הרשת החברתית בלוסקיי הושקה לציבור: מעטים היו שם כדי לשים לב

בשבוע שעבר נפתחה הרשת החברתית בלוסקיי (Bluesky) לציבור הרחב. לפני שנה עשתה רעש וצלצולים כשהושקה בגרסת הבטא הנסיונית והמוגבלת שלה, אך כשיצאה סוף סוף לאוויר העולם האמיתי, מעטים היו שם כדי לשים לב. על מה מעיד חוסר עניין זה אם לא על אורך הנשימה הקצר של מגזר הטכנולוגיה. זה עוד מוסר השכל על שבריריותו של הייפ.

כשאלון מאסק השלים את רכישת טוויטר (היום בשמה החדש X) רבים חיפשו אלטרנטיבה, הכל רק לא לתת למיליארדר הקפריזי את השליטה על הפטפטת היומית שלהם. קבוצות של עיתונאים, חוקרים וסתם ליברלים, דחפו להגירה המונית הרחק מ־X. שני יעדים נבחרו: בלוסקיי ומסטודון, שתיהן היו מבוססות על רעיון של פרוטוקול פתוח, מה שנתן לכאורה מענה לחשש משליטתו של אדם אחד או מקבץ של רודנים על ניהול השיח. בלוסקיי נחשבה דומה יותר בפונקציונליות שלה וקלה יותר לשימוש, וכונתה "שיבוט טוויטר".

ג'ק דורסי ממייסדי בלוסקיי | צילום: בלומברג

את בלוסקיי הגה ב־2019, בין היתר גם המייסד־השותף של טוויטר ג'ק דורסי, והחברה השיקה את גרסת הבטא שלה בפברואר 2023. תזמון ההשקה היה מושלם והמהלך עצמו קמצני — מבחינת מספר החשיפות שלו — באופן אפקטיבי: בין אוקטובר 2022 ועד השקת הבטא של בלוסקיי הספיק מאסק לזרוע אנדרלמוסיה ובהלה בטוויטר. הוא פיטר את מרבית העובדים, שיבש את מנגנוני הבטיחות של הרשת, הגביל כמות פוסטים (אז עוד נקראו ציוצים) שמשתמש יכול לראות, הבליט את היוזר האישי שלו ודחק כל יוזר לא מאומת אל תהום האי־רלבנטיות. על רקע זה הצעת בלוסקיי קסמה: רשת חברתית כארגון ללא מטרות רווח, מגובה על ידי דמויות מוכרות מהתעשייה, ושבה לכאורה אף אדם לא יוכל לקבוע בשרירותיות את הכללים.

ההד התקשורתי שלו זכתה בלוסקיי היה כזה שמעטות הרשתות החברתיות הצעירות שזכו לו, וכל זה בלי הרבה חידושים או מקוריות. בלוסקיי נהנתה מסיקור עולמי בכל העיתונים הגדולים וגם מינפה זאת היטב: במשך שנה שלמה הרשת שמרה על עצמה בשלב בטא, פותחת את שעריה לפני 2 מיליון משתמשים בסך הכל, עד זמן כתיבת שורות אלו. זה לא הרבה, אבל מספיק כדי לייצר רשת חברתית שיכולה לקיים את עצמה. אלו זכו לקבל גישה מוקדמת למוצר רק אם הצליחו לשים את ידם על הזמנה וקוד.

1. אין חבר מועדון

"ניסוי בטא" או "הזמנת בטא" הם מנגנון מקובל למדי שמפעילים סטארט־אפים ביחס למוצרים טכנולוגיים, אפליקציות או פיתוחים אחרים. באותו שלב הבטא מוגבל, החברות מוציאות כמה הזמנות לחברים, ואז כל מוזמן יכול להעביר עוד כמה הזמנות נוספות לאחרים. הפרטיות והסלקטיביות נעשים מסיבה ספציפית, לרוב משום שלסטארט־אפ אין עדיין מספיק יכולות לגבות שימוש המוני של המוצר או כי הקוד אינו יציב. שלב זה נועד לאפשר למערכת לפעול עם "לקוחות" אמיתיים בקנה מידה קטן, ולאפשר למפתחים זמן לתקן תקלות לא צפויות בתקופה הניסיון — מה שידוע כ"הרצה". התופעה הפכה מזמן לאירוע שמסמל מעמד, מסיבה שרק מעטים ויפים מוזמנים אליה. כל היתר נותרים בחוץ, מבקשים ומחפשים הזמנה כדי שלא יחמיצו את שיחת היום, מה שאולי יהיה הדבר החם הבא. השיטה מתבססת גם על תחושת ה־FOMO ("החשש להחמיץ דברים") . ובשנים האחרונות אף בנו פלטפורמות שהן מעין שוק שבו אנשים יכולים לבקש מזרים אינטרנטיים הזמנות בטא שונות.

