הקברניט
טילים גרועים, פוליטיקה רעה: כך כשלה המתקפה האיראנית
מכת האש האיראנית של ליל ה-14 באפריל כללה מאות חימושים - טילים מתקדמים, כטב"מים וטילי שיוט - אך לוותה בכמה כשלים מפתיעים, בגללם רק בודדים הגיעו למטרה. מה גרם לטעויות, האם נעשו בכוונה, ומה ניתן ללמוד מהן על האויב?
שלום, כאן הקברניט; בשבת ה-14 באפריל עצר העולם את נשימתו, וישב בטריבונה של מה שנראה כמו תחילת הדרבי הגדול של המזרח התיכון - איראן שיגרה מכת אש אדירה לעבר ישראל. עשורים שלמים שהרפובליקה האיסלאמית מפזרת איומים, צוברת נשק, משכללת שיטות והנה הגענו אל רגע האמת: בדמשק חוסל גנרל בכוח קודס, במבנה קרוב לשגרירות האיראנית - וחמינאי עצמו הורה על מתקפת נקמה.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
הטכנולוגיה האיראנית נבחנה בשנים האחרונות בשדה הקרב באוקראינה, בין היתר דרך נחילי כטב"מים שהתגלו כמסוכנים ביותר; פוטנציאל הנזק היה עצום.
אישית, הערכתי שאיראן תפעיל את שלוחות הפרוקסי שלה למתקפה האמורה: הימרתי על מטרה צבאית גדולה בדרום הארץ, ועל גל של טילי שיוט וכטב"מים מתאבדים מתימן, מעיראק, מסוריה ועוד. מה שלא יהיה - לא משטח איראני; מתקפה כזו תהיה יותר קלה ליירוט, וגם תחשוף את הפרסים למתקפת תגובה צה"לית בשטחם.
טעיתי: התגובה האיראנית הגיעה כמעט כולה משטח הרפובליקה האיסלאמית. ראשונים יצאו כ-170 כטב"מים מדגם שאהד 136 המסוכן שמדליק בהצלחה את ערי אוקראינה, ומדגם שאהד 238 - יורשו הסילוני המהיר. לפי הערכות, שוגרו עוד כ-15 כטב"מים בידי כוחות פרוקסי בעיראק ותימן.
אחריהם שולחו 36 טילי שיוט פאבה - נשק שמקורו בטיל ה-X55 הרוסי, שהונדס לאחור באיראן ב-2001. הוא נורה מהקרקע, ממשאית עם משטח שיגור; רקטת האצה מביאה אותו לגובה שיוט זעום של כ-100 מ', ואז ינתק אותה ויטוס על מנוע סילון כ-1,650 ק"מ.
זה טיל חכם: הפאבה תוכנן לעבוד בקבוצות קטנות, ולטוס במבנה אל אזור המטרה. כשיתקרבו, טיל אחד יאיץ ויטוס גבוה יותר כדי למשוך אליו אש נ"מ, והאחרים יפנו ויגיעו אל המטרה מכיוון אחר. הפאבה משייטים בכ-800 קמ"ש, ולכן נורו הרבה אחרי הכטב"מים האיטיים; זמן הטיסה שלהם מאיראן ארצה עמד על כשעתיים ועשרים דקות.
ואלו שנורו אחרונים הגיעו ראשונים: כ-120 טילים בליסטיים לטווח בינוני וארוך - אחד המטחים הכי גדולים אי פעם של טילים כאלה. איראן לא חסכה עלינו, וירתה טילי עימאד - הבן המתקדם ביותר במשפחת השיהאב 3, טילים בליסטיים שמקורם בסקאד הרוסי הוותיק.
לצידם שוגרו טילי חייבר שקאן, שהם יותר קטנים וקלים - ובעלי מסלול שטוח יותר, שמקשה על הגילוי המוקדם ומחייב יירוט בגובה שונה. זו לא מכת-אזהרה או "פוליטיקה קינטית", למתקפה כזו יש פוטנציאל הרס עצום ואם ימומש - אנחנו מדברים על מאות נפגעים, ומלחמה חדשה לגמרי.
אנחנו יודעים היטב מה קרה אחר כך: 99% מהחימוש האיראני נכשל; כל הכטב"מים יורטו בידי קואליציית הגנה ישראלית-אמריקאית, בה חברות גם מדינות ערב הסוניות; עשרות מטוסי קרב פילחו את שמי המזרח התיכון והפילו בטילים את השאהדים וטילי השיוט עד האחרון. אף אחד לא הגיע בכלל לישראל.
הטילים הבליסטיים הפתיעו: כחצי מהם כשלו תוך כדי שיגור או התפרקו באוויר תוך כדי טיסה, והאחרים יורטו בידי צוותי חץ, קלע דוד וכיפת ברזל.
