך מסוימת, הקשורה לפילוסופיה כלשהי בדיוק כמו שניגשים לכדורגלנים".

הכלים הללו של ואן חאל נועדו להפוך שחקנים לקבוצה. זה מה שעשה לאורך הקריירה שלו. הוא הפך אינדיבידואלים לקבוצה שמתפקדת ברמה הגבוהה ביותר. ואם היה צריך להיפטר מאינדיבידואל מבריק שסירב להפוך לחלק מקבוצה, זה מה שעשה. ואן חאל, לאורך השנים, זרק מקבוצותיו שחקנים שלא התיישרו עם הרוח הקולקטיבית שדרש.

אפילו כשזוכה הבלון ד'אור ריבאלדו דרש לשחק בברצלונה של לואי ואן חאל "כמספר 10" במקום בשמאל ההתקפה, ההולנדי אמר לו שהקבוצה צריכה אותו בשמאל ומה שהקבוצה צריכה יותר חשוב מאיך שהוא מרגיש. "הוא שונא את זה שאינדיבדואל חושב על עצמו", אמר דה בור ל”את'לטיק”. "העיתונים כתבו: 'ריבאלדו הוא השחקן הטוב בעולם, הוא צריך לשחק כמספר 10. לואי חשב: 'הוא מספר 10 אבל לא בקבוצה שלי'. הוא מאוד נגד זה. אפילו אם אתה כוכב, הוא לא רוצה שתעשה מה שמתאים לך אלא מה שמתאים לקבוצה".

גם במונדיאל הזה, ואן חאל מאמין באיכות הקולקטיבית של הקבוצה. "ב־2014 הגענו למקום השלישי במונדיאל עם סגל פחות איכותי", הפתיע. "אני מדבר על איכות הסגל. אני מצפה מהקבוצה להרבה. ברור שזה תלוי ביכולות הטכניות ואפילו מזל, אבל אנחנו יכולים לזכות במונדיאל אף שיש כאן בקטאר הרבה שחקנים איכותיים יותר".

ואן חאל שם דגש מיוחד על המילים סגל וקבוצה. "השחקנים בהולנד מחוברים היטב. הם עובדים ביחד מקצועית וזה תמיד מוסיף להצלחה. הם מוציאים לפועל את מה שאנחנו מדברים עליו וזה לא קורה עם הרבה קבוצות. והייתי מאמן 30 שנה. תמיד יש שחקנים שלא מסכימים איתי ולא מוציאים לפועל את מה שאני אומר. יש מדינות שאין להן קבוצה טובה אבל יש להן איכויות אינדיבידואליות מעולות. אני רוצה להיות דוגמה לקבוצה טובה".

"הוא מאמין בעקרונות שלו", אמר השחקן אריאן רובן בסרט תיעודי על ואן חאל. "מה שאתה רואה ממנו ומה שהוא דורש ממך, זה מה שזה. הוא לא ילך מאחורי הגב שלך וידבר עליך עם אחד העוזרים שלו. הוא לא יתחבא מאחורי מסכה. הוא לא כמו בשאר הכדורגל. אנשים נותנים שואו. אומרים משהו אחד לך ואז משהו אחר לאחר. הוא ישיר מאוד. אותנטי מאוד".

כפועל יוצא מכך שוואן חאל לא שם אף אינדיבידואל מעל הקבוצה, הוא גם תמיד דואג לשחקן האחרון בסגל. "הוא לפעמים קשה. לא תמיד הכי חברותי", סיפר מאארטן מארטנס, ששיחק עבור ואן חאל באלקמאר. "אבל הוא לא מתעניין רק ב־3-2 כוכבים שלו. הוא רוצה לדעת מה קורה עם השחקן ה־18 וה־19. השחקן ה־19 הוא גם בן אדם שרוצה להשתפר, להרגיש טוב או לעשות משהו טוב אם הוא לא עושה את זה טוב מספיק".

ואן חאל ידאג לסגל שלו, לכל הסגל שלו, וגם לתעסוקה לכל הסגל. לשוערים המחליפים, למשל, הוא נותן משימה שיכולה להתגלות כקריטית - לדעת איך לעצור פנדלים של היריבים הבאים בשלב הנוקאאוט. הם צריכים ללמוד אותם, ואם צריכים לעלות כמחליפים, שייתנו לנבחרת הולנד יתרון יחסי משמעותי בדו־קרב פנדלים.

יש לציין שבגיל 71 ואן חאל מתמודד עם מצב בריאותי ונפשי לא קל. באפריל האחרון גילה שהוא סובל מסרטן הערמונית. ב־1994 איבד את אשתו הראשונה, חברתו מגיל 18, לסרטן. כשהיא גססה מסרטן, אוהדי היריבות של אייאקס היו צועקים לעברו דברים נוראיים על אשתו. את מותה, מן הסתם, הוא לקח קשה מאוד. הוא גדל כקתולי למשפחה עם 9 ילדים ואחרי מותה של אשתו הראשונה, פרננדה, הוא פשוט הפסיק להאמין באלוהים כי "אם הוא מאפשר לאנשים טובים לסבול, אני לא מעוניין להאמין בו יותר".

מותה גם הוביל אותו לשינוי גישתו לתקשורת בין־אישית. עם הכל, כך נראה, הוא מתמודד היום בכנות בלתי מתפשרת וציניות כבירה. "לואי, אחלה שיזוף", עיתונאי הולנד זרק לו לפני המשחק מול ארגנטינה. "זה עניין גנטי", ענה ואן חאל. "כשאמא שלי שכבה בארון הקבורה שלה היו לה לחיים סמוקות". אנשים קצת הובכו מדבריו, אבל זו היא דרכו של ואן חאל להתמודד. "הוא לא מפחיד", אמר דיילי בלינד, מגן נבחרת הולנד, על ואן חאל פעם. "הוא פשוט כן בצורה ברוטאלית. ויש אנשים שזה מפחיד אותם".

הגישה הזו של ואן חאל עבדה טוב יותר וטוב פחות בקריירת המועדונים שלו אבל במונדיאלים היא עובדת פשוט מצוין. הוא המאמן היחיד בהיסטוריה שניהל 11 משחקים במונדיאל ולא הפסיד אף אחד מהם (לא כולל פנדלים). הנבחרת שלו כיום ללא הפסד מאז אוגוסט 2021 — 14 משחקים, 9 ניצחונות ו־0 הפסדים. ואם יש נתון שאמור להפחיד את ארגנטינה וליאו מסי יותר מהכל, זה שהולנד לא הפסידה במונדיאל ב־19 משחקי מונדיאל ליריבה שאינה אירופית. ההפסד האחרון של הולנד לנבחרת לא אירופית היה ב־1994 — לברזיל. ברבע הגמר.

בשישי הקבוצה של ואן חאל תתמודד נגד הגאונות של ליאו מסי, שאותו מקיפים בעיקר שחקנים ארגנטינאים שמשרתים את צרכיו של הפרעוש. זה עומד להיות מפגש בין יריבות ותיקות עם תפיסות כדורגל כל כך שונות, מפגש בין נבחרות שהכאיבו הרבה אחת לשנייה בהיסטוריה שלהן. ואן חאל, כהרגלו, מתכנן להיות בצד המנצח.