הסיקור והדיבור הרב על בלוסקיי (וגם על מסטודון) הביאו בתורם לעניין נוסף מצד משתמשים, אבל בלוסקיי שחררה מעט מאוד הזמנות. המצב החמיר כמה ימים אחרי השקת הבטא, אז הודיעו בבלוסקיי כי הם עוצרים לחלוטין את ההזמנות, לכאורה משום שהמערכת לא עמדה בעומס. העצירה יצרה אפקט גובר של עניין, הביקוש זינק, משתמשים רבים חיפשו דרך להשיג לעצמם קוד והזמנה, ונוצר פקק ברשימת ההמתנה שתפחה בכ־30 אלף איש ביום. בטוויטר באותה התקופה, בקשות פומביות לקוד והזמנה היו עניין שבשגרה, וסביב הרשת החדשה טופחה אווירה של אקסקלוסיביות, שבה רק מעטים (יחסית) יכלו לספר לכולנו איך שם. הצמצום הגדול וטפטוף ההזמנות המתמשך הצליחו ליצור מעמד נוסף, הפעם זה המבוסס על תחושת "ותק" (אפילו שהיה מדובר בוותק של כמה שבועות). אלו כינו את עצמם "Bluesky Elders" (זקני בלוסקיי), שם שהעניק להם בעיקר את הלגיטימציה לקטר על פזיזותם של משתמשים צעירים ולדרוש קביעת נורמות וגבולות המבוססים על חוויית המשתמש שלהם ברשת החדשה.

2. לשגשג בלי לחדש

אי אפשר להפריז בחשיבות הבאזז. אחד ממרכיבי ההצלחה ההכרחיים של כל רשת חברתית הוא נוכחותם של משתמשים אחרים, מה שמכונה "אפקט הרשת", לפיו יעילותו של מוצר גדלה עבור משתמש אחד ככל שיותר אנשים משתמשים בו. זו מטרה קשה במיוחד להשגה — שכן היא מחייבת מהרשת החברתית להצליח לגייס מספיק משתמשים (במיליונים) בזמן שאין ערך גבוה למוצר שלה, רק כדי שתוכל לייצר להם ערך מהותי — או משהו לצרוך — ושבתורם יביאו להצטרפותם של עוד מיליוני משתמשים.

במקרה של רשת חברתית מדובר בצריכת תכנים מגוונים וכמעט אינסופיים, הכל בזכות היקף משתמשים גדול בהכרח. מצב בלתי אפשרי זה חרץ את גורלן של רשתות חברתיות חדשות להיות גרוע מזה של מסעדות חדשות, ורובן המכריע נסגר לפני שמישהו שמע עליהן. זה אפילו לא משנה אם מפתחת הרשת היא חברת טכנולוגיה ענקית — ראו את אפל וגוגל, לכל אחת מהן יש באמתחתה לפחות רשת חברתית אחת שנכשלה לחלוטין.

והנה לרגע אחד היה נראה שבלוסקיי תעשה את מה שאף רשת חברתית לפניה לא הצליחה לעשות: לשגשג מבלי להציע כל חידוש. שנה קדימה ומי שם לב שבלוסקיי פתחה את שעריה לחלוטין? לא רבים.

כמובן זה לא אומר שאין משתמשים חדשים, שאין תכלית או מקום לבלוסקיי, אך הדבר כן מלמד שסגירות, תקופת בטא מתמשכת והייפ הם לא בהכרח מתכון להצלחה.

תקופת בטא ממושכת היא לא דבר חריג. למעשה רבים מהמוצרים והפיצ'רים שמשתמשים בהם לאורך זמן מצויים שנים בשלב בטא. מה שפעם היה שלב הבדיקה האחרון הפך להיות פשוט כותרת כללית, שכן העבודה על מוצר היא אינסופית, ובהתאם כל בעיה בו היא בלתי נמנעת.

תקופת בטא ממושכת אינה מתאימה לכולם. למגזר הטכנולוגיה יש קשב קצר למדי, והוא מאפשר זמן מוגבל מאוד שבו ניתן לבנות סביב עצמך חומה של אקסקלוסיביות בעולמות שדורשים נוכחות של המונים. לצערו של המגזר — הוא זה שאחראי לרף הריגוש והסבלנות הנמוך הזה, במעשה מתמשך של עיצוב מניפולטיבי שתכליתו לינוק את כל תשומת הלב.

לכן כשמנסים לזהות פוטנציאל להצלחה עתידית יש לשים לב אם המשתמשים נמשכים לפלטפורמה החדשה מתוך עניין או אולי רק נדחפים אליה מתוך סלידה שמקורה במקום אחר.