גשם של רסיסים נפל לארץ, ופרט לילדה שנפצעה קשה בדרום ולכ-30 נפגעי חרדה, לא היו אבדות בישראל. מה הצליחה המתקפה האיראנית לעשות? כמה טילים פגעו בבסיס נבטים מבלי להשבית אותו או לשלול מצה"ל יכולות; למחרת בבוקר כבר הצטלם דובר צה"ל כשמאחוריו מטוסי קרב ממריאים ונוחתים מהבסיס כאילו לא ארע דבר.
בעוד ישראלים אמרו "הגומל", הודו לצה"ל או גם וגם - בעולם דפקו אנליסטים את הראש בקיר; מה שקרה היה פשוט מנוגד לכל היגיון.
הבינו, לא קל לתכנן מכת אש בנשק שהיריב יודע ליירט; צריך לחשב אחוזי כשלים, סיכוי ליירוט של כל חימוש, ואת נקודת הרוויה של מערכות ההגנה היריבות - כלומר, מה מקסימום הטילים שהן יכולות להפיל בכל גזרה.
וגם אם המחקר שנעשה היה עילאי, החישוב הכי מוצלח יפיק מספרים מקורבים בלבד, והם יהפכו מדויקים יותר רק תוך כדי לחימה - ממטח למטח, ממתקפה למתקפה. אבל במקרה שלנו, איראן לא רצתה להיכנס למערכה, לרצף שיגורים.
ולכן, היה עליה לתכנן בצורה מאוד מדויקת כדי להשיג אפקט מקסימלי כבר במכה הראשונה. מה עשתה איראן? את ההיפך הגמור: האויב הכי חכם וחזק שלנו השאיר מאחור את לוח השחמט, ובא לשחק מטקות.
הטעות הראשונה היתה הוויתור המוחלט של איראן על אלמנט ההפתעה. אלו לא ההצהרות הלוחמניות, המסרים שהועברו בשקט למדינות המפרץ, אלא ההחלטה לתקוף משטח איראני - הרפובליקה האיסלאמית היא המדינה הכי מנוטרת במזרח התיכון; כל פתיחה של חומוסיה תופיע ביומן מבצעים באיזה חמ"ל מודיעין ערבי או מערבי.
זה אומר שכל ההכנות למתקפה נבחנו בשבע עיניים, מכל סנסור אפשרי בזירה - מבדואי עם משקפת ועד לוויין ריגול. עוד לפני שהיא יצאה לפועל, היינו מוכנים לקראתה ביחד עם בני בריתנו.
כשניתנה באיראן פקודת האש, היה לגנרלים של חמנאי ברור שישראל לא תעמוד מולם לבדה: אחרי שנים של בריונות ואיומים על כל מדינות האזור, טבעי שברית ההגנה תכלול מדינות סוניות.
מה הסיכוי שיפספסו הזדמנות לייצר ולשתף מודיעין? מה הסיכוי שיוותרו על הזדמנות לשבש את המתקפה ברגע האמת, ולגרום לאיראן הגדולה להיראות חלשה, מבולבלת? וכך קיבל צה"ל סיוע מחילות אוויר נוספים, וכל הכטב"מים נפלו בדרך.
הטעות הבאה של איראן היתה מתקפה שכאילו מתעלמת מהעליונות הטכנולוגית שלנו. למשל, ל-F35 של צה"ל יש חיישן תרמי שרואה חום של מנועי כטב"מים וטילים שיוט ממרחקים גדולים מאוד - אפילו אם יש להם חתימת מכ"מ בגודל של אנפה בדיאטה.
הכלים טסים מאוד נמוך, בצורה שמקשה על מכ"מים בגלל החזרי אותות מהקרקע; ההחזרים מתפזרים ולא חוזרים לאנטנה, או חוזרים בצורה שמעידים על מיקום לא מדויק. אבל הסנסור התרמי לא מסתבך - הוא פשוט רואה את המטרה.
האיראנים לא פראיירים, ויודעים היטב איך עובדים הסנסורים האלה. הם יודעים שלישראל יש כאלה על החמקנים שלה, אך גם על מארזים שמותקנים במטוסי קרב רגילים, ושהטכנולוגיה נמצאת גם במטוסי ארה"ב, בריטניה ואחרות.
אז למה הם שלחו לעברנו את השאהד 238 הסילוני? זה כלי שהוא חם בהרבה מה-136 הבוכנתי. אפשר לטעון שהעדיפו כלי שהוא מהיר יותר, כדי לצמצם את זמן החשיפה ולשפר סיכוי שיחמוק מיירוט. אבל עדיין מדובר בטיסה של שעות ארוכות בשטח מנוטר - הסבירות לחדירה היתה נמוכה ביותר. למה איראן שלחה אלינו כלים שיותר קל להפיל?
הטעות השלישית קשורה למכת האש בטילים בליסטיים: מדובר בנשק שכיום, לא קשה לגלות אותו, לעקוב אחריו וניתן להפיל אותו; צה"ל הוא אלוף החלל בחיסול טילים כאלה.
לטילים הבליסטיים יש מעמד שונה משל איזה כטב"מ: הם, בהרבה מובנים, לב-ליבה של ההרתעה האיראנית ולכן אסור להם להיכשל. כאשר יורים 120 מהם וחצי מתפרקים בדרך, איראן מתכווצת אסטרטגית בבת אחת.
אתם מבינים, הארסנל הבליסטי שלה מורכב מכ-2,000 טילים שיכולים להגיע עד אלינו. אבל עם אמינות כזו, מהו היקף האיום בפועל? אלף וחמש מאות? אלף?
ואל תשכחו: הטילים ששיגרו היו מהחדשים ביותר שלהם, ורוב המלאי הרבה יותר ישן. מה ההיגיון בלירות נשק שהוא כל כך קריטי להרתעה האסטרטגית? ההימור נראה פשוט גבוה מדי בשביל שחקן כל כך נבון.
אוסף הטעויות הזה נראה מבלבל, עד שמכניסים לתמונה השפעות אחרות: יתכן שאיראן שיחקה איתנו מטקות, כדי לנצח בשח מישהו אחר. לממשלה האיראנית יש עוד בעיות בחיים פרט לישראל ושותפותיה.
כבר חודשים שצבאות הפרוקסי שלה, אותם רוממה והעצימה במאמצים גדולים, הם שנותנים את הטון: החות'ים משבשים סחר ימי ומשנים מחירי נפט ושילוח; המיליציות בעיראק מפציצות את בסיסי ארצות הברית; ונסראללה מסכן את חיזבאללה - נכס הגנה איראני חשוב - כדי להתחזק פוליטית בלבנון.
לא פלא שנשמעים קולות שטוענים שאיראן הגדולה הפכה תלויה בצבאות הפרוקסי שלה. שתפקידה לספק ציוד וכספים, בעוד האמיצים חיים ומתים בחזית ואף מצליחים לכופף את המערב. לעומתם, ההנהגה האיראנית מצוירת כתלויה באמיצים, אחרי שאיבדה את הנחישות שלה, ומפחדת מישראל.
לכך מצטרפות גם בעיות פנים: גם אופוזיציה איראנית ליברלית, שרוצה חיים שפויים, ללא כפיה דתית אלימה - וגם אופוזיציה שמרנית ונצית שרוצה מלחמות וכיבושים. שתיהן רואות את השלטון בחולשתו, וחמנאי לא יכול להתעלם מכך אף שניסה בכל כוחו.
ולכן יצאה המתקפה על ישראל במבנה המוזר שלה: זה המחיר של פוליטיקה גרועה. המתקפה נועדה להפגין כוח כלפי פנים וכלפי השיעים ושותפיהם במזרח התיכון; היא יצאה משטח איראן בתור שואו שמראה איך פטרון השיעים מוכן להסתכן, להשתתף באמת בנטל הלחימה.
והשלטון הפרסי יודע שככל שיקומו ויתאחדו נגדו יותר יריבים, כך יבינו צבאות הפרוקסי כמה הם זקוקים לו ולעוצמתו - בידיעה שאין להם סיכוי להתמודד עם בריתות הגנה לבדם. במקביל, האופוזיציות בתוך איראן מבינות שנוצר מצב חירום - וחובה לצופף שורות ולא להפריע לשלטון.
בשורה התחתונה, אני יכול להבין למה המתקפה האיראנית נראית כמו כישלון - מבחינה צבאית היא אכן כשלה; הנזקים היו זעומים והציוד האיראני נחשף בחולשתו. אני בטוח שלו היו יכולים, היו מעדיפים הפרסים לבצע את המתקפה בלי להסתכן בתקיפת-תגובה.
כרגע הציבור האיראני הוא שכוסס ציפורניו, פושט על המרכולים ושואל חברים "תגיד, אתה חושב שצריך גנרטור?". זיכרו שבטהרן אין ממ"דים, ומקלטים אמנם נבנו בימי מלחמת איראן-עיראק, אך כשירותם נמוכה; תועדו אזרחים שהחליטו לעבור לגור בחניונים תת-קרקעיים, או עברו לפרברים כדי שלא ייתקעו בפקקי מרכז העיר במקרה של מתקפה. אך למרות הכישלון, איראן עודנה שחקנית נבונה, והמטחים נועדו כנראה לשרת אינטרסים אחרים שלה.
ימים יגידו לאן תיקח המתקפה הזאת את איראן, את ישראל ואת המזה"ת; מה שלא יהיה, אנחנו מוכנים לקראת הבאות - בזכות צוותי הבקרה והגילוי, ההגנה האווירית, החימוש והתחזוקה, הטייסים והמטה המבצעי. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
75 תגובות לכתיבת תגובה